"רוח סדיסטית כלפי עולים שבורים ורצוצים": האמת מאחורי מבצע "מרבד הקסמים" נחשפת , 04/08/2012 , אריק וייס ורוני בר-קול
לפני 63 שנה עלו לישראל 50 אלף יהודי תימן במה שתואר כמבצע עלייה מופלא. אלא שבמרתפי הג'וינט שכב כל השנים תיק שהסתיר את הרעב, הדוחק והמוות ההמוני במחנה המעבר. "באו כל כך הרבה חולים שהקרקע כולה הייתה מכוסה בגופות", סיפרה אחות במקום. רק חמישה חודשים אחרי שהחל המבצע, הבינו בארץ את הזוועה. וזה עוד לפני הגזל מהעולים החדשים
במשך עשרות שנים ציירו בישראל את מבצע "מרבד הקסמים" להעלאת יהודי תימן כאירוע מופלא ומכונן של המדינה הצעירה. אולם 63 שנים אחרי ש-50 אלף יהודי תימן עלו בתוך שנה אחת לישראל, נחשפת המציאות הנוראה עמה היו צריכים להתמודד בדרך לארץ המובטחת, שכללה רעב, מחסור במים ותמותה גדולה.
קרוב ל-60 שנה שכב במרתפי הג'וינט תיק עמוס מסמכים תחת הכותרת "מחנה חאשד - תלונות", ועליו באותיות גדולות נכתב "חסוי". בצעד יוצא דופן, הסכימו בארגון לחשוף את התיק שנמנה על שישה תיקים המתעדים את המבצע להעלאת יהודי תימן. את שאר התיקים סרבו בארגון לחשוף בטענה שהם אישיים. אלא שמספיק בתיק היחיד כדי להיחשף לסיפור שעד היום איש לא שש לספר.
תחילת המבצע החשאי בחודש מאי 1949. אחרי שנים שבהם הגבול היה סגור, הגיעה לוועד יהודי תימן איגרת הבשרת להם על ההכנות להעלאתם לישראל. בתוך כמה חודשים מוכרים היהודים שהחליטו לעלות את רכושם ויוצאים לדרך לעבר מחנה המעבר שהקים עבורים הג'וינט העולמי בעדן.
"כשנסענו, הם כל הזמן היו צמאים וחלשים. היה להם מעט מאוד מזון. ברגע שהגענו לעדן המצב השתנה", משחזרת רות גרובר, מי שבשנות ה-40 הייתה אחת העיתונאיות האמריקניות הבכירות וליוותה את העולים בדרכם אל מחנה המעבר. אלא שמה שהצטייר אז כמבצע הצלה הירואי, מתברר היום, הסתיר צל כבד.
כבר בשלב הראשון היה ברור שאלפים עושים את דרכם אל המחנה, אבל בג'וינט לא התארגנו בהתאם. הטיפול באלפי החולים הוטל על רופא אחד שהסתייע בשתי אחיות. כך העידה אחת מהן, טובה אנגלד: "באו כל כך הרבה חולים שהקרקע כולה הייתה מכוסה בגופותיהם. היה עליך להלך ביניהם בזהירות רבה, ובחשכה, למרות ל הזהירות שבה הייתי הולכת ביניהם, כשאני מאירה את דרכי במנורת הגז, הייתי דורכת על הגופות".
"המון אנשים חלו. היו מקבלים חום, אין רפואה, אין בדיקה, אין השגחה. אישה יולדת. היא ישבה בפינה, ילדה, אחרי יומיים היא כבר נפטרה. אין מה לעשות. אי אפשר להגיד כמה, מתו הרבה. מישהו יבדוק? ירשום? לא. מי שמת קברו אותו כמו תרנגולת מתה", מתארת יונה יוסף את המציאות שחוותה במחנה.
"היה שם מחנה שמסוגל לקלוט 500 איש ובאמצע ספטמבר כבר היו בו 14 אלף", מספרת ד"ר אסתר מאיר-גליצנשטיין מאוניברסיטת בן-גוריון שחקרה את הנושא. "לא היה מחסה, לא סוכות, לא אוהלים. בקושי היו מים לשתייה. אנשים הגיעו אחרי מסע של 100, 200, 300 קילומטרים, שרובו הליכה ברגל. היה ברור שהם יגיעו חולים וחלשים, אבל לא רק שלא חיכה להם דבר, הם התייבשו שם בטמפרטורה הנוראית".
בשיא חיו במחנה חאשד כ-30 אלף איש. למרות חוסר ההכנה, אוכל לא היה חסר, אך הוא לא סייע בעצירת התמותה. "היו שתי נקודות חלוקה. עכשיו תאר אלפים שמתחלקים לשתי קבוצות ומחכים. לפעמים הם חיכו שש-שבע שעות. כל יום בין 10 ל-15 איש מתו. מאות אחרים קדחו", מספרת מאיר-גליצנשטיין את המציאות שגילתה בין עשרות המסמכים.
נציג הסוכנות במחנה, יוסף צדוק, תיאר לימים את המציאת הקשה במקום: "היה זה מקום מעצר סגור עם רוח סדיסטית כלפי עולים שבורים ורצוצים בגופם וברוחם, שחלק ממנתם היומית ספגו מכות אכזריות בשוטים ובמקלות, בלי הבדל גיל: ילדים, בוגרים וזקנים".
רק אחרי חמישה חודשים מבינים בארץ מה קורה בעדן. אל המחנה מגיע מנכ"ל משרד הבריאות דאז, ד"ר יוסף מאיר, על מנת לחבר דוח על הנעשה שם. "הוא מתאר את התמותה, את החלשים, לילה, אלפים שרועים על החול ומי שעובר שם דורך על גופות", אומרת מאיר-גליצנשטיין. יום אחרי, הוא חוזר ארצה ושולח את הדוח למי שאפשר. כשה מגיע לדן-גוריון, זה מעורר זעזוע. לא עובר יום ומתגייסים לשנות את המצב". בדוח הג'וינט נכתב כי בעקבות המקרה, המנהל האדמינסטרטיבי של המחנה הועבר מתפקידו.
אלא ששם לא נגמר היחס הנורא לעולים מתימן. בסיפוריהם, מתארים העולים את הגזל שנעשה להם רגע לפני היציאה לארץ. "מישהו בא אליי ושאל אם יש לי ספרים. אני, כמובן, הראתי לו את הספרים, כולם כתבי יד", משחזר יוסף צוריאל, מעולי המבצע. "הוא בא עם שק מבד, שם את כל הספרים בתוך השק הזה ואמר לי שהם יגיעו אחרינו לארץ. לקח את השק ומאז לא ראיתי את הספרים. אחר כך מצאו חלק מהם ב'בריטיש מיוזיאום'. הדוד שלי באחת ההזדמנויות מצא כתבי יד של תימנים גם בפריז".
גם יונה יוסף זוכרת מציאות דומה. "אחרי שלושה שבועות עלינו על המטוס ואמרו 'מי שיש לו עוד דברים, להוריד אותם. המטוס הולך ליפול. המטוס ייפול עם כולם'. מהפחד, הורדנו. אפילו סיכה לא נשארה".
התמונות ממחנה חאשד יתפרסמו באלבום שייצא לאור על ידי המרכז לחקר יהדות תימן במכון בן צבי בירושלים. מי שמזהה מי מן האנשים המופיעים בתמונות מוזמן להתקשר למכון בן צבי.
לפני 63 שנה עלו לישראל 50 אלף יהודי תימן במה שתואר כמבצע עלייה מופלא. אלא שבמרתפי הג'וינט שכב כל השנים תיק שהסתיר את הרעב, הדוחק והמוות ההמוני במחנה המעבר. "באו כל כך הרבה חולים שהקרקע כולה הייתה מכוסה בגופות", סיפרה אחות במקום. רק חמישה חודשים אחרי שהחל המבצע, הבינו בארץ את הזוועה. וזה עוד לפני הגזל מהעולים החדשים
במשך עשרות שנים ציירו בישראל את מבצע "מרבד הקסמים" להעלאת יהודי תימן כאירוע מופלא ומכונן של המדינה הצעירה. אולם 63 שנים אחרי ש-50 אלף יהודי תימן עלו בתוך שנה אחת לישראל, נחשפת המציאות הנוראה עמה היו צריכים להתמודד בדרך לארץ המובטחת, שכללה רעב, מחסור במים ותמותה גדולה.
קרוב ל-60 שנה שכב במרתפי הג'וינט תיק עמוס מסמכים תחת הכותרת "מחנה חאשד - תלונות", ועליו באותיות גדולות נכתב "חסוי". בצעד יוצא דופן, הסכימו בארגון לחשוף את התיק שנמנה על שישה תיקים המתעדים את המבצע להעלאת יהודי תימן. את שאר התיקים סרבו בארגון לחשוף בטענה שהם אישיים. אלא שמספיק בתיק היחיד כדי להיחשף לסיפור שעד היום איש לא שש לספר.
תחילת המבצע החשאי בחודש מאי 1949. אחרי שנים שבהם הגבול היה סגור, הגיעה לוועד יהודי תימן איגרת הבשרת להם על ההכנות להעלאתם לישראל. בתוך כמה חודשים מוכרים היהודים שהחליטו לעלות את רכושם ויוצאים לדרך לעבר מחנה המעבר שהקים עבורים הג'וינט העולמי בעדן.
"כשנסענו, הם כל הזמן היו צמאים וחלשים. היה להם מעט מאוד מזון. ברגע שהגענו לעדן המצב השתנה", משחזרת רות גרובר, מי שבשנות ה-40 הייתה אחת העיתונאיות האמריקניות הבכירות וליוותה את העולים בדרכם אל מחנה המעבר. אלא שמה שהצטייר אז כמבצע הצלה הירואי, מתברר היום, הסתיר צל כבד.
כבר בשלב הראשון היה ברור שאלפים עושים את דרכם אל המחנה, אבל בג'וינט לא התארגנו בהתאם. הטיפול באלפי החולים הוטל על רופא אחד שהסתייע בשתי אחיות. כך העידה אחת מהן, טובה אנגלד: "באו כל כך הרבה חולים שהקרקע כולה הייתה מכוסה בגופותיהם. היה עליך להלך ביניהם בזהירות רבה, ובחשכה, למרות ל הזהירות שבה הייתי הולכת ביניהם, כשאני מאירה את דרכי במנורת הגז, הייתי דורכת על הגופות".
 |
| לפני העלייה לארץ. "כל הזמן היו צמאים וחלשים" צילום: חדשות 10 |
"המון אנשים חלו. היו מקבלים חום, אין רפואה, אין בדיקה, אין השגחה. אישה יולדת. היא ישבה בפינה, ילדה, אחרי יומיים היא כבר נפטרה. אין מה לעשות. אי אפשר להגיד כמה, מתו הרבה. מישהו יבדוק? ירשום? לא. מי שמת קברו אותו כמו תרנגולת מתה", מתארת יונה יוסף את המציאות שחוותה במחנה.
"היה שם מחנה שמסוגל לקלוט 500 איש ובאמצע ספטמבר כבר היו בו 14 אלף", מספרת ד"ר אסתר מאיר-גליצנשטיין מאוניברסיטת בן-גוריון שחקרה את הנושא. "לא היה מחסה, לא סוכות, לא אוהלים. בקושי היו מים לשתייה. אנשים הגיעו אחרי מסע של 100, 200, 300 קילומטרים, שרובו הליכה ברגל. היה ברור שהם יגיעו חולים וחלשים, אבל לא רק שלא חיכה להם דבר, הם התייבשו שם בטמפרטורה הנוראית".
בשיא חיו במחנה חאשד כ-30 אלף איש. למרות חוסר ההכנה, אוכל לא היה חסר, אך הוא לא סייע בעצירת התמותה. "היו שתי נקודות חלוקה. עכשיו תאר אלפים שמתחלקים לשתי קבוצות ומחכים. לפעמים הם חיכו שש-שבע שעות. כל יום בין 10 ל-15 איש מתו. מאות אחרים קדחו", מספרת מאיר-גליצנשטיין את המציאות שגילתה בין עשרות המסמכים.
 |
| במטוס בדרך לארץ. "לא השאירו סיכה" צילום: חדשות 10 |
נציג הסוכנות במחנה, יוסף צדוק, תיאר לימים את המציאת הקשה במקום: "היה זה מקום מעצר סגור עם רוח סדיסטית כלפי עולים שבורים ורצוצים בגופם וברוחם, שחלק ממנתם היומית ספגו מכות אכזריות בשוטים ובמקלות, בלי הבדל גיל: ילדים, בוגרים וזקנים".
רק אחרי חמישה חודשים מבינים בארץ מה קורה בעדן. אל המחנה מגיע מנכ"ל משרד הבריאות דאז, ד"ר יוסף מאיר, על מנת לחבר דוח על הנעשה שם. "הוא מתאר את התמותה, את החלשים, לילה, אלפים שרועים על החול ומי שעובר שם דורך על גופות", אומרת מאיר-גליצנשטיין. יום אחרי, הוא חוזר ארצה ושולח את הדוח למי שאפשר. כשה מגיע לדן-גוריון, זה מעורר זעזוע. לא עובר יום ומתגייסים לשנות את המצב". בדוח הג'וינט נכתב כי בעקבות המקרה, המנהל האדמינסטרטיבי של המחנה הועבר מתפקידו.
אלא ששם לא נגמר היחס הנורא לעולים מתימן. בסיפוריהם, מתארים העולים את הגזל שנעשה להם רגע לפני היציאה לארץ. "מישהו בא אליי ושאל אם יש לי ספרים. אני, כמובן, הראתי לו את הספרים, כולם כתבי יד", משחזר יוסף צוריאל, מעולי המבצע. "הוא בא עם שק מבד, שם את כל הספרים בתוך השק הזה ואמר לי שהם יגיעו אחרינו לארץ. לקח את השק ומאז לא ראיתי את הספרים. אחר כך מצאו חלק מהם ב'בריטיש מיוזיאום'. הדוד שלי באחת ההזדמנויות מצא כתבי יד של תימנים גם בפריז".
גם יונה יוסף זוכרת מציאות דומה. "אחרי שלושה שבועות עלינו על המטוס ואמרו 'מי שיש לו עוד דברים, להוריד אותם. המטוס הולך ליפול. המטוס ייפול עם כולם'. מהפחד, הורדנו. אפילו סיכה לא נשארה".
התמונות ממחנה חאשד יתפרסמו באלבום שייצא לאור על ידי המרכז לחקר יהדות תימן במכון בן צבי בירושלים. מי שמזהה מי מן האנשים המופיעים בתמונות מוזמן להתקשר למכון בן צבי.
 |
| מחנה חאשד - "רוח סדיסטית כלפי עולים שבורים ורצוצים": האמת מאחורי מבצע "מרבד הקסמים" נחשפת |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה