מאות עוברים ושבים שמחו למצוא מענה לניצול לרעה הפסיכיאטרי

יוני 2015 - שחקני תאטרון הרחוב הציגו את השעשועון: "כמה קל לשים תווית של משוגע" בשעות הצהריים של יום שישי, בתל אביב.

מאות עוברים ושבים צפו בתיאטרון הרחוב "גלגל המזל" אשר העלה את השעשועון "כמה קל לשים תווית של משוגע" ברחוב דיזינגוף, תל אביב, יום שישי, 29 למאי 2015.

באירוע חולקו למעלה ממאה עלונים וחומרי הסברה.

במהלך הצגות התאטרון, מספר צופים אשר חוו לדבריהם פגיעה מפסיכיאטרים, פנו וביקשו עזרה ממתנדבי העמותה. הפונים נענו, ופעילי העמותה החלו בפעולות לתיעוד המקרים והגשת תלונות לגורמים המתאימים.

השעשועון "כמה קל לשים תווית של משוגע" הינו פרודיה מקאברית המעבירה לצופים מסר רציני לגבי אבחונים פסיכיאטרים- אבחונים פסיכיאטריים, שאינם מדעיים אך לעומת זאת הם משמשים אמצעי לתיוג מאות אלפי ילדים ומבוגרים בארץ תחת תוויות שונות כגון: הפרעת קשב, היפראקטיביות, דיסלקציה, וכדומה. תוויות אלו נרשמות בתיק הרפואי של המטופל ולאחר מכן גורמות להגבלת זכויות במערכת החינוך, בצבא, בלימודים גבוהים, בבתי משפט ובמקומות עבודה.

תיוג ילדים ומבוגרים, ומתן התוויות מאפשר לחברות התרופות לשווק ריטלין, קונצרטה, סמי הרגעה ונוגדי דיכאון. ריטלין וקונצרטה מכילים את החומר הפעיל מתיל פנידאט, אשר מצוי תחת פקודת הסמים המסוכנים (סם בפיקוח) על פי הגדרת החוק בישראל ובעולם המערבי. מתיל פנידאט הינו סם מרץ מעורר, הדומה במבנהו הכימי, בהשפעתו ובדרך פעולתו לקוקאין. בטווח הארוך, תרופות ממכרות אלו גורמות לנזקים קשים והחמרה הדרגתית עד כדי תלות בתרופות לכל החיים, כאשר הן אינן מספקות ריפוי אמיתי.

עמותת "מגן לזכויות אנוש" תיעדה עד היום מאות תלונות על הפרת זכויות אדם בתחום בריאות הנפש, ומתנדביה ממשיכים בכל יום לחשוף הפרות נוספות. כל הרואה עצמו נפגע, או המעוניין לדווח על פגיעה בחבריו או במשפחתו, מוזמן לפנות לעמותת "מגן לזכויות אנוש".

למידע נוסף: יהודה קורן, דובר העמותה. טלפון 03-5660699 נייד 052-3350928 מייל: yodak8@gmail.com

עמותת "מגן לזכויות אנוש" הינה הנציגה הישראלית של Citizens Commision on Human Rights – (CCHR) ארגון בין-לאומי המונה למעלה מ-300 סניפים ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1969 על ידי ארגון הסיינטולוגיה בשיתוף עם ד"ר תומאס סזאס, פרופסור לפסיכיאטריה, כגוף עצמאי, במטרה לחקור ולחשוף מקרים של הפרת זכויות אדם בידי פסיכיאטרים. הארגון עובד עם האו"ם ועם קבוצות רבות אחרות, במטרה לנקות את תחום בריאות הנפש.

העמותה רואה בפסיכיאטריה את האלמנט ההרסני ביותר בחברה כיום.

--

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr

שלושה כדורים כחולים של פסיכיאטר הרסו לי את החיים

מאי 2015 - עדות מצמררת של בחור צעיר חושפת שוב את נזקי התרופות הפסיכיאטריות והטיפול חסר הכבוד לו זוכים המטופלים חסרי הישע המשוועים לעזרה כנה אמיתית.

בחור צעיר, בן 25, לאחר ניתוח בהרדמה כללית לטיפול בבעיית טחורים פנה לעזרת פסיכיאטר, אשר בהינף יד אבחן וקבע כי דבר לא עוזר לבחור והורה לו ליטול 3 תרופות בצבע כחול ללא כל הסבר בנוגע לתופעות הלוואי שלהן ומבלי להציע טיפולים חלופיים, תוך ניצול מצוקתו וחולשתו של המטופל.

כתוצאה מנטילת הכדורים הכחולים המטופל החל לסבול מתופעות לוואי קשות ביותר לרבות רעד בקרקפת, הקאות רבות, נפילות, אי שליטה על הצרכים ועוד.

חייו נהרסו לחלוטין תוך הפסקת תפקוד בכל תחומי החיים, עד להגעה לאשפוז במחלקה סגורה בבית החולים בבאר יעקב, אך גם שם לא נמצא מזור לכאביו.

ניסיונותיו של הבחור לזכות בתשובה מהפסיכיאטר, מה היו הכדורים שאותם נטל בהוראתו, לא זכו למענה.

הנה כי כן, אנו עדים שוב ושוב להתנהגות משוללת רסן, ולקלות הבלתי נסבלת בה הפסיכיאטרים מנצלים את מעמדם ורומסים כל פיסת כבוד אפשרית של המטופל.

יש להורות לגופי האכיפה להטיל הגבלות ופיקוח משמעותיים על הפסיכיאטרים, בכדי לרסן את ההתנהגות הבלתי חוקית, אשר פוגעת במטופלים, ובחברה.

העדות המתוארת בכתבה זו מבוססת על תלונה אשר תועדה על ידי עמותת "מגן לזכויות אנוש". התלונה נשלחה לכל הגורמים המתאימים. עמותת "מגן לזכויות אנוש" תיעדה עד היום מאות תלונות על הפרת זכויות אדם בתחום בריאות הנפש, ומתנדביה ממשיכים בכל יום לחשוף הפרות נוספות. כל הרואה עצמו נפגע, או המעוניין לדווח על פגיעה בחבריו או במשפחתו, מוזמן לפנות לעמותת "מגן לזכויות אנוש".

למידע נוסף: יהודה קורן, דובר העמותה. טלפון 03-5660699 נייד 052-3350928 מייל: yodak8@gmail.com

עמותת "מגן לזכויות אנוש" היא הנציגה הישראלית של Citizens Commision on Human Rights – (CCHR) ארגון בין-לאומי המונה למעלה מ-300 סניפים ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1969 על ידי ארגון הסיינטולוגיה בשיתוף עם ד"ר תומאס סזאס, פרופסור לפסיכיאטריה, כגוף עצמאי, במטרה לחקור ולחשוף מקרים של הפרת זכויות אדם בידי פסיכיאטרים. הארגון עובד עם האו"ם ועם קבוצות רבות אחרות, במטרה לנקות את תחום בריאות הנפש. העמותה רואה בפסיכיאטריה את האלמנט ההרסני ביותר בחברה כיום.

ניסיונות התאבדות בעקבות נטילת ריטלין

הודעה 19 אפריל 2015

ניסיונות התאבדות בעקבות נטילת ריטלין

"ייתכן שהתרופות להפרעת קשב מגבירות את הסיכון למחשבות והתנהגויות אבדניות",

כך הודיעה השבוע רשות הבריאות הקנדית, בעקבות דיווחים על ניסיונות התאבדות בקרב אנשים שנטלו תרופות להפרעת קשב. הרשות פרסמה כעת אזהרות ברורות וחד משמעיות יותר מבעבר לגבי השימוש בתרופות הללו.

התרופות הן: ריטלין, קונצרטה, אדרול, סטרטרה, אינטוניב, דקסדרין וויואנס.

ההודעה התפרסמה לאחר שהרשות סקרה דיווחים שמגיעים אליה באופן שוטף בנוגע לתופעות הלוואי. הדיווחים נעשים לרוב על ידי רופאים, אחיות, מטופלים וחברות תרופות.

על פי ההודעה, "הדו"חות כללו הופעת מחשבות אבדניות, ביצוע ניסיונות התאבדות ובמקרים מסוימים גם התאבדויות ממש". "אירועים אלה דווחו מספר פעמים במהלך הטיפול, במיוחד בתחילת הטיפול או כאשר המינון השתנה, וגם זמן לא רב לאחר הפסקת השימוש בתרופות" 

נתונים אלה תואמים לחקירה שערך עיתון 'הטורנטו סטאר' הקנדי בשנת 2012 על בסיס דיווחי תופעות הלוואי הללו, כפי שהופיעו במאגרי המידע של המדינה. בחקירה זו נמצא כי ל- 76 ילדים שנטלו תרופות להפרעת קשב היו מחשבות להרוג את עצמם. שליש מהם היו בני פחות מעשר שנים, כמה מהם היו בני שש. בנוסף מצא ה"סטאר" ש-22 ילדים קנדיים בגילאי 8-18 שנטלו תרופות כאלה ניסו להרוג את עצמם. חמישה מהם הצליחו בכך, כולם היו בנים בגילאי 13-15.

רופאים, העוסקים בטיפול ב 'הפרעת קשב', ומומחים אחרים אמרו ל'סטאר' ב-2012, שבעוד שחששו שהתחקיר של העיתון ירתיע את ההורים מלתת לילדיהם תרופות, הם עדיין חושבים שרשות הבריאות הקנדית צריכה לראות בדיווחים הללו 'דגל אזהרה אדום', ולפעול מהר כדי לבדוק אם רופאים ומטופלים יודעים מספיק על סיכוני השימוש בתרופות הללו.

ב-2005 יוחס הסיכון לאובדנות לתרופה סטרטרה בלבד, אולם, על פי ההודעה של רשות הבריאות הקנדית, "מאז נתגלתה אינפורמציה חדשה, המעידה כי הסיכונים הללו....עשויים להיות תקפים לכל שאר התרופות להפרעת קשב".

לקישור למאמר באנגלית:

http://www.thestar.com/news/canada/2015/03/30/health-canada-issues-stronger-clearer-warnings-about-suicide-risks-linked-to-adhd-drugs.html

 --

יהודה קורן
דובר

 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il

אתר בינלאומי

www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03

טלפון עמותה: 5660699 03

טייס המשנה שריסק את המטוס הגרמני היה 18 חודשים בטיפול פסיכיאטרי

אפריל 2015 - הודעה לתקשורת

טייס המשנה שריסק את המטוס הגרמני היה 18 חודשים בטיפול פסיכיאטרי
CCHR- ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
   
   דיווחים רבים חושפים כעת כי טייס המשנה אנדריאס לוביץ' שריסק בכוונה את טיסת 9525 לתוך האלפים הצרפתיים, והרג את כל 150 הנוסעים שהיו על המטוס, היה למעשה תחת טיפול פסיכיאטרי. קיימת סבירות גבוהה שלוביץ' היה תחת השפעת תרופות נוגדות דיכאון, שמתועד כי הן גורמות לאובדן אישיות, מאניה, פסיכוזה וגם מחשבות רצחניות, בהסתמך על כך שהיה בטיפול פסיכיאטרי במשך 18 חודשים וכי בחיפוש בביתו נמצאו תרופות.

   לוביץ' אינו הראשון שגרם להתרסקות מטוס נוסעים מסחרי תחת השפעת תרופות פסיכיאטריות. ב- 2010 הוציאה 'הועדה הלאומית האמריקנית לבטיחות בתחבורה' דו"ח על הגורם המשוער להתרסקות מטוס אחר בהרי איירי ב2008, שגרמה למותם של כל נוסעי המטוס. הדו"ח ציין שבדיקות רעילות מצאו בדמו של הטייס את התרופה זולופט (לוסטרל). הדו"ח קבע: "בכירים העידו שהטייס הראה 'התנהגות בלתי מקצועית'  ושבהקלטה מתא הטייס הוא נשמע שר: 'הצילו את חיי, אני נוחת בפעם האחרונה' קצת לפני התרסקות המטוס. 

העובדות שדווחו בעניין הטיפול הפסיכיאטרי של לוביץ':
'רוסיה היום' : "לוביץ' היה מטופל פסיכיאטרית במשך שמונה עשר חודשים, כך מדווח העיתון הגרמני 'בילד' ביום שישי, כשהוא מצטט מקור בחברת התעופה 'לופטנזה', חברת האם של ' German wings'. הטייס אובחן ב2009 כסובל מ"אירוע של דיכאון חריף".
ה'גארדיאן' הלונדוני: "חוקרים שערכו חיפוש ב דירתו של טייס המשנה בדיסלדורף מצאו הוכחות כי הסתיר מחלה ממעסיקיו.מדובר במסמך רפואי, המשחרר אותו מעבודה ביום ההתרסקות. נמצאו גם מסמכים רפואיים אשר מעידים על מחלה מתמשכת וטיפול תרופתי שנרשם עבורה".
ה'מירור'  קובע כי " טייס המשני הרוצח אנדריאס לוביץ' טופל בבית חולים רק שבועיים לפני ההתרסקות שהרגה 150 נוסעים. בן ה-27 ביקר במרפאה של בית החולים האוניברסיטאי של דיסלדורף בפברואר ובמרץ. הביקור האחרון היה ב-10 במרץ, בדיוק שבועיים לפני ההתרסקות הקטלנית של מטוס האירבוס. בית החולים מסר כי לוביץ' הגיע לצורך הערכה אבחונית, אולם עמדו על כך שלא דובר בדיכאון.... הם אישרו שסבל ממחלה קשה שהסתיר ממעסיקיו. אחד ממסמכי המחלה היה חתום על ידי נוירולוג מקומי ופסיכולוג".

    בעוד שקווי המדיניות של "לופטאנזה", חברת האם, בנוגע לשימוש בתרופות, אינם ידועים,  מינהל התעופה האווירי בארה"ב מתיר את השימוש בתרופות נוגדות דיכאון בקרב טייסים, מדיניות שנקבעה ב-2008.  זה למרות 134 אזהרות מ-11 ארצות, כולל בריטניה, קנדה, יפן, אוסטרליה, ניו זילנד, אירלנד, רוסיה, איטליה וגרמניה על כי התרופות הללו גרמו למחשבות אובדניות. 
    בהתחשב במספר הגדל של אסונות תעופה שאין בהם כל ממצא על גורם מיכני נראה לעין, יש מקום לחשוד בשימוש בתרופות נוגדות הדיכאון, במיוחד לאור הדו"ח של איגוד התעופה הפדרלי ה-FFA מ-2007 (1), שהראה שמתוך 61 האסונות האוויריים בין השנים 1990-2001, "מצבו הפסיכולוגי של הטייס ו/או השימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה ממשפחת ה-SSRI דווחו להיות הגורם ב31% מהתאונות (19 מתוך 61).
   העובדה היא, שבין אם לוביץ' היה על תרופות פסיכיאטריות או בגמילה מהן, קיימות מספיק עדויות המראות שהשימוש בתרופות נוגדות דיכאון או בתרופות פסיכיאטריות משנות חשיבה אחרות, על ידי טייסים בחברות מסחריות בארה"ב ובמדינות אחרות, חייב להיאסר.

http://www.faa.gov/data_research/research/med_humanfacs/oamtechreports/2000s/media/200719.pdf

למידע נוסף:

יהודה קורן
עמותת מגן לזכויות אנוש
052-3350928

עמותת "מגן לזכויות אנוש": שינוי נוהל מתן צו לאשפוז כפוי חייב לכלול יישום מלא של אמנת האו"ם למניעת התאכזרות

xpyncr 2014 - עמותת "מגן לזכויות אנוש": שינוי נוהל מתן צו לאשפוז כפוי חייב לכלול יישום מלא של אמנת האו"ם למניעת התאכזרות

בעקבות המקרה המצער של אשפוזה הכפוי של ניצולת השואה ממגדל העמק, אשר נלקחה מביתה על ידי שוטרים כשהיא כפותה באזיקים, הוקם צוות לתחקור האירוע. הצוות הגיש את מסקנותיו לשרת הבריאות ולמנכ"ל המשרד פרופ' ארנון אפק בתחילת אוגוסט 2014. מסקנתו העיקרית של צוות הבדיקה הייתה כי יש לרענן את הנוהל הקיים של ביצוע הוראות אשפוז כפויות, לרבות שימוש באמצעים מגבילים (אזיקים). בהודעה שפרסם המשרד נאמר: "אנו נמצאים כעת במהלך של עבודה אינטנסיבית על שינוי של הנוהל. עם פרסומו של הנוהל הוא יעבור הטמעה של כלל הגורמים במערכת בריאות הנפש וכן יוצג לציבור".

לדברי גת מגידו, מנכ"לית 'עמותת מגן לזכויות אנוש', בשינויים המובטחים בנוהל מחויב משרד הבריאות ליישם את האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות שישראל חתומה עליו ואת דו"ח האו"ם למניעת התאכזרות שפורסם בחודש פברואר 2013, ואשר מפרש ומחדד את האמנה בהקשר לזכויות מטופלים במסגרת שירותי הבריאות.

הגב' מגידו טוענת כי אשפוז כפוי וטיפול כפוי מבוצעים בישראל גם כאשר לא קיימת מסוכנות מוכחת של המאושפז לעצמו או לאחרים, אלא גם כאשר האזרח רק מהווה מטרד לסביבתו, או שהפסיק ליטול תרופות, או כאשר התנהגותו חריגה אך אינה מסוכנת. גם החזקתו בכפייה נמשכת לעתים גם כאשר כבר לא קיימת מסוכנות לעצמו או לאחרים, מצבים אלה עומדים בסתירה לדו"ח האו"ם לסעיפים 66 ו-68 בפרט (מצורף להודעה)

הגב' מגידו מצביעה גם על החריגות הבאות בנוהל האשפוזים בכפייה בישראל:

1. אזרח המועמד לאשפוז כפוי לא מקבל הזמנה לבדיקה פסיכיאטרית מרצון לפני שהוא נלקח בכוח מביתו לבדיקה כפויה. הזמנה רשמית לבדיקה מרצון חייבת להישלח תחילה לכתובתו של האזרח עם אזהרה, שאם לא יתייצב אליה, יילקח מביתו לבדיקה בכפייה.

2. לאחר בדיקה כפויה, אם הוחלט להנפיק צו אשפוז כפוי, אין המועמד לאשפוז מקבל אפשרות לערער עליו טרם ביצועו. בערעור שכזה הוא יכול לדוגמא להציג חוות דעת הפוכה מטעם פסיכיאטר שהוא עצמו יבחר או בקשה להתחיל או להמשיך טיפול בתנאים מוסכמים בביתו במקום במחלקה הסגורה של בית החולים. האפשרות לערער על צו אשפוז כפוי על ידי בקשת צו מניעה חייבת להתקיים לפני הוצאתו לפועל של אשפוז כפוי.

3. ועדת הערר הפסיכיאטרית מתכנסת כיום לאחר לא פחות משלושה ימים. אולם במהלך ימים אלה אותו אזרח מתחיל כבר לקבל טיפול בכפייה בתרופות פסיכיאטריות חזקות, לעיתים במינונים גבוהים מאד. בנוסף, בהשפעת התרופות אף נפגמת לעיתים יכולתו של המאושפז בכפייה לייצג את עצמו באופן הולם בפורום הועדה. אם האזרח מתנגד לאשפוז הכפוי חייב להתקיים איסור על טיפול תרופתי עד שלא תתקבל פסיקתה של ועדת הערר בעניינו. ראוי לציין שקיים כבר בארץ תקדים משפטי לאסור לחלוטין טיפול בכפייה בנזעי  חשמל וכי דו"ח האו"ם אינו רואה בעין יפה שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות (נוירולפטיות) בכפייה באופן כללי.

4. פסיכיאטרים במחלקות בריאות הנפש מציגים מצג שווא ומסווים את כמות האשפוזים הכפויים בפועל, בכך שהם מחתימים מאושפזים על טופס אשפוז מרצון באמצעות איום בעל פה, שאם לא יחתמו על המסמך, יאושפזו בכפייה. זוהי סחיטה באיומים שהיא מעשה פלילי. הנוהל החדש חייב להבטיח הסכמה מדעת על פי חוק זכויות החולה וסנקציות כנגד פסיכיאטרים שיפעלו כך.

5. כאשר מטופלים חתמו על טופס הסכמה לאשפוז מרצון אולם בהמשך הם משנים את דעתם ומעוניינים לצאת ממסגרת האשפוז הם לעיתים לא מצליחים להשתחרר, כיון שהמערכת מוציאה נגדם לפתע צו לאשפוז כפוי, והם נאלצים להישאר כלואים במחלקה במשך ימים רבים לפני שניתנת להם הזכות לערער על כך. המדינה חייבת לאסור אפשרות למצב כזה. הנוהל צריך לאפשר שחרור מיידי של מטופל שהגיע מרצונו לאשפוז, ולאפשר לו לערער על הוראת האשפוז הכפויה בדרך המקובלת בדומה לכל אזרח הנהנה מחופש תנועה מלא.

6. נדרשת הנחייה מערכתית לעודד הליכים של אפוטרופסות מתוך בחירה. כלומר להשתמש במשפחתו או חבריו של המאושפז המקובלים על דעתו על מנת לתווך בינו לבין המערכת בניסיונות להביאו לבדיקה פסיכיאטרית או לייצג אותו או להיות שותפים להליך הטיפולי. במקרים מסוימים קיים מידור בלתי סביר, ובלתי ראוי, שבו הורה של מאושפז שאינו קטין לא מצליח לקבל מידע על הטיפול התרופתי שלו בתואנה של "סודיות רפואית".

לדברי הגב' מגידו, העמותה מברכת על היוזמה ומצפה בכיליון עיניים לסיום העבודה על הנוהל החדש של האשפוזים הכפויים בישראל וכן מקווה ליישומו ההולם בבוא העת.

יהודה קורן
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש
0523350928
מייל: yodak8@gmail.com
אתר: www.cchr.org.il

פסיכיאטר מחוזי מגדל העמק השתגע - הורה לאזוק קשישה ניצולת שואה בת 80 ללא סיבה
 

הזמנה לארוע עמותת מגן לזכויות אנוש- "הפרעת קשב וריכוז" - אין דבר כזה שיערך ב- 13.10.14

הזמנה לארוע עמותת מגן לזכויות אנוש- "הפרעת קשב וריכוז- אין דבר כזה" שיערך ב- 13.10.14

יהודה קורן
דובר

 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il

אתר בינלאומי

www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03

טלפון עמותה: 5660699 03

שימוש בתרופות להפרעות קשב וריכוז בילדים עלול להכפיל אירועי לב בילדים

4.8.2014 - שימוש בתרופות להפרעות קשב וריכוז בילדים עלול להכפיל אירועי לב בילדים

מחקר חדש, שנערך בדנמרק, והתפרסם ב- 23 ביוני, 2014 בכתב העת לפסיכו פרמקולוגיה של הילד והמתבגר, סקר נתונים של כ- 714,000 ילדים על פני 9.5 שנים בממוצע. המחקר השווה את שיעור אירועי הלב אצל ילדים בכלל האוכלוסייה לעומת ילדים שאובחנו בהפרעת קשב, ונטלו תרופות ממריצות כדוגמת ריטלין וסטרטרה.

מסקנת המחקר היא כי הסיכון לאירועי לב שונים, לרבות עליה בדופק או בלחץ הדם, כפול אצל ילדים שנוטלים את התרופות הללו. המלצות רשות התרופות האמריקניות היא להימנע מלתת את התרופות לילדים בסיכון לבעיות של לב וכלי דם, וכן לעקוב אחר מדדים של דופק ולחץ דם אצל ילדים שנוטלים את התרופות הללו.

מנכ"לית עמותת 'מגן לזכויות אנוש', גת מגידו, מתריעה כי אחוז הילדים באוכלוסיה שנוטל תרופות להפרעת קשב גבוה בהרבה מההיקף המשוער של הפרעת הקשב באוכלוסיה.

לטענת גת, מתקיים שיווק יתר אקטיבי של השימוש בריטלין ודומיו על ידי מערכת החינוך עצמה, אשר מפנה ילדים עוד מגיל הגן לעבור אבחונים מתייגים, גם במקרים הדורשים סבלנות חינוכית גרידא. עוד טוענת גת, כי מערכת החינוך אינה עושה די כדי לנסות ולהפחית את היקף האבחונים, וכי אבחונים אלה הינם "מלכודת", כיון שהם מבוססים על קריטריונים שרירותיים ולכן גורמים לסימום נרחב ומיותר של דור העתיד.

בהתבסס על נתוני משרד הבריאות משקל החומר הפעיל של הסם המסוכן ריטלין (מתיל פנידאט) המשווק בישראל בשנה הינו טון אחד. לפיכך משקל כדורי הריטלין המשווקים בשנה בישראל הינו כשישה טון בממוצע.

העמותה דורשת ממשרד הבריאות להגביל את ההיתרים על פרסומת של הריטלין והקונצרטה. וקוראת למשרד החינוך להפסיק את ההפניה של תלמידים לאבחונים המתייגים בקשב וריכוז, ולהשתמש אך ורק באמצעים חינוכיים בילדים מתחת לגיל 18.

לפרטים נוספים

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03 טלפון עמותה:  5660699 03

עמותת מגן לזכויות אנוש: כבילת הקשישה ממגדל העמק ולקיחתה לאשפוז פסיכיאטרי כפוי הינם הפרה של האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות

מגדל העמק - קשישה ניצולת שואה בת 80 
נאזקה ע"י רשויות הרווחה והבריאות

יולי 2014 - הודעה לתקשורת
עמותת מגן לזכויות אנוש: כבילת הקשישה ממגדל העמק ולקיחתה לאשפוז פסיכיאטרי כפוי הינם הפרה של האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות ושל דו"ח האו"ם בנושא עינויים וטיפול רפואי מתאכזר (2013)

 דו"ח האו"ם בנושא התאכזרות בתחום שירותי הבריאות, שפורסם בחודש פברואר 2013, (מצורף להודעה זו) מציין בסעיף 63 כי חיוני שיתקיים איסור מוחלט על כבילה ובידוד של אנשים עם מוגבלויות.

סעיף 66  של הדו"ח קובע כי טיפולים ללא הסכמה מדעת (בכפייה) יינתנו אך ורך רק במצבי חירום מסכני חיים.

הדו"ח שם דגש מיוחד על נושא הטיפולים הפסיכיאטריים בכפייה. הוא מראה כיצד טיפולים כאלה נכללים תחת ההגדרות המשפטיות של עינויים, התאכזרות והשפלה. הוא מתייחס לכל הטיפולים הפסיכיאטריים שאין בהם תכלית רפואית ושאי המתן שלהם אינו גובל בסכנת חיים, כגון: כליאה (אשפוז כפוי), קשירה, בידוד, נזעי חשמל ואף מתן כפוי של תרופות שנויות במחלוקת כגון תרופות נוירולפטיות (אנטי פסיכוטיות). (סעיפים 32, 63 ו-89 (ב)).

בישראל חולים רבים נקשרים ומבודדים במתקנים פסיכיאטרים וגריאטריים לתקופות ארוכות או תקופות קצרות, מקבלים טיפול בנזעי חשמל וטיפול תרופתי כפוי (ללא הסכמה מדעת) בניגוד גמור לסעיפים אלה גם במצבים שאינם מצבי חירום מסכני חיים, כאשר ניתן לקבל את הסכמתם או התנגדותם כיון שניתן לתקשר איתם במידה משביעת רצון באופן ישיר או דרך קרוביהם וכו'.

עמותת מגן לזכויות אנוש מסבירה כי ישראל חתמה על "האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות", בשנת 2006, אשררה אותה בספטמבר 2012 ואף מינתה את מר אחיה קמארה, ל"נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות" במשרד המשפטים.  האמנה קידמה באופן משמעותי את המודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות פיזיות, אולם לא עשתה די עבור אנשים עם מוגבלויות פסיכו סוציאליות כגון אנשים עם בעיות נפשיות, קשישים וחוסים במוסדות הפסיכיאטריים ומוסדות הרווחה. דו"ח זה של הממונה המיוחד לנושא עינויים מטעם האו"ם מהווה צעד נוסף בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ונועד לחייב מדינות להתמודד גם עם התחום הזה, שסובל במשך שנים מהזנחה והתעלמות.

עמותת מגן לזכויות אנוש תפעל בתיאום עם הגורמים המתאימים, כדי לקדם את התיקונים הנדרשים בחוק בריאות הנפש בארץ, וקוראת לשרת הבריאות לתמוך במאבק למען כבודם וזכויותיהם של אלפי המטופלים המאושפזים בכפייה בישראל מדי שנה.

למידע נוסף:

יהודה קורן

דובר עמותת מגן לזכויות אנוש

0523350928

מצורף:

תרגום לעברית עיקרי דו"ח האו"ם

ישראלית לרשויות בגרמניה: אל תנציחו את מי שאחראי לרצח בני משפחתי

אזרחית ישראלית נאבקת לסלק פסלי הפסיכיאטר אמיל קרפלין ממוסדות אקדמיים בגרמניה. קרפלין, אבי ה-DSM, נחשב להוגה "תורת הגזע", שהובילה לשואה. אירוע בנושא יתקיים ב-8.5 ביפו.

אפריל 2014 - הכול התחיל בסרטון תיעודי מצולם שהועבר לפני כשנה לידי המנכ"לית הצעירה של עמותת מגן לזכויות אנוש, גת מגידו. הסרטון מתעד בין השאר את נשיא איגוד הפסיכיאטריה הגרמני, פרופ' פרנק שניידר, בנאום התנצלות מפתיע בכנס השנתי של האיגוד בסוף שנת 2010. בנאומו מגולל פרופ' שניידר את מעורבותם העמוקה של ראשי הפסיכיאטריה הגרמנית בעיקור ורצח של מאות אלפי ילדים ומבוגרים גרמנים, מטופלים בעלי נכויות נפשיות, שהוגדרו אז כפגומים ונחותים מבחינה גנטית בתוך המוסדות הפסיכיאטריים עצמם. הוא מתייחס גם לעזרה שהושיט איגוד הפסיכיאטריה הגרמני לפושעי המלחמה, חברי האיגוד, כדי להימלט ממשפט צדק.

מראיון נוסף עם ההיסטוריון החשוב ביותר לחקר השואה בגרמניה כיום, פרופ' הנס-ולטר שמול, למדה גת כי בשם טוהר הגזע בוצעו במוסדות פסיכיאטריים בגרמניה עוד לפני המלחמה כ- 360,000 ניתוחי עיקור בכפייה לאזרחים עם מוגבלויות נפשיות. היא נחרדה ללמוד על תכנית "המתת החסד" שבוצעה בהמשך, ושהייתה, למעשה, טבח המוני מאורגן של עשרות אלפי חוסים, מוגבלים ואנשים סיעודיים בשישה "מרכזי המתה" בתוך מוסדות פסיכיאטריים באמצעות שימוש בגז פחמן חד חמצני רעיל. בראיון מתוארים מרכזי המומחים לילד ולמתבגר הידועים לשמצה, שהוקמו במסווה של מרכזים לאבחון וטיפול בבעלי בעיות התנהגות ולמידה. ה"מומחים" היו נותנים להורים הנחייה להשאיר את הילדים לטיפול, אולם בהמשך הסתבר כי היו אלה מרכזי הרג, בהם הומתו אלפי ילדים גרמניים. פרופ' שמול מתאר את גיוסם של אותם 92 פסיכיאטרים שהיו אחראים על פרוייקט "המתת החסד", לצבא הגרמני, ושליחתם למזרח פולין, לביצוע סלקציות המוות המחרידות במחנות הריכוז, שהיו אך שלב נוסף בתכנית "הפתרון הסופי", שהביאה לרציחתם של מיליוני יהודים ומיעוטים בתאי גזים, שהיו בעצם שכלול אכזרי של "מרכזי ההמתה" הפסיכיאטריים בתוך גרמניה.


בתור ישראלית שסבה וסבתה שהיו במחנות עבודה וריכוז, ובשם בני משפחותיהם שנספו בשואה, ראתה גת חשיבות בחשיפת הקשר שבין הפסיכיאטריה הגרמנית לשואה. היא הזמינה את עורכי הסרטון התיעודי לביקור ביד ושם, בתחילת השנה, שם נפגשו עם הנהלת המוסד, והפקידו את הסרטון שהפיקו בארכיון המוסד. כאשר המשיכה להתעניין בשורשיה הראשונים של "תורת הגזע" למדה גת כי הפסיכיאטר הגרמני אמיל קרפלין (1856-1926), היה ללא ספק איש המפתח הראשי שסלל את הדרך ל'תורת הגזע', והטיף לרעיון העיקור בכפייה. קרפלין היה גם מורו של הפסיכיאטר הנאצי ארנסט רודין, ונחשב גם לאבי שיטת הסיווג של מדריך האבחונים הפסיכיאטרי, ה-DSM.

בחודש פברואר השנה, במהלך הפגנה בגרמניה, בה נשאה גת את דגל ישראל, מול בית החולים הפסיכיאטרי במינכן, שאותו ניהל קרפלין במשך עשרים שנה, ושפסלו וכן פורטרט גדול שלו מוצגים בו לראווה, מסרה גת למנהל המוסד העתק של מכתב מפורט שכתבה לנשיא התאחדות הפסיכיאטריה האירופית. בין השאר כתבה: "בזאת אני דורשת בשמם של כל בני משפחתי וחבריי בישראל שכל אותות הכבוד שעדיין מוקדשים לפסיכיאטר הגרמני אמיל קרפלין יבוטלו, היות שקרפלין היה המנטור הראשי ואביה של תורת הגזע ושל העיקור בכפייה. כל אות הוקרה שלו חייב להימסר למרכז התיעוד הנציונל סוציאליסטי של מינכן על מנת שהציבור יוזהר מפני האידיאולוגיה הבלתי אנושית הזו".



למידע נוסף,
יהודה קורן,
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש,
052-3350928

יהודה קורן
דובר

 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il

אתר בינלאומי

www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03

טלפון עמותה: 5660699 03

פסיכיאטרים, מדע, שני דברים ללא קשר - מאמר מאת יהודה קורן

אפריל 2014 - "הפרעות" פסיכיאטריות אינן מחלות רפואיות: ברפואה קיימים קריטריונים נוקשים שלפיהם נקבע מצב פיזיולוגי מסוים כמחלה: רשימת הסימפטומים וגורמיהם מוכרת וידועה מראש, כמו גם הבנת הפיזיולוגיה של המחלה, החייבת להיות בדוקה ומבוססת. רעידות וחום הם סימפטומים. מלריה וטיפוס המעיים הן מחלות. ניתן להוכיח את קיומן של מחלות באמצעות עדות אובייקטיבית ובאמצעות בדיקות פיזיות. אבל, אף לא "מחלה" נפשית אחת הוכיחה את קיומה באופן רפואי.

פסיכיאטרים מתעסקים באופן בלעדי עם "הפרעות" נפשיות ולא עם מחלות בדוקות. בעוד מדע הרפואה מטפל במחלות, יכולה הפסיכיאטריה להתעסק עם "הפרעות" בלבד. בהעדר גורם או פיזיולוגיה ידועים, קבוצת סימפטומים המתגלה אצל חולים רבים, תיקרא סינדרום או הפרעה. ג'וזף גלנמולן, פסיכיאטר באוניברסיטת הרווארד, טוען שבפסיכיאטריה "כל הדיאגנוזות הן סינדרומים בלבד (או הפרעות). קבוצת סימפטומים, הקשורים ביניהם על בסיס של הנחה בלבד אינה מחלה." כפי שמעיר פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה, ד"ר תומס סזאס, "אין בדיקות ביולוגיות או בדיקות דם היכולות לאמת את נוכחותה או את העדרה של מחלת נפש, כפי שיש ברוב המחלות הפיזיות".

"מדע" שקר לכוח ושררה - פרופ. ג'פרי שיילר מדבר על פסיכיאטריה



הנה ניסוי שמוכיח את ההנחה שפסיכיאטריה אינה מדע.
אחת המתיחות הגדולות בהיסטוריה שהתקיימה ב-1973 בארה"ב,, החוקר דיוויד רוזנהאן, שעל שמו נקרא הניסוי, זימן שמונה מתנדבים בריאים בנפשם לבתי חולים פסיכיאטריים שונים, וכולם התלוננו על הזיות. רוב המתלוננים אושפזו מיד בחשד לסכיזופרניה, ומרגע אשפוזם עשו כמצוות רוזנהאן והתנהגו בצורה רגילה לחלוטין. הצוותים הרפואיים כתבו אומנם כי ה"חולים" לא הפגינו תסמינים של סכיזופרניה, אולם איש מהם לא התגלה כמתחזה או שוחרר לביתו לפני הזמן. כולם שוחררו לאחר הזמן שנקבע, תחת אזהרת "סכיזופרניה בנסיגה". כדי להשלים את המחקר, ערך רוזנהאן ניסוי נוסף, בו פנה לצוות של בית חולים שידע על הניסוי הראשון ויידע אותו כי בכוונתו לשלוח אליהם מספר מתחזים. כאשר הגיעה קבוצת החולים למקום חשד הצוות ב-10% מהם כמתחזים, אולם בפועל היו כולם חולים אמיתיים שאובחנו כסכיזופרנים.
למאמר שבו סיכם את הניסוי קרא רוזנהאן "להיות שפוי במקומות בלתי שפויים", וטען כי "ברור שבבתי החולים הפסיכיאטריים לא ניתן להבחין בין השפויים לבין המטורפים". הניסוי, שמזכיר מאד את עלילת הספר "קן הקוקיה" שכתב קן קיזי ב-1962, נחשב עד היום לביקורת חשובה ביותר על תקפותם של האבחונים הפסיכיאטריים

יהודה קורן
3350928 052 .

קידום של סמים במסווה של תרופות

מרץ 2014 - מזה כ 15 שנה חברי עמותת מגן מצויים במאבק להעלאת המודעות אצל האנשים שחיים סביבנו, על סכנות השימוש בסמים הפסיכיאטרים. רבים מהמקרים של אנשים שפנו אלינו שנטלו תרופות פסיכיאטריות סבלו מתופעות לוואי קשות.
הלב נצבט כשאתה רואה איך הפסיכיאטרים עם חברות התרופות הצליחו להפיל לרשת שלהם אנשים תמימים.

נתקלתי בפסיכיאטר ייחודי בשם – וולטר אפילד, פסיכיאטר שאומר: ” מה שמתרחש בתחום ההכשרה של הפסיכיאטרים ובאיכות הפסיכיאטריה הוא שהם הפכו להיות סוחרי סמים".

הם...שכחו כיצד לשבת עם המטופלים ולדבר איתם אודות בעיותיהם".

לפני 50 שנה, אנשים הבינו כי סם יכול להיות אחת משתי האפשרויות הבאות: חומר הרשום חוקית על ידי מתמחה ברפואה על מנת לסייע במחלה פיזית – או במלים אחרות, תרופה; לחלופין, חומר לא חוקי המתאפיין בגרימת התמכרות, ויכול לגרום לשינוי משמעותי במצב ההכרתי – כאלה הם למשל סמי הרחוב, ההרואין והאופיום.

רוב האנשים יודעים כי סמים לא חוקיים הינם אחד מהאויבים הגרועים ביותר של החברה, בהחדירם פשיעה ותחלואים לרחובותינו, לקהילותינו ולבתי ספרינו.


אולם, בעשורים האחרונים, זן חדש של סמים חדר לשדרות העם. סם זה הפך עד כדי כך לחלק מן החיים, שרבים יתקשו לחשוב על החיים, אפילו על יום אחד, בלעדיו.

תרופות פסיכיאטריות הפכו ל"תרופת הפלא" ללחצים ולמתחים של החיים המודרניים; הן בשימוש נרחב בבתי ספר, בבתי אבות, במרכזי גמילה מסמים ובמתקני כליאה. סומכים עליהן "שיסייעו" בכל עניין, החל בשליטה על משקל הגוף ובעיות מתמטיות וכתיבה, בבניית ביטחון עצמי, בטיפול בחרדות, בהפרעות שינה ובטרדות יומיומיות קטנות.

בעוד שתרופות רפואיות מטפלות לרוב במחלות, מונעות או מרפאות אותן, או משפרות את המצב הבריאותי, תרופות פסיכיאטריות לכל היותר מטשטשות תסמינים – תסמינים השבים ברגע שהתרופה מתפוגגת. בדומה לסמים לא חוקיים, הן מספקות לא יותר מאשר בריחה זמנית מבעיות החיים.

כמו כן, תרופות פסיכיאטריות גורמות לעיצוב הרגלים ולהתמכרות. הגמילה מהן עלולה להיות הרבה יותר קשה מאשר גמילה מסמים לא חוקיים. הראיה הברורה ביותר לדמיון בין תרופות פסיכיאטריות לבין סמים לא חוקיים הינה שהתמכרות לתרופות פסיכיאטריות כעת מתחרה בהתמכרות לסמים לא חוקיים כבעיית הסמים מספר אחת באזורים רבים בעולם.

לפי הפרסום בליידי גלובס לאחרונה מדובר ב400,000 אנשים שנוטלים תרופות אנטי דיכאוניות, זה מספר מדהים.

השאלה הנשאלת האם יש כאן מחלה אמיתית?

היא האם ל"פציינטים" הבטיחו מזור לצרותיהם? האם התרופות שהם נוטלים יעלימו את דיכאונם ויחלימו מהפרעתם? באופן הגיוני כשאתה מחלים אתה לא צריך ליטול את התרופה. האם כאן זה המצב? חומר למחשבה.

בברכה

יהודה קורן
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש
3350928 052
Yodak8@gmail.com
www.cchr.org.il

פסיכיאטרית ג'ואנה מונקריף: "אין שום בסיס למחשבה שאנשים יקחו תרופות פסיכיאטריות וירגישו יותר טוב"

הרופאה שתערער כל מה שחשבתם על כדורים פסיכיאטריים , גלובס , תחייה ברק , פברואר 2014

ד"ר ג'ואנה מונקריף: אנחנו הפסיכיאטרים לא הופכים אנשים למאוזנים. נקודה

בשנת 2010 בלבד הוציאו האמריקאים 35 מיליארד דולר על תרופות לטיפול בדיכאון, חרדה והפרעות קשב, נתון שהוביל את התובע הכללי של מדינת ניו יורק, אריק שניידרמן, להכריז כי "תרופות מרשם פסיכיאטריות הן בעיית הסמים ה'צומחת' ביותר בניו יורק ובארה"ב".

לאור כל זאת, האלטרנטיבה המאופקת של הפסיכיאטרית הבריטית ד"ר ג'ואנה מונקריף, 47, הופכת חתרנית ממש. בחדר הטיפולים שלה המוצא האחרון הוא טיפול בכדורים פסיכיאטריים. היא נחשבת היום לאחת החוקרות הבולטות במאבק המערער על לגיטימיות השימוש הנרחב בתרופות כפתרון כל-יכול, ויוצאת נגד הקלות הבלתי נסבלת של מיתוס הריפוי הכימי - שמשרת לדעתה אינטרסים פוליטיים וכלכליים נרחבים. בקליניקה שלה היא מציעה אלטרנטיבות לכדורים: לא בוחלת במדיטציות, מערבת פסיכולוג ועובד סוציאלי, ובאופן כללי שולחת את החולים להתבונן על חייהם ולערוך בהם שינויים נדרשים.



"כבר כפסיכיאטרית צעירה, בתחילת שנות ה-90, הבנתי שאין שום בסיס למחשבה שאנשים יקחו תרופות פסיכיאטריות וירגישו יותר טוב", מספרת מונקריף בראיון ל'ליידי גלובס'. "בבתי החולים הפסיכיאטריים שבהם עבדתי, אנשים התהלכו סהרוריים ומלאי בתרופות, נראו כמו זומבים. לחלקם היו תנועות לא נורמליות, טורט וטיקים, או תסמונות שגורמות להתכווצות שרירים פתאומית בלשון, בצוואר או בלסת, וכל זה כתופעת לוואי לתרופות. הם אמנם כבר לא היו פסיכוטים, אבל היו מעורפלים. הבנתי שאנחנו מכחידים סימפטומים פסיכוטיים על ידי סימום של המטופלים ודיכוי התגובות הרגשיות שלהם לדברים. הדבר השני שהבחנתי בו זו העובדה שלאנשים שהתאוששו מדיכאון היה קשר מועט, אם בכלל, לכך שלקחו כדורים אנטי דיכאוניים.

"אלו היו ימי התהילה של הפרוזאק והסרוקסט (פקסיל), מפורסמים יצאו מהארון וסיפרו שהם לוקחים אותם נגד דיכאון, פחות ופחות אנשים התביישו לספר שהם נוטלים כדורים פסיכיאטריים, ואני כפסיכיאטרית צעירה כלל לא הייתי בטוחה שהכדורים האנטי חרדתיים יצרו איזשהו הבדל. גיליתי שהדבר היחיד שחולל מפנה אצל אנשים מדוכאים היה זה שהם עשו שינוי גדול בחיים שלהם. מי שהיה בדיכאון בגלל נישואים קשים או כי איבד את העבודה, ופתר את הבעיות הללו, יצא מהאפיזודה הדיכאונית שלו".

- אבל כשאתה תחת עננת דיכאון, קשה לך לבצע שינויים כה דרמטיים בחייך.

"זה נכון, ועם זאת לא מצאתי שכדורים אנטי דיכאוניים שיפרו את המצב עבור אנשים בדיכאון קשה. אין פתרונות קלים או מהירים, אני מצטערת".

אופיום להמונים

- איך הכדורים הפכו כה פופולריים?

"אנשים תמיד חיפשו חומרים ותחליפים משני תודעה שיגרמו להם להרגיש טוב יותר ויעשו את החיים לטובים יותר. לפני הופעת הכדורים המרגיעים זה היה אופיום, למשל. לאנשים תמיד הייתה נטייה לחפש פתרון קל, וחברות התרופות רק העצימו את התחושה הזו בעזרת קמפיינים שהכינו חברות הפרסום. בתחילת שנות ה-90 החלו קמפיינים מסיביים לשכנע אנשים שדיכאון הוא תוצר לוואי של חוסר איזון כימי, ושהטיפול בו עובר דרך שימוש בכדורים. זאת למרות שלא היו עדויות משמעותיות שדיכאון נגרם בגלל חוסר איזון כימי. המסר הזה פומפם בצורה מסיבית על ידי תעשיית התרופות, תקע יתד ונשאר עד היום, ובהצלחה יתרה.

"פספסנו לגמרי את כל 'הקטע' של הכדורים. יש שינויים כימיקליים במצבים רגשיים שונים, אבל אנחנו עדיין לא יכולים למפות את מצב המוח, ולהבין מה מופעל ואיך במצבים רגשיים שונים, או בהתנהגויות ספציפיות. החשד שלי שלעולם לא נצליח, זה מורכב מדי.

"ניקח לדוגמה את הדיכאון. בשנים האחרונות מייחסים רמת סרוטונין נמוכה במוח כמקור לדיכאון או לחרדה, אלא שהמחקרים בנושא לגמרי לא עקביים. לצד מחקרים שמצביעים על סרוטונין נמוך בחולי דיכאון, יש מחקרים אחרים שלא מראים הבדל בין רמת סרוטונין אצל דיכאוניים לזאת שנמדדת אצל אנשים בתפקוד נורמלי, ויש מחקרים שבכלל מראים שלאנשים בדיכאון יש הפרשה מוגברת של סרוטונין. ולמרות כל המחקרים הלא עקביים הללו, פסיכיאטרים והציבור כאחד, יגידו שסרוטונין נמוך במוח הוא הוא הסיבה לדיכאון".

- כל תרופות ה-SSRI בנויות על ההנחה הזו.

"חברות תרופות קידמו את העניין של מעורבות חומרים כימיים. זה מסר שטוב להן - משהו השתבש במוח שלך ואתה צריך תרופות כדי לחזור לעצמך. זה לא הנישואים הגרועים, אלא הסרוטונין הנמוך. התרופות מאפשרות ריחוק מעצמנו, מחיינו, ממה שמתחולל בהם. אנחנו מכחישים את המציאות של הסבל האנושי, בעיות החיים עברו טרנספורמציה לבעיות ביוכימיות. זה גורם לאנשים לראות את עצמם כקורבנות של הביולוגיה שלהם ולהימנע מלפתח דרכי התמודדות עצמאיות. ברמת המקרו, המסר הזה מאפשר לממשלות להתעלם מסיבות פוליטיות וחברתיות הגורמות לכך שאנשים כה רבים חשים אי נחת.

"איש הפיתוח של הפרוזאק בענקית התרופות אלי לילי כבר הודה שאין לנו מושג איך הפרוזאק עובד ומה הוא מחולל במוח. כשהוא אמר את זה הוא הודה למעשה שתיאוריית הסרוטונין לא מבוססת. אין לנו מושג מה המכניזם של הדיכאון או החרדה".

ובכל זאת, כשאדם מגיע מדוכא או בהתקף חרדה אל הרופא, מיד יוצע לו ציפרלקס או חבר אחר מתרופות ה-SSRI, ולא חקירה של יסודות חייו.

"את צודקת. אין שום הצדקה הגיונית להציע את זה למטופל. מה שיש לנו ביד הם מחקרים אקראיים שמראים שהתרופות נוגדות הדיכאון עוזרות רק במידה מועטה יותר מהפלסיבו, והבעיה היא שההבדל קטן מדי ולא משמעותי מבחינה קלינית. אני עצמי התפלאתי שלכדורים האנטי דיכאוניים יש יתרון מחקרי כלשהו, כי בשדה הטיפולי לא ראיתי הבדל כזה".

תגובת חברת התרופות אלי לילי: פרוזאק מאושרת לשימוש על ידי הרשות האמריקאית, הרשות האירופית ומשרד הבריאות בישראל, ומוכרת כתרופה יעילה ובטוחה. מעבר להיותה אחת התרופות הנחקרות ביותר קלינית בהיסטוריה, היא הועילה וממשיכה להועיל לאורך השנים למיליוני חולים ברחבי העולם.

------------------  סוף מאמר גלובס

יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש, מציין כי בכך מצטרפת ד"ר מונקריף לרשימה מכובדת של אנשי מקצוע אשר יצאו בגלוי כנגד הפרקטיקות המקובלות של פסיכיאטריה. רשימה זו כוללת את ד"ר פיטר ברגין, ד"ר תומאס סזאס, ד"ר ניל מקלארן, ד"ר ג'פרי שיילר, ד"ר ג'ון וירפן, הכימאי שיין אליסון ועוד רבים אחרים.

 קישורים:

• מגיפת הריטלין: במקום להילחם על הילדים – מסממים אותם - המאמר מגיפת הריטלין: במקום להילחם על הילדים – מסממים אותם , אסף אוזן , נענע , נובמבר 2011 - כשמרגילים ילד קטן לבלוע כדור בכל פעם שקשה, מעבירים אותו שיעור מסוכן בהתמודדות עם בעיות. ריטלין הוא אולי הפתרון הקל לבעיות קשב וריכוז, אבל הדרך הנכונה היא עבודה צמודה, אינטנסיבית וממושכת. ואולי חלק מהבעיה נעוץ בכלל בשיטות הלימוד?... 
• הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות - שיטת האבחון - ד"ר בועז רפפורט - יוני 2010 - בכתבה "השלב הבא הוא לחנוק את הילד" - עיתון "פוסט"- ד"ר בועז רפפורט, מומחה להתפתחות הילד הילד, הגיש תלונה נגד "סופר נני", שלטענתו לא עושה אבחון מקצועי של רופא ומשדרת להורים מסרים אלימים. תגובת קשת: "מיכל דליות היא אשת מקצוע מהשורה הראשונה"...
• הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה - ד"ר איתן חבר - חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה - ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות...
• גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים - הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010 - ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים...

הוצאת ילדים מבתיהם האינטרסים המשותפים לפסיכיאטרים ולרווחה - מאמר מאת יהודה קורן

הקדמה

הכתבה "איפה הילד ואיפה הסעד?" (ישראל היום 20/12/2013), חשפה את ממדיה העגומים של תופעת הוצאת ילדים מידי הוריהם ע"י פקידי סעד. על פי תחקיר הכתבה, יותר מ־10,000 ילדים מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה לפי החלטת פקידי הסעד.

בעקבות הכתבה, סגני יו"ר הכנסת, חברי הכנסת יוני שטבון (הבית היהודי) ופנינה תמנו־שטה (יש עתיד), הגישו בקשה לדיון דחוף בוועדה לשלום הילד בכנסת בנוגע להתנהלות פקידי הסעד של משרד הרווחה. דיון זה התקיים, וכעת מגובשים נהלים חדשים אשר יפחיתו את כוחם של פקידי הסעד.

אם פקידי הסעד הצליחו לעורר כל כך הרבה מורת רוח ותרעומת, סביר להניח כי קיים גורם נוסף בעל אינטרסים, הגורם לערבול ולעיוותים בתחום הרווחה.

מסתבר כי לפסיכיאטרים, ולבני בריתם מחברות התרופות, קיימים אינטרסים מובהקים בתחום עבודתם של פקידי הסעד. ומאידך, פקידי הסעד מצאו בפסיכיאטרים ובתאוריות הפסיכיאטריות מקור שופע לכוח, סמכותיות ויוקרה. כך נוצרה לה ברית לא כתובה, שדרדרה את הרווחה לתהום בו היא מוצאת את עצמה כיום.

הילד לא לוקח ריטלין? את מזניחה אותו!

פעמים רבות, הדרך להוצאת ילד מהבית מתחילה בבית הספר. מורים ויועצות מתחילים להזרים דיווחים לרווחה על כך שהילד צריך כביכול אבחון להפרעות קשב וריכוז ולא מקבל אותו, או "זקוק" לריטלין ולא נוטל אותו. כאשר דיווחים כגון אלו מצטברים אצל פקיד הסעד, הוא יתחיל לפעול כנגד ההורה על מנת לאכוף את האבחון או השימוש בתרופה הפסיכיאטרית. בעשותו כך, מהווה פקיד הסעד למעשה "זרוע אכיפה" של פסיכיאטרים וחברות התרופות.

במידה והורה יעמוד בהתנגדותו לאבחן או לתת ריטלין לילדו, פקיד הסעד עשוי לגרור אותו לבית משפט באשמה של הזנחה של ילדו. משם הדרך קצרה להוצאת הילד מהבית.

תהליך זה מהווה חוסר צדק משווע – להורה, בתור האפוטרופוס של הילד, ישנה זכות לקבוע את אופן הטיפול הרפואי בילדו. אולם כאן המדינה אומרת, באמצעות פקיד הסעד, שהיא תקבע לגבי הטיפול הרפואי בילד, ואם ההורה לא יתיישר, המדינה תיקח לו את הילד.

כאשר הטיפול הרפואי המדובר הינו למעשה טיפול פסיכיאטרי, העוולה כלפי ההורים גדולה הרבה יותר. זאת מכיוון שהאבחון הפסיכיאטרי הינו סובייקטיבי ולא מדעי (לא מתבסס על בדיקות רפואיות אלא על רשימות בדיקה של סימפטומים התנהגותיים בלבד). בנוסף, הטיפול הפסיכיאטרי התרופתי הינו למעשה דיכוי סימפטומים באמצעות סמים, ולהורה חייבת להיות זכות מלאה לסרב לאופי טיפול שכזה.

יש לך הפרעה נפשית – אינך כשיר לגדל את הילד!

כל גורם המעוניין להפעיל פקיד סעד כנגד אדם מסוים, יכול להעליל על האדם כי הוא סובל מהפרעה נפשית.

דוגמא נפוצה למצב כזה הינו "נקמה" של בן זוג במצב של גירושין: בן זוג אחד מעליל על האחר כי הוא סובל מהפרעה נפשית, ודורש שהילד יישאר בחזקתו עם מינימום גישה לבן הזוג.

פקיד סעד המעוניין מסיבה כלשהי להוציא ילד מחזקת הורה, יכול להדביק הפרעה פסיכיאטרית להורה, וכך להקל על תהליך הוצאת הילד מהבית. כך, האבחנות הפסיכיאטריות מהוות תחמושת עבור פקידי הסעד להשגת מטרותיהם.

העובדה שהאבחון הפסיכיאטרי הינו סובייקטיבי ולא מדעי, מאפשרת לבעל הכוח (במקרה זה – לפקיד הסעד) לקבוע בסופו של דבר את תוצאות האבחון. וכך האזרח עלול למצוא את עצמו חסר אונים, בניסיון להוכיח שאינו סובל מה"הפרעה" המיוחסת לו.

באופן זה, פקידי הסעד מקדמים את השימוש באבחונים פסיכיאטריים ובתוויות פסיכיאטריות. וזה מפרנס פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ותעשייה של מכוני אבחון לבדיקת "מסוגלות הורית" ו "הערכת מסוכנות" (מכונים בהם מועסקים פסיכיאטרים ופסיכולוגים).

ילד שהוצא מהבית – טרף קל לפסיכיאטרים וחברות התרופות

כאשר ילד נמצא במרכז חירום או בפנימייה, אין מי שיגן עליו. וכמובן, במקומות כאלו נוכח פסיכיאטר.

פניות רבות של הורים לעמותת מגן לזכויות אנוש, מצביעות על כך שילדים בפנימייה מקבלים טיפול פסיכיאטרי באחוזים הגבוהים בהרבה מילדים שאינם בפנימייה, ומקבלים טיפול תרופתי גם אם הוריהם מתנגדים לכך באופן מפורש.

כמובן, עצם הטראומה של המעבר למקום זר הרחק מהמשפחה, עלולה בהחלט לגרום למצב נפשי ירוד אצל הילד, וזה הופך את הטיפול התרופתי לכמעט וודאי.

במקומות כמו פנימיות או מרכזי חירום, המטרה המידית לגרום לילד להיות שקט וצייתן גוברת בקלות על שיקולים נגדיים כגון תופעות לוואי ונזק ארוך טווח מהתרופות.

ילד שהוצא מביתו, באחוזים גבוהים, משמעו ילד על כדורים - לקוח לכל החיים של פסיכיאטרים וחברות התרופות.

טיפול פסיכיאטרי מעלה את הסיכון להתערבות הרווחה

פסיכיאטרים, מצדם, מספקים "לקוחות" לפקידי הסעד.

כאשר הורה משתמש בתרופה פסיכיאטרית (לדוגמא תרופת הרגעה), הוא מהווה טרף קל יותר עבור פקידי הסעד- ניתן בקלות לטעון שהוא סובל מחרדות או דיכאון, ולכן אינו כשיר לגדל ילד.

אולם, עצם השימוש בתרופות פסיכיאטריות עלול לדרדר אדם למצב שהוא "עולה ברדאר" של פקידי הסעד. תרופות פסיכיאטריות גורמות לתופעות לוואי קשות, ביניהן אלימות, החמרת חרדה ודיכאון, פסיכוזה, ועוד.

גם לריטלין תופעות לוואי דומות, וילד הנוטל ריטלין עלול להפוך לאלים, וכך למשוך את תשומת לבם של עובדי הרווחה.

סיכום

פקידי הסעד מצאו בפסיכיאטריה מקור יציב לכוח, סמכות ויוקרה. בתמורה, הם מקדמים את האינטרסים של פסיכיאטרים וחברות התרופות בעידוד תעשיית האבחונים והטיפולים הפסיכיאטריים.

על פקידי הסעד לנטוש ברית אפלה זו, ולחזור לייעודם המקורי והנכון – לספק עזרה אמתית לאלו הזקוקים לה. מקור ערכם וכבודם של פקידי הסעד צריך לנבוע אך ורק מהעזרה שהם מעניקים.

עד שזה יקרה, יש לפעול להחלשת כוחם השרירותי של פקידי הסעד לחרוץ גורלות של ילדים ומשפחות.

במקביל, יש להמשיך ולחשוף את השרלטנות של האבחונים והטיפולים הפסיכיאטריים, שכן אלו חודרים לכל תחום בחיינו, ולא רק לתחום הרווחה.

--

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03

המחלות המומצאות של הפסיכיאטרים - מאמר מאת יהודה קורן

נובמבר 2013 - מתחת לכל הבעיות שדובר בהן בפרסום זה מסתתרת שיטה לא מדעית של אבחון של הפרעות נפש, עד לרמה של הונאה מוחלטת.

המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי של הפרעות נפש של ה-APA (ארגון הפסיכיאטרים האמריקני) או ה-DSM הוא התנ"ך של הפסיכיאטריה לאבחון של הפרעות נפש. המדריך, שפורסם לראשונה ב-1952, מונה בהוצאתו האחרונה, ה-DSM-IV, רשימה של 374 הפרעות נפש. במהדורה החדשה הומצאו הפרעות רבות חדשות. במהלך אבחון, בוחר הפסיכיאטר מתוך המדריך על מנת לסווג אדם. מכיוון שהפסיכיאטריה לא יכולה לרפא שום מחלה, הפרעה, משום שאינה יודעת את הגורמים לכך, האבחון גם הופך לסטיגמה שהאדם יישא עד סוף ימיו.

"בניגוד לדיאגנוזה רפואית, המספקת גורם סביר, טיפול נאות ואבחנה מתקבלת על הדעת, ההפרעות הרשומות ב-DSM-IV האמריקני (ו- ICD-10) האירופי הם מונחים שנקבעו באמצעות קונסנזוס - על ידי הצבעה של חברי הוועדה באגודה הפסיכיאטרית האמריקנית (APA) ונועדו בעיקר למטרות חיוב חשבונות. אין שום מדע אובייקטיבי שמעורב בכך", מדווחת הפסיכולוגית הקנדית, ד"ר טאנה דיינין.

הפסיכיאטרים מודים שהם לא יכולים לספק אפילו את ההגדרה למה שהם "מטפלים" בו.

· לגבי סכיזופרניה, המחברים של DSM-II הודו: "גם אם הוועדה הייתה מנסה היא לא הייתה מצליחה להגיע לידי הסכמה מהי ההפרעה הזו; הם הצליחו רק להסכים על השם שלה".

· ב- DSM-III פסיכיאטרים הודו: "... האטיולוגיה (תורת הגורמים להפרעות מנטאליות) אינה ידועה. קודמו מגוון של תיאוריות...לא תמיד משכנעות – על מנת להסביר כיצד הפרעות אלו נוצרו".

· DSM-IV מצהיר שהמינוח "הפרעה נפשית" ממשיך להופיע באותו מדריך "כי לא מצאנו תחליף הולם".

ד"ר סידני ווקר, פסיכיאטר, נוירולוג ומחבר מנת שפיות (Dose of Sanity), הזהיר מפני הסכנות שבהסתמכות על ה-DSM : "לרוע המזל, ל- DSM עלולה להיות השפעה משמעותית על חייך... ההשלכות של מדריך זה מורגשות מחוץ למשרדי הרופאים – בבתים, בבתי העסקים, בבתי משפט ובבתי כלא. ניתן להשתמש ב-DSM כדי לקבוע את כשירותך כהורה, יכולתך לבצע עבודה, ואפילו את זכותך לתמוך במפלגה פוליטית מסוימת.

"ניתן להשתמש בו כדי להחזיק פושע בבית הכלא או כדי לשחרר רוצח אל החברה. ניתן להשתמש בו כדי לפסול את הצוואה שלך, להפר חוזים משפטיים שלך, למנוע ממך את הזכות להינשא ללא היתר מבית משפט. אם מתן כוח רב כל כך לספר אחד נשמע מפחיד, זה אכן כך. אך אין זו הגזמה ...

"אני חושב, שעד שהציבור והפסיכיאטריה עצמה ייווכחו שהתוויות של ה- DSM הן לא רק חסרות תועלת כ 'אבחונים' רפואיים, אלא הן אף מהוות פוטנציאל לגרימת נזק חמור – במיוחד כאשר הן משמשות כאמצעי למניעת חירויות מהאדם, או כנשק של פסיכיאטרים הפועלים כשכירי חרב למען המערכת המשפטית".

באדיבות יהודה קורן
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש
נייד:3350928 052
מייל:yodak8@gmail.com

טיפול נפשי לילדים- מידע חיוני להורים - מאמר מאת אילן סלומון

יולי 2013 - טיפול נפשי לילדים- מידע חיוני להורים! - אילן סלומון-רוקח, מטפל ומאמן לילדים

יש לעשות הכול כדי שילדים יקבלו טיפול נפשי ללא תרופות
בעידן שבו ערוצי התקשורת הם מסחריים, הציבור חשוף ל"הפגזה" בלתי פוסקת של מידע "רפואי" בשירותן הסמוי של חברות התרופות או גופים המייצגים אותן. התוצאה היא שאדם בוגר שנתקל בקשיים נפשיים פונה מיד לרופא המשפחה או לחדר המיון בבית החולים. התוצאה: תרופות הרגעה ושינה ותרופות נגד דיכאון וחרדה ניתנות לאנשים כמעט בכל מצב נפשי לא אופטימלי. במקרים רבים ההנחיה היא לקחת אותן לפחות חודש, חצי שנה או שנה, ו"אז נראה". כשהם מנסים להפסיק או להיגמל מהתרופות הללו ההתרסקות מיידית או שאינה מיידית אבל היא מובטחת. מאות אנשים שעזרתי להם בשנים האחרונות חזרו והשתמשו באותה המילה כדי לתאר את זה: גיהינום.

לפני שתפנו לטיפול נפשי רגשי לילדים דאגו לבצע בדיקה גופנית מקיפה אצל רופא המשפחה
תפקידו של הרופא הינו לטפל בגופו (ולא לסמם את נפשו) של הילד. שיבושים הורמונאליים, חוסר או עודף ברזל, בעיות ראייה או שמיעה, בעיות במערכת העיכול, כאבים גופניים, כל אלה עלולים להציק לילד ולהקשות עליו. רופא לא מיומן עלול לדלג על שלב הבדיקה הגופנית ולגשת ישר לטיפול תרופתי פסיכיאטרי.

לפני שתפנו לטיפול נפשי רגשי לילדים בקרו אצל נטורופת או תזונאי. שפרו את תזונתו של הילד
תזונה שהינה דלה בחלבונים וירקות ועשירה בסוכר ובמזונות תעשייתיים עלולה להשפיע לרעה על מערכת העצבים ועל תפקודם הגופני והנפשי של ילדים. ישנם ילדים הסובלים מרגישויות מיוחדות לצבעי מאכל, חומרים משמרים ואף מזונות מסוימים כגון חיטה, מוצרי חלב, סויה או סוגי פירות שונים. חוסר בויטמינים ומינרלים מסוימים עלול לגרום לילדים לחרדות, עצבנות, התקפי זעם, בעיות שינה, חוסר מוטיבציה ואף דיכאון.

בדרך לטיפול נפשי רגשי לילדים הימנעו מאבחון פסיכו דידקטי. היעזרו במורה פרטי טוב שיתרגל את הילד, ויעזור לו להצליח בלמידה.
קשיי למידה בהחלט עלולים לגרום לילדים לחוש אי הצלחה, שעמום, תסכול, כעסים ואף חרדות. לילד שמצליח בבית הספר קל בהרבה לצאת ממשבר נפשי ולהשתלב מחדש במסגרת. כאשר תלמיד עובר קשיים נפשיים הוא יישלח במוקדם או במאוחר לאבחון פסיכולוגי או פסיכו- דידקטי (שגם בודק קשיי למידה) על ידי גננת, או יועצת חינוכית. הבעיה עם אבחון פסיכולוגי היא שהוא מכפיש את הילד בעקבות משבר זמני, ויוצר לגביו רישום מתועד שילווה אותו כל חייו ועלול לפגוע בעתידו. הבעיה עם אבחון דידקטי היא שברוב המקרים הוא קובע כי הילד סובל מ'ליקוי' ולכן ממליץ על 'הקלות' לימודיות או על שיעורי 'אסטרטגיות למידה' שבפועל הינן שיטות וקיצורי דרך שנועדו 'לחפף' את הלמידה ו'להשיג' ציונים במקום לשים דגש על חיזוק יכולת הלמידה עצמה.

תנו לילד זמן להתאושש ואל תרשו שילחיצו אתכם לפעול מיד. ילד מטבעו נוטה להגיב באופן קיצוני ללחצים שונים, כאשר הלחץ פוחת הוא נוטה להתאושש מהמצב החריף שסבל ממנו.
ילדים הינם לרוב שבריריים בהשוואה למבוגרים כיון שחסרות להם התנסויות החיים הרבות, והביטחון העצמי שנרכש באמצעותן. משום כך קל לערער אותם, ותגובותיהם עשויות להיות חריפות במיוחד בגילאי היסודי אך בהחלט גם בגילאי התיכון ובצבא. קל מאד להגזים בפרשנות לתגובותיהם. כשילד אומר: "אני רוצה למות", מערכת החינוך הממלכתית, הפועלת על פי נהלים, ומושפעת כמובן מהקמפיין הרשמי למניעת התאבדויות שנוצר בהשפעתן (הסמויה) של חברות התרופות, תגיב לכך, כמובן, תמיד בהגזמה. עובדי הרווחה יקבלו דיווח ויחייבו כעת את ההורים לערוך לילד אבחון פסיכיאטרי כתנאי לכניסתו לבית הספר. במקרה שההורים משוכנעים מתוך היכרותם עם הילד כי אין כאן סכנה אמיתית, מומלץ לגשת לאבחון פרטי למרות העלויות הגבוהות יותר ולנסות להתעקש שהמערכת תסתפק באבחון פסיכולוגי או חוות דעת של המורים שלו או במסמך משפטי שבו ההורים מסירים אחריותם מבית הספר במקרה שיקרה משהו. עליהם גם להקפיד שלא להשאיר את המסמך בידי בית הספר. המשמעות של אבחון פסיכיאטרי הינה כמעט תמיד תיוג והמלצה לטיפול תרופתי ולעיתים אף אשפוז יום פסיכיאטרי, שאותם תוכל כעת המערכת לכפות על ההורים עקב מעורבותו של "גורם מקצועי מוסמך". ההורים, אם כן, חשופים ללחץ גדול מצד המערכת ולמרות זאת עליהם להקפיד לא לערב בכך את הילד ולתת לו את האפשרות להתאושש בקצב שלו.

'ריפוי בעיסוק' הינו התרפיה היעילה ביותר לילדים עם בעיות נפשיות חריפות, בניגוד ל'טיפול רגשי' לא זהיר שעלול להציף ילדים, ולגרום בהמשך דווקא להחמרה במצבם
למרות שהנחת היסוד של טיפול רגשי היא שכאשר משוחחים על נושא מסוים ניתן לעבד אותו ולהשיג לעיתים הקלה, חשוב מאד לדעת שלא נכון לעסוק בנושאים טעונים כאשר האדם מרגיש מוצף בהם, אלא לעשות זאת רק לאחר שחזר לעצמו והוא יציב מספיק. בנוסף, עיסוק יתר או דיבור יתר על נושא טעון יכול לגרום להצפה כרונית שלא ניתן לכבות אותה, והופכת את המטופל לתלוי במטפל או באנשים שסביבו כדי שיקשיבו לו, אחרת הוא מרגיש שהוא "טובע". עם ילדים, עקב אי יציבותם (ראה לעיל) אזהרות אלה חייבות לקבל משנה תוקף. יש להיזהר מאד עם ילדים שמצויים במצב רגשי חריף מלהיכנס איתם לדיון בנושאים הטעונים ולא לאפשר להם טיפול רגשי שמתמשך לאורך שנה ויותר כפי שקורה לעיתים. דרך הטיפול הנכונה במקרים של הצפה או מצב נפשי חריף היא דווקא להסיח את תשומת ליבו של הילד מן הבעיה בכך שלוקחים אותו לסביבה אחרת, לטיול לא מאומץ, נותנים לו לעסוק בתחביביו, מאפשרים לו לעזור באמצעות ביצוע פעולות שאינן קשות עבורו, לטפל בבעל חיים וכו'. זו הסיבה שטיפולים באמנות ובבעלי חיים מוצלחים כל כך כיון שהם מהווים ריפוי בעיסוק והסחה מהכאב הנפשי עד שהוא מתפוגג.

הישמרו במיוחד מפסיכולוגים שמפנים אתכם לקבל תרופה פסיכיאטרית במקביל לטיפול הרגשי שלהם. הם מחפשים חיים קלים ו/או מפקפקים ביכולתם לעזור לילד שלכם.
גם לימודי הפסיכולוגיה כיום מושפעים מאד מכוחן הכלכלי העצום של חברות התרופות. עשרות שנים של השקעה עולמית במחקר מגמתי באוניברסיטאות ופרסום מאמרי מחקר בכתבי עת "מדעיים" גרמו לפסיכולוגים רבים לפקפק בכוחם לעזור. תזהו אותם לפי זה שיספרו לכם טענות חסרות בסיס מדעי, כמו הטענה שהילד שלכם סובל מ- 'חוסר איזון כימי במוח'. פסיכולוגים כאלה יקבלו ילדים או מבוגרים לטיפול רגשי רק בתנאי שייטלו גם תרופות. זה לא יעיל ומסוכן בדיוק כמו אצל אותו רופא שיניים שבא לטפל בשן כואבת בעת שהמטופל מצוי תחת השפעת משככי כאבים ובעצמו לא בטוח איזוהי השן החולה.

אם הבעיה לא משתפרת חפשו בסביבת הילד מישהו שמאיים עליו, מלחיץ אותו או מדכא אף ילדים אחרים סביבו מבלי שיוכלו להשיב לו או להתגונן מפניו. טיפול נפשי נכון יאתר את הגורם הזה וישים לו סוף.
חלק נכבד מהבעיות הנפשיות של ילדים נובעות מלחצים שמופעלים עליהם על ידי מבוגרים או על ידי ילדים בני גילם. הסיבה לכך היא שילד נוטה להתאושש מטראומות שהוא עובר עם חלוף הזמן, אולם אם הוא נשאר במצב נפשי מעורער ולא מתאושש, זה אומר שאותו גורם מלחיץ או מאיים נמצא באופן קבוע בסביבתו ומלבה את הפחדים או הכעסים שלו כל יום מחדש. זה לא משנה אם לילד יש פחד מכלבים או פחד לעזוב את אימא. מי שמלחיץ אותו או מדכא אותו מעיר את השדים הללו. מטפל נפשי טוב לילדים יידע להימנע מלהיכנס לתוכנן של החרדות אלא יחפש את הגורם המלחיץ שמעיר את הפחדים הללו בסביבתו של הילד, וידאג לכך שאותו גורם יפחית את הלחץ או ידאג להרחיק את הילד לזמן מה מאותו גורם מלחיץ. דוגמא לכך היא ילד שמאיים על חברו כי יהיה ברוגז איתו אם לא יעשה את רצונו והילד מציית, אולם מגלה סימנים של חרדת נטישה כאשר אמא רוצה ללכת. הטיפול במצב יהיה לאסור על הילד המדכא מלאיים על אחרים, ולא עיסוק יתר בחרדת הנטישה.

טיפול נפשי רגשי לילדים חייב להבחין בין ילד שהוא קורבן לבין ילד שהופך אחרים לקרבן, וצריך לספק לילד מהסוג השני מסגרת שתדרוש ממנו יותר משמעת ואחריות כתנאי לקבלת תמיכה.
ישנם ילדים שמטילים אימה על ילדים אחרים ואף על מבוגרים. ישנם ילדים שמטילים גם אשמה על אחרים ומייחסים את הקשיים שלהם למעשיהם של אחרים. ילדים אלה אינם קרבנות כפי שהם מנסים לכאורה להציג, וייתכן מאד שילדים אחרים נמצאים בטיפול נפשי רגשי לאחר שילדים אלה הפכו אותם לקרבנות. טיפול נפשי נכון לילדים לא ינסה לתת סימפטיה או יחס חם לילד שנוהג בחוסר אחריות בכך שהוא מאשים אחרים במצבו. הטיפול הנפשי בילדים כאלה יתמקד בדרישה להתנהגות אחראית, ולא בהקשבה לתלונותיו של הילד שממילא לא נראה שתסתיימנה.

לסיכום: טיפול נפשי לילדים הוא נושא עדין כעדינותם של ילדים. הוא דורש סבלנות ואורך רוח, אולם יותר מהכול הוא דורש ערנות וזהירות של ההורים מפני אנשי המקצוע המוסמכים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדי רווחה שעשויים להציע או לדרוש 'פתרונות' מערכתיים שלטווח ארוך יפגעו בעתידו של הילד. רק אתמול נפגשתי עם אישה שנולד לה בן שהוגדר כסובל מפיגור, ועד כיתה ג' שום מסגרת חינוכית רגילה לא הסכימה לקבל אותו. האם סירבה לתת לו תרופות. בכיתה ו' התגלה שהילד מחונן, הוא התקבל לפנימייה יוקרתית וסיים תיכון ואוניברסיטה בהצטיינות. זה אולי מקרה קיצוני, אבל הוא מדגים את ההכרח שלא לקבל עצות מאנשי המקצוע לגבי טיפול נפשי רגשי לילדים באופן עיוור ולהיות נאמנים להבנתכם והשקפתכם.


יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

טלפון עמותה: 5660699 03

ממציא 'הפרעת הקשב' מתוודה: "הפרעת קשב הינה מחלה מומצאת"

ממציא 'הפרעת הקשב' מתוודה: "הפרעת קשב הינה מחלה מומצאת"

עמותת 'מגן לזכויות אנוש': היעדר הסכמה מדעת ראויה לטיפול בריטלין - עילה לתביעות עתידיות

השבועון הגרמני 'דר שפיגל' ציטט בכתבת השער שלו ב-2 בפברואר 2012 את הפסיכיאטר האמריקני ליאון אייזנברג, שהיה האב המדעי של הפרעת הקשב  ADHD. אייזנברג, שנולד ב-1922 למשפחה יהודית שהיגרה לארה"ב מרוסיה, אמר בראיון האחרון שלו, שבעה חודשים לפני מותו בגיל 87 :"הפרעת קשב הינה דוגמא מובהקת למחלה מומצאת".                          

ה"מחלה" של ליאון אייזנברג רדפה את המדריכים האבחוניים הפסיכיאטריים עוד משנת 1968, בתחילה בתור 'תגובת תנועתיות יתר של הילדות' וכעת בתור ADHD. ה-'דר שפיגל' דיווח כי השימוש בתרופות להפרעת קשב בגרמניה עלה בתוך 18 שנה משנת 1993 פי 51. בארה"ב כל ילד עשירי בגיל 10 כבר בולע תרופה להפרעת קשב על בסיס יומי ומגמת העלייה עדיין נמשכת.

אייזנברג נטל חלק בוועדה המייעצת למדריך האבחוני הפסיכיאטרי DSM V שיוצא לשוק בימים אלה ולמדריך האבחוני הבינלאומי ICD XII מטעם איגוד הפסיכיאטריה האמריקני בין השנים 2006 ו-2009. אחרי הכול, ליאון אייזנברג קיבל את פרס ה'רואן' עבור מחקר פסיכיאטרי של הילד והמתבגר. הוא היה מוביל דעה בפסיכיאטריה של הילד במשך יותר מארבעים שנה דרך עבודתו בניסויים תרופתיים, מחקר, הוראה, מעורבות במדיניות רווחה והתיאוריות שלו בנושא אוטיזם ורפואה חברתית.

לאייזנברג היו קשרים הדוקים עם חברות התרופות, והיה אחד מאותם חוקרים שאליהם התייחסו הפסיכולוגית ליסה קרוסגרוב וחבריה, כאשר חקרו את הקשרים הכספיים שבין כותבי המדריך האבחוני ה-DSM לחברות התרופות. הם מצאו לשם דוגמא כי ל-100% מכותבי הערכים בנושא "הפרעות מצב רוח" ו-"סכיזופרניה" ב DSM IV היו קשר אחד או יותר מסוג זה. הקשרים היו נפוצים יותר באותם תחומים שבהם תרופות היו הקו הטיפולי הראשון.

רבים בישראל כבר הבינו מזמן את מה שד"ר אייזנברג הודה בו רק לאחרונה. רבים גם מבינים שההמצאה של "הפרעת קשב" משרתת ומפרנסת גורמים רבים מדי, כגון מערכת החינוך, מכוני האבחון, הרופאים, הרוקחים וחברות התרופות המספקות להם את הפרנסה. היקף האבחון והטיפול התרופתי בהפרעת קשב בישראל נמצא כבר הרבה מעבר לאחוז הילדים שמלכתחילה הניחו ש'יסבלו' מן ה'הפרעה' (3%) והפך כבר מזמן לאמצעי כדי 'להשיג ציונים' במבחנים או כדי 'להפוך את חיי התלמיד לקלים יותר'.

עמותת 'מגן לזכויות אנוש' טוענת כי לאור ההכרה הגוברת בכך שמדובר כאן ב'מחלה' מומצאת, מערכת הבריאות בישראל צריכה להיות מודאגת מכך שאינה מחייבת את הרופאים לספק לציבור הסכמה מדעת ראויה בנוגע לשימוש בתרופות ממריצות כדוגמת הריטלין והקונצרטה והשפעותיהן ארוכות הטווח, ולא לוקחת אחריות על הגידול בצריכת הריטלין

בקרב ילדים שהוא מעבר לאחוזי השימוש שמאפיינים את שכיחותה המשוערת (אחוז הילדים המאובחנים בפועל בקשב וריכוז והשימוש בתרופות גבוהים פי כמה). לא די בכך שאין אזכור בעלון הריטלין או על אריזתו כי מדובר בסם מסוכן על פי פקודת הסמים המסוכנים, אנשי המקצוע אף אינם מחויבים להסביר להורים את ההשפעות ארוכות הטווח ואת מה שהועדה המייעצת הלאומית השוויצרית לאתיקה ביו-רפואית  (NEK)מ-22 בנובמבר 2011 כבר הבינה, וניסחה בחוות הדעת שלה תחת הכותרת 'שיפור אנושי באמצעות רכיבים תרופתיים' : "הצריכה של מרכיבים תרופתיים (הכוונה לריטלין וממריצים אחרים) משנה את התנהגות הילדים ללא השתתפות מצדם. זוהי התערבות בחופש של הילד ובזכויותיו האישיות, כיון שמרכיבים תרופתיים גורמים אצלו לשינויי התנהגות, אולם מונעים ממנו את ההזדמנות ללמוד כיצד להשיג את השינויים ההתנהגותיים הרצויים הללו בכוחות עצמו. כך נשללים מן הילד ההתנסות החיונית בפעולה עצמאית ונחושה, החופש האישי שלו והתפתחותו האישית".  

פוטנציאל הפגיעה בהתפתחותם התקינה של ילדי ישראל, היעדר הסכמה מדעת ראויה לצריכת תרופות מעוררות כדוגמת הריטלין והיעדר מדיניות לבלימת אבחון היתר וצריכת היתר של התרופות הללו לילדים עלולה לשמש עילה לתביעות משפטיות עתידיות רחבות היקף כנגד האחראים למחדלים הללו בכל הרבדים המעורבים.

--

יהודה קורן
דובר

 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il

אתר בינלאומי

www.cchr.org

טלפון עמותה: 5660699 03

דו"ח האו"ם בנושא עינויים: יש לאסור על טיפולים פסיכיאטריים בכפייה

הודעה לתקשורת 26 מאי 2013

דו"ח האו"ם בנושא עינויים: יש לאסור על טיפולים פסיכיאטריים בכפייה

הם מהווים עינויים, התאכזרות והשפלה, ומפרים את האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות

הדו"ח, שפורסם בחודש פברואר 2013, מתרכז בנושא של עינויים בתחום שירותי הבריאות. הדו"ח מדגיש כי החובה המוטלת על מדינות לספק שירותי בריאות גורמת לכך שזכויות האדם של מטופלים מופרות כאשר אין הם מעוניינים לקבל את שירותי הבריאות הללו. הוא מסביר שזכויות הפרט קודמות לחובתן של מדינות לספק שירותי בריאות, וכי קיים ניצול לרעה של החובה לספק שירותי בריאות כאשר שירותים אלה ניתנים בכפייה. (סעיף 35).

דו"ח האו"ם שם דגש מיוחד על נושא הטיפולים הפסיכיאטריים בכפייה. הוא מראה כיצד טיפולים אלה נכללים תחת ההגדרות המשפטיות של עינויים, התאכזרות והשפלה. הוא מתייחס לכל הטיפולים הפסיכיאטריים שאין בהם תכלית רפואית ושאי המתן שלהם אינו גובל בסכנת חיים, כגון: כליאה (אשפוז כפוי), קשירה, בידוד, נזעי חשמל ואף מתן כפוי של תרופות שנויות במחלוקת כגון תרופות נוירולפטיות (אנטי פסיכוטיות). (סעיפים 32, 63 ו-89 (ב)).

הדו"ח מסביר כי קיימת אפליה מהותית כנגד אנשים עם מוגבלויות, בכך שמעצר של אדם שטרם עשה מעשה פלילי איננה חוקית, ואילו מעצר וכליאה של אדם עם מוגבלות פסיכיאטרית מותר בחוקי בריאות הנפש לאור הטענה שהוא עלול לעשות מעשה כזה, אף אם טרם עשה אותו. (סעיף 66)

 עמותת מגן לזכויות אנוש מסבירה כי "האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות", שישראל חתמה עליה בשנת 2006, אשררה אותה בספטמבר 2012 ואף מינתה את מר אחיה קמארה, ל"נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות" במשרד המשפטים, כדי לפקח על יישומה בארץ, קידמה באופן משמעותי את המודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות פיזיות, אולם לא עשתה די עבור אנשים עם מוגבלויות פסיכו סוציאליות כגון אנשים עם בעיות נפשיות, קשישים וחוסים במוסדות הפסיכיאטריים ומוסדות הרווחה. דו"ח זה של הממונה המיוחד לנושא עינויים מטעם האו"ם מהווה צעד נוסף בקידום זכויותיהם אנשים עם מוגבלויות ונועד לחייב מדינות להתמודד גם עם התחום הזה, שסובל במשך שנים מהזנחה והתעלמות.

העמותה מזכירה כי פסיקת בג"ץ בגרמניה בתחילת שנה זו (ראה קישור) הורתה למדינה לפתוח ולבחון מחדש את החקיקה בתחום בריאות הנפש כדי להתאים עצמה לאמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות גם בתחום של הפסיכיאטריה המוסדית.

עמותת מגן לזכויות אנוש מברכת על פרסומו של דו"ח האו"ם בנושא עינויים, ותפעל בתיאום עם הגורמים המתאימים לקדם את התיקונים הנדרשים בחוק בריאות הנפש בארץ כדי לא לאפשר את זכויות היתר הניתנות כיום לפסיכיאטרים ועובדי בריאות הנפש לכפות טיפולים פסיכיאטריים אשר מהווים בפועל עינויים, התעללות, התאכזרות והשפלה כלפי אנשים עם מוגבלויות בישראל.

קישורים:

דו"ח האו"ם לנושא עינויים

קבצים מצורפים להודעה:

תרגום דו"ח האו"ם לנושא עינויים

פסיקתבג"ץ תקדימית בגרמניה בנושא אשפוז כפוי מהשנה

למידע נוסף,

יהודה קורן

דובר עמותת מגן לזכויות אנוש

 מייל: yodak8@gmail.com

תרופות ממריצות כדוגמת ריטלין עובדות ותופעות לוואי

תרופות ממריצות כדוגמת ריטלין עובדות ותופעות לוואי

הקדמה

לעיתים קרובות, העיתונות מהללת ומשבחת את "פלאי" המחקר המודרני העוסק ב"בעיות" לימודיות ורגשיות של ילדים.

המחקרים נשמעים הגיוניים. הם נשמעים משכנעים. ה"תרופות" הנרשמות לטפל בבעיות אלה נראות "בטוחות ויעילות".

האם הן באמת בטוחות?

תארו לכם שאתם הורים ונאמר לכם שילדכם בן ה-7 חולה מאוד וסובל. הוא כל כך חולה ולכן הוא זקוק לתרופות כדי שיוכל ללמוד וכדי שיוכל לשרוד.

נאמר לכם לא לדאוג, הרי מיליונים נוטלים את התרופה הזו. "תן לבן או לבת שלך איזשהו סיכוי".

ועכשיו תארו לעצמכם שנאמר לכם שאם לא תתנו לבן שלכם את הסם, הרשויות עלולות להוציא אותו מחזקתכם לאשפוז, לפנימייה או למשפחה אומנת. אי מתן הסם ייחשב כהזנחה רגשית ורפואית. תחת איום כזה אתם מסכימים לתת לו את התרופה.

תארו לעצמכם שלאחר זמן אתם שומעים שבנכם מת. במפתיע, בלי שום הסבר. המנתח שלאחר המוות אומר לכם שהמומחים שנתנו לכם את ה"עצות" האלו, שיקרו לכם. ה"תרופה" גרמה למותו של ילדכם. דמיינו את הכאב. דמיינו את תחושת הבגידה.

התסריט הזה נפוץ בכל מקום שבו רושמים לילדים תרופות ממריצות. מיליוני ילדים בכל העולם נוטלים את הסמים האלה.

"שיינה הביטה בעיני כשנפחה את נשמתה. לא יכולתי לעשות דבר כדי להציל אותה" אומרת אמה של ילדה בת 10 שמתה כתוצאה מהרעלת תרופה ממריצה שנרשמה לה לטיפול בהפרעת קשב וריכוז.

"אני אעשה הכל כדי להבטיח שאף משפחה לא טיפול לזרועותיה של הפסיכיאטריה ואף אחד מבניה לא ימצא את מותו" אומר אביו של ילד בן 13 שקיבל התקף לב כתוצאה משימוש בריטלין.

מידע רב על סמים ממריצים כדוגמת הריטלין עומד לרשותם של הורים. לרוב מידע זה מוטעה עקב הקשרים הכספיים של הפסיכיאטרים הממליצים על סמים אלה, וחברות התרופות שמייצרות אותם.

השמות של תרופות פסיכיאטריות (והשמות המסחריים)

אדרל (אמפטמין ודקסטרואמפטמין) אקווסים (מתילפנידאט) בנזאדרין (אמפטמין)

קונצרטה (מתילפנידאט הידרוכלוריד) ריטלין (מתילפנידאט) מתילין (מתילפנידאט הידרוכלוריד)

סילרט (פמולין הורד מהמדפים) דקסדרין (אמפטאמן סולפט) דסוקסין (מתאמפטאמין)

דייאטרנה (מתילפנידאט מדבקה לעור) פרו-ויגיל (מודפיניל) מטאדט (מתילפנידאט הידרוכלוריד)

ויואנס (ליסדקסמפטמין) דקטרוסטאט ( דקסטרואמפטמין סולפט) פוקלין (דקסמתילפנידאט)

" ביודענו את טבען והרכבן של התרופות הפסיכיאטריות משנות החשיבה והתוצאות ההרסניות שהן עלולות ליצור... אנחנו מכריזים בזאת שהזכות לסרב ליטול תרופות פסיכו טרופיות היא מולדת ובסיסית". החלטת בית המשפט העליון באלסקה, 2006


ניתן כשירות לציבור

יהודה קורן

דובר עמותת מגן לזכויות אנוש - מייל: yodak8@gmail.com - מייל עמותה: ‫cchr.isr@012.net.i

איגוד הפסיכיאטריה הגרמני התנצל רשמית על אחריותו וחלקו בפשעי השואה

^{הודעה  לתקשורת     יום ראשון 2013–04–07}

איגוד הפסיכיאטריה הגרמני התנצל רשמית  על אחריותו וחלקו בפשעי השואה
 יו"ר האיגוד גם הודה כי חברי האיגוד סייעו לפסיכיאטרים פושעי המלחמה לחמוק מעונש 

"בשם האיגוד הגרמני לפסיכיאטריה ופסיכותרפיה, אני מבקש מכם, הקרבנות וקרובי הקרבנות למחילה עבור הסבל ואי הצדק מהם סבלתם תחת ההגדרה של "פסיכיאטריה גרמנית " ומידי פסיכיאטרים גרמנים תחת שלטון הנאציזם, ועבור השתיקה, ההתנערות וההכחשה שאפיינה במשך זמן כה רב את הפסיכיאטריה בגרמניה שאחרי המלחמה".

במילים אלו סיים יו"ר איגוד הפסיכיאטריה הגרמני  פרופ' פרנק שניידר נאום שנמשך מספר שעות בכינוס השנתי של חברי האיגוד בברלין בנובמבר 2010.

נאום היסטורי זה, לא זכה עד היום לחשיפה בתקשורת הישראלית.  בנאום, המופיע גם בעמוד הבית של האיגוד,  ואשר אומץ כמסמך רשמי על ידי חבר מנהליו, והמסתמך  על 45 מאמרים ומחקרים היסטוריים,  סוקר היו"ר שניידר את מעשי הפשע החמורים של הפסיכיאטרים הגרמנים שהובילו לשואה.

נאום ההתנצלות מתאר כיצד אומצה תורת הגזע על ידי הפסיכיאטריה בגרמניה. כיצד בשלב הראשון הועבר חוק לעיקור בכפייה של אנשים בעלי "גנים נחותים". פעולה שבוצעה תחילה על אנשים עם פיגור שכלי והמשיכה אל חולי הנפש במוסדות, וכיצד בהמשך אימץ המשטר הנאצי את הרעיון של "המתת חסד", שהוצע על ידי ראש האיגוד דאז, הפסיכיאטר ארנסט רודין, אומץ על ידי פסיכיאטרים שניהלו מוסדות ובתי חולים פסיכיאטרים ובוצע במוסדות עצמם. וכיצד "המתת החסד" התרחבה אף לילדים, והמשיכה בחשאי על ידי פסיכיאטרים אלה למרות התנגדויות שונות מצד הציבור. וכיצד אימץ היטלר את שיטת "המתת החסד" בגז (כונתה בשם הקוד T4), שכבר הרגה עד אז עשרות אלפי נכי נפש גרמנים, אל ה"פתרון הסופי"- תכנית השמדתם של יהודי אירופה ושל קבוצות אתניות נוספות.

בהמשך מתאר שניידר כיצד חמקו הפסיכיאטרים האחראים מעונשם במשפטי נירנברג, וכיצד עזר להם האיגוד לשנות את זהותם ולהמשיך לעבוד כפסיכיאטרים שנים רבות אחר כך.

  לתוכן הנאום המלא באנגלית:

http://www.dgppn.de/history/psychiatry-under-national-socialism/speech-professor-schneider.html

למידע נוסף, כולל קטעים מוסרטים מהנאום ועשרות ראיונות מצולמים בקשר אליו:

יהודה קורן

עמותת "מגן לזכויות אנוש"

מייל: yodak8@gmail.com

אתר: www.cchr.org.il   מייל: info@cchr.org.il

פסיכיאטרית איריס מנור - גלי את הקשרים הכספיים שלך

הודעה לתקשורת  5.3.2013

גלי את הקשרים הכספיים שלך

בעקבות הפגנה שנערכה מול מלון דן קונטיננטל ב 27 לפברואר לבאי הכנס הפסיכיאטרי הבין לאומי לקשב וריכוז

עמותת 'מגן לזכויות אנוש' דורשת

מהפסיכיאטרית ד"ר איריס מנור כמנהלת היחידה להפרעות קשב בבית החולים גהה ממארגנות הכנס לפרסם לציבור הרחב את קשריה הכספיים עם יצרניות הריטלין והקונצרטה

ביום ד' 27 לפברואר, מול מלון אינטר קונטיננטל הפגינו במשך כ4 שעות עשרות אזרחים בליווי להקת רוק ורמקולים בקריאה לד"ר איריס מנור, ממארגנות הכנס הבינלאומי ל"קשב וריכוז", לחשוף את קשריה הכספיים עם יצרניות הריטלין והקונצרטה כאשר היא מתראיינת לכלי התקשורת וממליצה על מתן של סמים אלה לילדים ומבוגרים. העמותה טוענת כי התנהלותה של ד"ר איריס מנור נגועה בחוסר גילוי נאות וחשודה בחוסר תום לב, ניגוד עניינים ואי עמידה בכללי האתיקה המקצועית שהציבור היה מצפה להם מרופא במעמדה.

דובר עמותת מגן לזכויות אנוש יהודה קורן טוען כי קיימים פסיכיאטרים רבים ברחבי העולם אשר מצויים בקשרים כספיים עם תעשיית התרופות ומייצרים שפע של "מחקרי זבל" אשר כל מטרתם היא לבסס מראית עין של "מחקר מדעי" התומך ב"אבחונים שרירותיים" שלוכדים מאות אלפים מילדי ישראל שבמסלול הכמעט בלתי הפיך של שימוש בסמים ממריצים כדוגמת הריטלין והקונצרטה שיש בשימוש בהם סיכונים חמורים בטווח הארוך.

עמותת מגן לזכויות אנוש טוענת כי פסיכיאטרים רבים מבצעים טיוח והקלת ראש בנזקים של הריטלין והקונצרטה שאינה מאפשרת להורים הסכמה מדעת מושכלת לטיפול ,כיון שאינה מציגה באופן אובייקטיבי את חומרתם. לאור היקף השימוש בריטלין במערכת החינוך שכבר נמצא במימדים של מגפה, העמותה מבקשת ממשרד הבריאות לנקוט בצעדים אופרטיביים שיבטיחו שלא יהיה שימוש לרעה בריטלין לצרכים שלא נועד להם במקור, כגון לדרוש מהרופאים להחתים את ההורים על טופס הסכמה מדעת לפני מתן ריטלין לילדיהם כיון שלעיתים קרובות איש לא מעדכן אותם כי מדובר בסם תחת פקודת הסמים המסוכנים.

אחת ממשתתפות ההפגנה הביאה עמה עדות שכתבה ביתה בת ה-17 והמתארת את הנזק שנגרם לה מהשימוש בריטלין.

" לקחתי ריטלין במשך כ-4 שנים. מניסיוני ריטלין הוא סם- והוא ממכר. לא מזמן גיליתי שכל אחד מחבריי שנוטל ריטלין או נטל בעבר ושאלתי אותו על כך, ניסה יותר מפעם אחת להסניף את הכדור, דבר שאני בעצמי הייתי עושה באופן קבוע, ולא כי ''ראיתי את זה בסרט'', אלא כי הרגשתי שאני צריכה, באופן הכי טבעי. ואני מדברת על כשהייתי בת 14. את הדבר הזה גיליתי ממש לא מזמן ועד אז הייתי בטוחה באמת ובתמים במשך כמה שנים שמשהו איתי לא בסדר. ריטלין אכן ממכר, בדומה לקוקאין, ויש לו השפעה פיזית ומנטלית קשה, שכוללת מצבי רוח קיצוניים, מאופוריה עד הרגשת חוסר ערך, ריקנות, רדיפה, חוסר שקט אפאטיות , חוסר תיאבון, עייפות וקשיים בשינה. כשהשפעתו משתבשת מעלים את המינון וחוזר חלילה. בתקופה שכבר נטלתי קונצרטה של 50 ומשהו מ''ג, במשקל הגוף שלי שמעולם לא עלה על 42 ק''ג (מינון גבוה מידי לכל הדעות) הרגשתי יום אחד שאולי בכל זאת אני צריכה יותר. 4 וחצי ימים רצופים בלי לאכול, לישון או לתקשר עם הסביבה מחשש שמישהו ישים לב, ולבסוף הגיעו גם הזיות והגעתי לחדר מיון. זה היה היום האחרון שלקחתי רטלין.
היום אני בת 17 וחצי, כבר קרוב לשנתיים ללא רטלין ועדיין סובלת מתופעות לוואי גופניות ונזק בלתי הפיך שקשור לבעיות גדילה, הורמונים וביניהם בלוטת התריס ,שנגרמו כתוצאה מנטילת התרופה. לאחר הפסקת הריטלין קיימים בבירור תסמיני גמילה, הקושי בריכוז עולה במידה משמעותית ונכון להיום אני מסיימת בית ספר בלי שום תעודת בגרות."

מוסיפה מנכ"לית עמותת מגן לזכויות אנוש שלא נשקוט ולא ננוח עד שקשריה הכספיים של הפסיכיאטרית ד"ר איריס מנור, המשמשת כמנהלת היחידה להפרעות קשב בבית החולים גהה. פסיכיאטרית של הילד והמתבגר, מנהלת מרכז "אורלנסקי" להפרעות קשב וריכוז ומכון"אניגמה".

תחשוף לציבור את קשריה הכספיים עם חברות התרופות. זכותו של הציבור לדעת שאדם הממליץ להם באמצעות כל כלי התקשורת על שימוש בתרופה ממכרת, הנמצאת תחת פקודת סמים מסוכנים, מקבלת באותו הזמן, כסף רב, על בסיס קבוע, מחברות התרופות המייצרות את אותו סם ממריץ

  לקבלת פרטים נוספים, או להגשת תלונות אנא פנה לדובר עמותת מגן לזכויות אנוש: יהודה קורן .yodak8@gmail.com

יהודה קורן
דובר

 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il

אתר בינלאומי

www.cchr.org

פלייליסט - הונאות הפסיכיאטריה