הקומבינות של הפרקליטות בתוך הפרקליטות

24.11.2019 - יש פרקליטים העושים מלאכתם במסירות ובנאמנות, אולם בפרקליטות ובעיקר בצמרת הפרקליטות יש פרקליטים המבצעים צייד אדם שאינו לטעמם או שאינו לפי האינטרסים שלהם ושל שולחיהם. בין הפרקטיקה שלהם ניתן למנות:
- הדחת עדים.
- אכיפה בררנית.
- יחצנות תמורת שוחד.
שר המשפטים אמיר אוחנה תקף בחריפות את פרקליט המדינה שי ניצן בראיון חדשות 12 והאשים אותו בביצוע עסקת שוחד, על רקע חשיפת המכתב ששיגר לבכירי הפרקליטות בעבר.
"כשפרקליט המדינה שולח מכתבים לא רק לשופטים מכהנים בעליון ובמחוזי ירושלים, אלא גם לדבורה חן, עורכת דין פרטית שמייצגת נאשמים ובאה לפרקליטות לחתום על עסקאות טיעון, והוא אומר לה במכתב 'אנא צאי להגן עליי' – זו עסקת שוחד.
"כשאתה אומר 'את צאי להגן עליי בתקשורת' ואתה שולח את זה במכתב סמוי, ואח"כ כשהיא באה לבקש הסדרי טיעון ללקוחותיה, היא מקבלת עדיפות או לא? אם זה לא שוחד אז 4000 זה ודאי לא שוחד".

תזכרו את לורי שם טוב

"המקרה הבולט ביותר הוא של לורי שם־טוב, שמעצרה הוארך לאחרונה - לא בחמישה ימים אלא ב־150 יום. שם־טוב, שילדיה נלקחו ממנה על ידי רשויות הרווחה, נמצאת כבר יותר משנתיים במעצר".

תזכרו את לורי שם־טוב: האם המעצר של מיקי גנור הכרחי ליצירת דרמה, גם אם הוא מתעלם מזכויות אדם? , אמנון לורד, ישראל היום, ישראל השבוע, 29.03.2019

העיתונאית לורי שם טוב - שנתיים וחודשיים במעצר ומשפטה טרם החל

רבים תוהים, מה פתאום משליכים שוב את מיקי גנור למעצר? התחושה הבלתי נמנעת היא שמדובר בצעד ענישה נקמני ללא משפט, משום שחזר בו מהסכם עד מדינה. כל זה נעשה בשיתוף פעולה של בית המשפט העליון, היות שבית המשפט המחוזי מרכז־לוד קבע שאין עילת מעצר.
דומני שהיחיד שהתקומם על המהלך הכוחני של הפרקליטות והמשטרה היה הפרופסור למשפטים בועז סנג'רו, במאמר ב"הארץ". מאחר שיש תחושה שתיק הצוללות בהיבטי השוחד מתפרק, עושה הפרקליטות עבודת ריכוך על דעת הקהל. יש חומר חדש מגרמניה. תעשיית ההדלפות תייצר תנופה מחודשת לחקירה הנובלת, ומעצרו של גנור מייצר גם את הדרמה. שנדע שמדובר בפשע.
פרופ' סנג'רו הוא מהבודדים ביקום המשפטי שבאמת רגיש לנושא זכויות האדם של חשודים ונאשמים. צר לומר זאת, והוא אף מתפלמס בנושא עם בית המשפט העליון, שמדבר הרבה על זכויות האדם, אך מי שחוקק את החוקים בנושא אלו פוליטיקאים מהשורה; ואילו בית המשפט ממשיך בגישתו הדרקונית.
המקרה הבולט ביותר הוא של לורי שם־טוב, שמעצרה הוארך לאחרונה - לא בחמישה ימים אלא ב־150 יום. שם־טוב, שילדיה נלקחו ממנה על ידי רשויות הרווחה, נמצאת כבר יותר משנתיים במעצר. סנג'רו, בראש קבוצה של עשרה מרצים וחוקרי משפט, שיגר מכתב שחתום על ידי כל העשרה ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה ובו תביעה לשחרורה המיידי; היא בסך הכל בלוגרית שאכן הכפישה עובדי רווחה, אנשי משטרה ואף שופטים, רחמנא לצלן.
"(אנו) מודאגים מאוד משימוש מערכת אכיפת החוק בהליך הדרסטי של מעצר עד תום ההליכים כבר יותר משנתיים, חרף העובדה שלורי שם־טוב לא מואשמת בעבירות הכרוכות באלימות (פיזית) ואין טענה שנשקפת ממנה סכנה לביצוע עבירות מסוג זה", כותבים עשרת הפרופסורים למשפטים.
כבר בקיץ שעבר פסקה שופטת ביהמ"ש העליון ענת ברון כי יש לשחרר את שם־טוב בתנאים מגבילים. אבל בדרכים עקלקלות שבן אדם נורמלי מתקשה להבין, לא נוצרו התנאים לשחרורה, ואישה שילדיה נלקחו ממנה עדיין נמצאת מאחורי סורג ובריח - ללא משפט - כבר שנתיים וחודש.

תזכרו את לורי שם־טוב: האם המעצר של מיקי גנור הכרחי ליצירת דרמה, גם אם הוא מתעלם מזכויות אדם? , אמנון לורד, ישראל היום, ישראל השבוע, 29.03.2019

שי ניצן טייח מחדלי הפרקליטה דפנה אברמוביץ'

פרקליטה שיבשה ושיקרה, רוזן המליץ לנקוט צעדים, ניצן הסתפק בנזיפה , איתמר לוין , news1 , 24.03.2019

הדוח מגלה: כך טויחה הפרשה שנחשפה ב-News1

דפנה אברמוביץ' ניהלה שיחה עם חוקרת ילדים והביאה לשינוי עמדתה בתיק פדופיליה - ואז העלימה את השיחה מבית המשפט ושיקרה כאשר נשאלה עליה רוזן קבע שבהתנהגותה נפלו פגמים חמורים ניצן החליט שמדובר ב"פגמים מסוימים" שאירעו בתום לב והסתפק בנזיפה

פרקליט המדינה, שי ניצן, הסתפק בנזיפה בלבד לעו"ד דפנה אברמוביץ' מפרקליטות מחוז ירושלים, למרות שבית המשפט קבע שבמשך 3.5 שנים היא הסתירה מידע חיוני ממנו ומן ההגנה ולא אמרה אמת כאשר נשאלה בנושא. כך מגלה (יום א', 24.3.19) נציב הביקורת על הפרקליטות, דוד רוזן, בדוח השנתי שלו. הפרשה נחשפה ב-News1.

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, קבע, כי אברמוביץ' שוחחה עם חוקרת הילדים קרן לונדון ושכנעה אותה לשנות - לטובת הפרקליטות - את חוות דעתה בנוגע לעדותה של ילדה בת שש, שטענה שאביה של חברתה פגע בה מינית. הפרקליטות הסתירה מן הנאשם ומבית המשפט את המידע על שיחה זו ולבסוף גם סירבה להציג את המסמך המתעד אותה.

דרורי העביר את פסק הדין לבחינתו של רוזן, אשר קבע, כי בהתנהגותה של אברמוביץ' נפלו פגמים חמורים. לדבריו, אברמוביץ' מסרה לבית המשפט "הצהרה שאין בה ולא כלום". לדבריו, "ניתן לתמוה ולהעלות מיני השערות מדוע נהגה התובעת כפי שנהגה נוכח

שאלות בית המשפט, אך מוחוור הוא כי תשובותיה הליטו עובדה שצריכה הייתה להיות גלויה ונתונה לבית המשפט, כמו גם לסנגור, שהנושא של שינוי חוות הדעת של חוקרת הילדים שימש מרכיב מרכזי בהגנתו. לא ניתן בשום פנים לומר, כי עניין לנו בתקלה טכנית בעיקרה. מדובר כאן בהתנהלות של תובעת, שמנעה מההגנה עיון בחומר חקירה. התנהלות שתרמה, בסופו של הליך, לזיכויו של הנאשם".

בסיכום החלטתו קבע רוזן, כי אברמוביץ' לא תיעדה בזמן אמת את שיחתה עם לונדון; לא וידאה שהמזכר המאוחר שכתבה ייכנס לתיק החקירה; "הצהירה בפני בית המשפט הצהרה לא נכונה"; "לא מילאה אחר החלטת בית המשפט במועד סביר, אלא לאחר חודשים ארוכים"; ולמרות שדרורי ביקש להביא לעדות את הפרקליט ששוחח עם לונדון - הסתירה אברמוביץ' חודשים ארוכים את העובדה שהיא-היא אשר ניהלה את אותה שיחה. לאור זאת, המליץ רוזן בפני ניצן לנקוט צעדים נגד אברמוביץ.

ניצן מצידו קבע, כי "אכן נפלו פגמים מסוימים בהתנהלותה של הפרקליטה, שאינם עולים בקנה אחד עם ההתנהלות הנדרשת מפרקליטה בפרקליטות המדינה". הוא זימן אותה לשימוע והבהיר לה את "חובות התיעוד, העידכון והדיווח הנדרשות מפרקליט, כמו גם החובה הברורה להשיב תשובות מלאות ונכונות לשאלות בית המשפט, בכל עת".

על-פי הדוח, "לצד זאת, ציין פרקליט המדינה את לקיחת האחריות של הפרקליטה על מעשיה, ואת התרשמותו, כי השגגות שיצאו תחת ידיה נעשו כולן בתום לב. פרקליט המדינה מצא לנכון לנזוף בפרקליטה בשל התנהלותה בתיק, והנזיפה נרשמה בתיקה האישי". הדוח אינו מסביר כיצד העלמת מידע מההגנה ומסירת הודעות כוזבות לבית המשפט יכולות להיעשות "בתום לב".

News1 מציין, כי אברמוביץ' זכתה לגיבוי מלא מצד פרקליט המחוז, דני ויטמן, שאף לחץ בהצלחה על דרורי לשנות את פסק דינו ולמחוק ממנו כל אזכור לשמה של אברמוביץ. לאחר ש-News1 חשף עובדה זו, התערב ויטמן וביטל הרצאה של הח"מ בחקר השואה, ביום עיון של פרקליטות המחוז, הסניגוריה הציבורית ותביעות המשטרה במחוז ירושלים.

 פרקליטה דפנה אברמוביץ' שיבשה ושיקרה, רוזן המליץ לנקוט צעדים, ניצן הסתפק בנזיפה , איתמר לוין , news1 , 24.03.2019

כיצד שלשה אזרחים עצורים שנה ושלשה חודשים על פרסומים באינטרנט?

יוני 2018 - השיטות של פרקליטות המדינה לתפור תיקים לחשודים. פרקליטות המדינה אינה בוחלת בשום אמצעי לתפור תיק מנופח כדי לנצח במשפט. החל מתעמולה תקשורתית תוך כדי הולכת חשודים בפומבי כשהם אזוקים, דרך הכפשות והסתה בתוך אולם בית המשפט ובפרוטוקולים כגון השוואת נאשמת לזונה ואפיקורסית , עיכוב של חודשים בהגשת חומרי חקירה. וכשמגיע חומר החקירה מתבררים עוד שורה של פעולות לא חוקיות כגון האזנת סתר בניגוד לחוק, פגיעה בפרטיות ועוד.
אין מנגנון פיקוח ובקרה אפקטיבי על הפרקליטות ולכן הפרקליטות מרשה לעצמה פעם אחר פעם להתעלל באזרחים ובני משפחותיהם.

פרקליט מבקש הארכת מעצר ע"פ הלכת "הניצוץ הראייתי"

מאי 2018 - "הניצוץ הראייתי" היא הלכה לפיה אם הפרקליטות מכריזה כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחה לכאורית של אשמה זה יכול לשמש עילה למעצר עוד בטרם הוגשו הראיות. זוהי מעין הלכת מעצר מנהלי שכל עניין המעצר תלוי בפרקליטות בלבד.

פרקליט מבקש הארכת מעצר ע"פ הלכת "הניצוץ הראייתי"

היכן הסנגוריה כשהבלוגרים העצורים מבוזים ע"י הפרקליטות לצרכי תעמולה?

מרץ 2017 - בימי המעצר הראשונים, הולכו החשודים כשהם אזוקים בידיהם ורגליהם בפומבי לעיני צלמים ועוברים ושבים במתחם בית המשפט.

צלמי חדשות 2 הוזמנו ע"י פרקליטות המדינה לצילומי תעמולה להשחיר פניהם של הבלוגרים ברבים. סרטון התעמולה שודר בחדשות 2 ליל שבת 3.3.2017 בשעת צפיית שיא.

בתמונה ניתן לראות את מוטי לייבל (במרכז) כשהוא אזוק בידיו וברגליו מלווה בשני שוטרים. מצד ימין יד של מתלונן אוחזת בסמארטפון ומצלם, שהוזמן מבעוד מועד ע"י הפרקליטות לצלם ולהתגרות בלייבל האזוק. בצד שמאל של התמונה רואים את טכנאי הסאונד של חדשות 2 מצמיד את מוט המיקרופון ללייבל.
מצעד הביזוי שאורגן ע"י אנשים קטנים בפרקליטות המדינה.
החשודים העצורים היו מיוצגים באותה העת ע"י הסנגוריה הציבורית.
היכן היתה הסנגוריה האמונה על זכויותיהם של החשודים?

היכן הסנגוריה כשהבלוגרים העצורים מבוזים ע"י הפרקליטות לצרכי תעמולה?

לורי שם טוב - תמונת מצב חומר חקירה בכלא נווה תרצה לאחר 11 חודשי מעצר

05.02.2018 - כמעט שנה במעצר וכמות חומר חקירה מזערית בידי לורי שם טוב בבית סוהר נווה תרצה. מתוך חומר חקירה הכולל 50,000 דפים, 500 תקליטורים ודיסק 4 טרה (שקול ל- 6,000 תקליטורים) קיבלה לורי עד היום 170 תקליטורים שרובם לא ברי שימוש.

הפקרות היא כוח הרשע

ההתנהלות המופקרת של מסירת הרשימה וחומר החקירה בידי העצור כחוק היא כוח בידי הפרקליטות משום שאי מוכנותה של לורי לדיונים בבית המשפט מגביר את סיכויי הפרקליטות לנצח במשפט.
משום כך פרקליטות המדינה מושכת סחבת של חודשים במסירת חומר החקירה לידי העצור וגם המסירה נעשת בערבוביה, במידע על אמצעי מדיה שונים, סוגי קבצים שונים ומשונים שאינם נפתחים, ללא רשימה או הסבר.
וזאת למרות שפרקליטות המדינה ידעה שנים מבעוד מועד על הקשיים במסירת חומר חקירה, אלא שהצדק או האתיקה המקצועית אינו העניין.

פרקליטות המדינה משיתה נורמות פסולות בבתי המשפט כדי לנצח ולהתנפח

פברואר 2018 - 11 חודשים נמצאים לורי שם טוב, מוטי לייבל וצבי זר במעצר על פרסומים מכפישים שלכאורה ביצעו באינטרנט, טרם החל משפטם, וחומר הראיות שנתפס, נבדק ונדגם שלא כחוק בנוכחות עדים, ולא עומד לרשותם.

יתרה מכך, הרכוש התפוס בידי הפרקליטות שלא כחוק משום שמוחזק בצו בית משפט ע"פ בקשה במעמד צד אחד, ללא הנמקה ועד תום ההליכים.
מדובר בריבוי ליקויים של פרקליטות המדינה חמורים עשרות מונים ממה שמואשמים הבלוגרים וכוללים:
צווי חיפוש לקויים.
חיפוש במחשב ללא עדים.
חיפוש במסמכים ללא עדים.
החזקת רכוש תפוס שלא כחוק.
אי העמדת חומר חקירה לעיון הנאשמים.
איזוק חשודים בפומבי שלא לצורך.
מעצר 11 חודשים ללא משפט.
ועוד...

פרשת הבלוגרים: פרקליטות המדינה מצפצפת על החוק

31.01.2018 -
11 חודשים נמצאים הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל וצבי זר במעצר על פרסומים מכפישים שלכאורה ביצעו באינטרנט, טרם החל משפטם, וחומר הראיות שנתפס ונבדק שלא בחוק בנוכחות עדים, לא עומד לרשותם.
יתרה מכך, הרכוש התפוס בידי הפרקליטות שלא כחוק משום שמוחזק בצו בית משפט ע"פ בקשה במעמד צד אחד, ללא הנמקה ועד תום ההליכים.
מדובר בריבוי ליקויים חמורים עשרות מונים במה שמואשמים הבלוגרים וכוללים:

צווי חיפוש לקויים.
חיפוש במחשב ללא עדים.
חיפוש במסמכים ללא עדים.
החזקת רכוש תפוס שלא כחוק.
אי העמדת חומר חקירה
לעיון הנאשמים.
איזוק חשודים בפומבי שלא
לצורך.
מעצר 11 חודשים ללא משפט.
ועוד...

העבירות בהם מואשמים הבלוגרים קשורים בפרסומים באינטרנט שעניינם לשון הרע, פגיעה בפרטיות וכדו'. מדובר בעבירות שאינן אלימות ואינן עילה למעצר ליום אחד.

מדוע פרקליטות המדינה עצבנית על העיתונאית לורי שם טוב?

ינואר 2018 - פרקליטות המדינה רגילה לנצח בבית המשפט גם אם אינה צודקת זה עניין של כבוד אנשים קטנים ואגו נפוח.
העיתונאית לורי שם טוב זכתה בערעור על תביעה קטנה על סך כ- 1,000 שקלים למרות שההפרקליטות השקיעה עשרות אלפי שקלים בערעור של כ- 200 עמודים. בנוסף הפרקליטות חויבה לשלם לשם טוב 7,500 שקלים ע"ח משלם המיסים.
כתוצאה מזכייתה של שם טוב חרה אפם של הפרקליטים מאוד ולכן החליטו ע"ח משלם המיסים להשקיע שנתיים עבודה כ- 50 איש להגיש כתב אישום של כ- 130 אישומים נגד שם טוב על עבודתה העיתונאית במהלך השנים.

לצפיה בדחיית ערעור הפרקליטות על ידי כבוד השופטת צ'רניאק:
 רת"ק 11987-10-14, הנהלת בתי המשפט נ' לורי שם-טוב / החלטה

פרקליטות המדינה טומנת ראשה בחול נוכח סימום קשישים

באילו מקרים פרקליטות המדינה טומנת ראשה בחול ומדוע?
ינואר 2018 - תחקירים על סימום קשישים שיטתי במוסדות פסיכיאטריים עד כדי אובדן צלם אנוש. היכן מערכות אכיפת החוק ופרקליטות המדינה בראשם?. כדי לדעת את התשובה לכך נשאל היכן היתה פרקליטות המדינה בפרשת העלמות ילדי תימן בעת התרחשותה, או היכן הפרקליטות היום נוכח התעללות והזנחת ילדים וחוסים במוסדות משרד הרווחה.
הפרקליטות היא גוף פוליטי בעל אינטרסים פוליטית והאכיפה היא סלקטיבית.
לדוגמא בפרשת סימום הקשישים הפרקליטות היא בצד של בתי האבות הגורפים הון מאחסון הקשישים בבתי אבות, אפוטרופוסים הנהנים מעזבונם של הקשישים, חברות התרופות ופסיכיאטרים המלעיטים את הקשישים בסמים פסיכיאטריים... ועוד.
יתרה מכך הפרקליטות אכפה באופן קיצוני עיתונאים, בלוגרים (לורי מוטי וצבי) שעסקו ברווחה כדי להשתיק אותם כדי להנציח תופעות חמורות כמו סימום הקשישים שנחשפנו אליה.

פרקליטות המדינה טומנת ראשה בחול נוכח סימום קשישים

איור - פרקליטות המדינה ופרשת העלמות ילדי תימן

דצמבר 2017 - היכן הייתה פרקליטות המדינה בפרשת חטיפת ילדי תימן?
מתברר שלא הוגש כתב אישום אחד על העלמותם של ילדי תימן בשנות החמישים, למעשה לא נפתחה אפילו חקירה אחת.
כיום פרקליטות המדינה אקטיביסטית מאוד בנושא הוצאת ילדים מהבית, ע"י רדיפת הורים שמביעים ההתנגדות ולו הקטנה ביותר נגד רשויות הרווחה.

דו"ח פתולוגי - תחקיר שיבוש חוות דעת משפטיות ע"י פרקליטות המדינה

בית משפט

"חוות הדעת שונתה בהתאם לצרכים המשפטיים": האם חפים מפשע יושבים בכלא הישראלי? , חדשות 10 , פלילים ומשפט |  03/06/2017 , אילה חסון

שלושה חשודים הואשמו לשווא ברצח החייל אולג שייחט ב-2003, והם בילו לחינם זמן רב מאחורי הסורגים. המקרה עמד למבחן בדוח של הנציב שביקר את הפרקליטות. "אם היו קשרים לא כשרים בין המכון לרפואה משפטית לפרקליטות, עלולים לפתוח מחדש אלפי תיקים של מורשעים – ואלה ייבחנו מחדש"

בשנת 2003, יצא רב"ט אולג שייחט מבסיסו בצפת במטרה להגיע הביתה לנצרת עלית לחופשה קצרה, ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. שבוע חלף, וגשש בדואי מצא את גופתו קבורה במטע זיתים עם סימני אלימות קשים.

הנשק של החייל נעלם ולשב"כ היה ברור כי מדובר באירוע פח"עי. המרוץ לחיפוש הרוצחים תפס תאוצה ושלושה חשודים נעצרו. דוח המכון לרפואה משפטית התאים להודאה שנגבתה מאחד החשודים: אולג שייחט נרצח מירי של כדור לעבר ראשו.


 
מאוחר יותר התברר שהשב"כ טען בפני המערכת כי לא אלה הרוצחים, ורוצחי שייחט הסתובבו חופשי במשך זמן מה. בזמן שבבית המשפט בנצרת התנהל משפטי פלילי נגד שלושת רוצחי שייחט לכאורה, נתפסו הרוצחים האמיתיים, תושבי הכפר כנא שבגליל. הם הודו ברצח ואף התגאו בו.

הדרמה האמיתית התרחשה כאשר התברר כי שייחט לא נרצח ביריית רובה, אלא נחנק למוות באמצעות כבל מתכת ומכות חזקות לראשו. הכדור נורה לראשו של שייחט כשכבר לא היה בחיים. גרסת הפתולוג קרסה, וכך גם כתב האישום נגד שלושת החשודים הראשונים. האשם האמיתי ברצח שייחט הורשע ונשפט ל-50 שנות מאסר.

"במקרה הרצח של אולג שחייט ראינו מצב שבו חוות דעת משתנה בהתאם לנסיבות, אך חוות דעת רפואית, שאמורה להיות אובייקטיבית, משתנה לא בהתאם למה שהיה במציאות אלא בהתאם לצרכים משפטיים", אמר עו"ד עדי ניב-יגודה בנוגע לחוות הדעת של הפתולוג, פרופסור יהודה היס. לדברי ד"ר אורנית ינאי-קהלת, שעבדה כמתמחה אצל פרופסור היס, דוחות רבים עברו תיקונים ושיפוצים על ידי רופאים בכירים ובעיקר על ידי היס עצמו, שבעצמו לא נכח בנתיחות עצמן.

השלושה, שישבו כמעט שנה במאסר סרק, שוחררו ותבעו את המדינה. כל אחד מהם קיבל כחצי מיליון שקלים על חשבון משלם המסים. דווקא המקרה הקיצוני הזה לא מופיע בדוח של השופט דוד רוזן, הנציב שתפקידו לבקר את הפרקליטות. גם בדוח גרסטל לא הופיע מקרה שייחט.

"הפרקליטות עושה שימוש בכוח מאוד חזק שיש לה, שזה המומחים מהמכון לרפואה משפטית, כדי להטות חוות דעת לטובתם ונגד נאשמים כשלא תמיד הדברים מוצדקים, ונעשים שלא בתום לב ולא כדי להביא ולגלות את חקר האמת באותו תיק", אמרה עו"ד אורית חיון, מומחית למשפט פלילי. ינאי-קהלת הוסיפה כי אם מסתבר שהיו קשרים לא כשרים בין המכון לבין הפרקליטות, אז יכולים לפתוח מאות ואף אלפי תיקים של אנשים שהורשעו ושיצטרכו להתחיל לבחון אותם מחדש, דבר בו המערכת כנראה ולא תצליח לעמוד.

סיפור שייחט לא לבד, רק שבמקרה הזה נתפסו הרוצחים האמיתיים, וזה לא תמיד קורה. ריבוי סימני השאלה הוביל למינוי נציבה שתבקר את עבודת הפרקליטות, השופטת הילה גרסטל. הדיבורים על דוח קשה ונוקב שיביא לרעידת אדמה הובילו למסע שיסוי נגדה. גרסטל לא עמדה בלחץ והתפטרה, והדוח שכתבה נגנז.

לא רק שדוח גרסטל נגנז, איש מהשותפים לכתיבת דוח גרסטל לא היה מוכן לתת את שמו ולחתום על הדוח שכתב רוזן, למעט עובדת שהצטרפה מאוחר יותר. מבקרי הדוח של רוזן טוענים כי היה לו נוח להפיל את כל האשם על המכון לרפואה משפטית ולא על הפרקליטות, שהרי מי יעז לבקר את המערכת. והרי הדוחות הפתולוגיים לא נכתבו להנאת רופאי המכון הם נועדו מראש לתיקים שניהלה הפרקליטות.

נבת"ם - דו"ח חמור על התנהלות פרקליטות המדינה

מאי 2017 - דוח חמור של נציבות תלונות על הפרקליטות בעניין התנהלות פרקליטות המדינה מול המכון לרפואה משפטית. עיקרי ממצאי הדוח:
1. אי מסירה של מידע מהותי וחומר חקירה לסנגוריה, עיכובים והערמת קשיים בפני הסנגוריה.
2. העדר שקיפות ותיעוד חלקי של הקשר בין הפרקליטות למכון
3. קבלת מידע פנימי וחסוי מהמכון לצורך ביסוס טיעונים וקעקוע עדויות של מומחים מטעם ההגנה
4. העדר הסדרה וחסרים מהותיים במדיניות, בהנחיות ובנהלי עבודה בנוגע לממשק העבודה בין הפרקליטות למכון


לצפיה / הורדת הדו"ח בפורמט pdf הקלק כאן

בדוח הביקורת הוצגו מספר דוגמאות על התנהלותה הלקויה והחמורה של פרקליטות המדינה. להלן המקרים:

במקרה הראשון, לא העבירה הפרקליטות לידי הסנגור מידע מהותי (חומר חקירה) שעיקרו סיכום פגישה שקיים הפרקליט המטפל עם רופאי המכון, במסגרתה עלה כי קיימות שתי אפשרויות לעניין הסיבה להימצא פצעי חתך על ידיו של המתלונן. אחת האפשרויות, המטיבה עם הנאשם, גם לא קיבלה ביטוי בחוות הדעת שניתנה בסופו של יום על ידי רופא המכון והוגשה לבית המשפט מטעם התביעה. במקרה זה, עמדו בפני הפרקליטות מספר הזדמנויות לתקן הטעות, עת פנה הסנגור וביקש לקבל לידיו את תרשומת השיחה ופרטי רופאי המכון שעמם שוחח. הפרקליטות דבקה בעמדה כי מדובר במידע פנימי, ודחתה פניות הסנגור בעניין בטענה כי לא התווסף בתיק כל חומר חקירה חדש. התנהלות הפרקליטות בפרשה זו הדגימה ליקוי חמור, אשר כעולה מהשימוע של הפרקליט לפניי, עניינו ב"תרבות ארגונית" בפרקליטות, שאינה רואה במידע מהותי, שהוא פרי שיח והתכתבות עם רופא המכון, 'חומר חקירה' אשר חלה חובה על העברתו להגנה (ראו עמ' 52-53 לדוח)

במקרה השני, לא העבירה הפרקליטות לסנגוריה חומרי חקירה, הכוללים הן תיעוד עיקרי שיחה שקיים הפרקליט עם מנהל המכון, במסגרתה הציג מנהל המכון מסקנות נוספות אפשריות לגרימת מות המנוח, הן תיעוד עיקרי פגישה שקיים הפרקליט עם רופא המכון במסגרתה קבע רופא המכון ממצאים עובדתיים רפואיים שלא באו בחוות דעתו הראשונה. גם מקרה זה ממחיש ליקוי - בהתנהלות הפרקליטות, לפיו עניין סיווג חומר המתקבל בפרקליטות, האם 'חומר חקירה' הוא, אם לאו, אינו מוסדר באופן מקיף וממצה בפרקליטות. בעוד פרקליטים מסוימים סבורים, כי כל התכתבות ושיח עם רופאי המכון עניינה תרשומת פנימית, יש הסבורים כי התכתבות ושיח כאמור, המעלים מידע חדש ורלוונטי לאישום, מהווים חומר חקירה אשר יש חובה להעבירו לסנגור. עניין מהותי זה אינו יכול להיות תלוי במיהות הפרקליט המטפל, שכן עסקינן בזכות מהותית של הנאשם לבחון חשיבותו של כל מידע רלוונטי לאישום, להבטיח הזכות העומדת לו למשפט הוגן (ראו עמ' 56-52 לדוח).

במקרה השלישי, לא העבירה הפרקליטות לסנגוריה חומר חקירה, שהוא תרשומת לגבי פרטים חדשים הנוגעים לסוגיות מהותיות, שעלו בשיחה של הפרקליט עם רופא המכון (ראו עמ' 58-56 לדוח).

במקרה הרביעי, לא העביר הפרקליט לסנגור עיקרי פגישה שקיים עם רופא המכון בעניין ראיה חדשה ומהותית. חמור מכך, הפרקליט כלל לא ערך תרשומת לפגישה זו, וודאי לא בזמן אמת, משלא סבר כי עליו לעשות כן (ראו עמ' 81-58 לדוח).

להלן עיקר ממצאי הדו"ח על התנהלותה הלקויה החמורה של פרקליטות המדינה:

הילה גרסטל על הונאות פרקליטות המדינה

אני מאשימה  , עובדה , 23.01.2017
כשמונתה השופטת הילה גרסטל לתפקיד נציבת הביקורת על התביעה, היא האמינה שבפרקליטות יושבים אנשים טובים וישרים, שכוונותיהם טהורות. אחרי שנתיים ורבע סוערות בתפקיד היא עוזבת כאזרחית מודאגת, מיואשת מהמדינה וחרדה מכך שחפים מפשע יושבים בכלא. מה היא ראתה שאנחנו לא? צפו בראיון המלא

דיני נפשות – פרק שלישי – שיכרון הכוח – פרקלטות המדינה מנגנון שיצא מדעתו – סידרה של אורנה בן דור

מרץ 2016 – תחקיר על פשעי פרקליטות המדינה – דיני נפשות פרק 3 – איילת שקד, כשהיה המשא ומתן הקואליציוני והיה את הרגע שבו אמרנו אנחנו רוצים את תיק המשפטים, אף אחד לא רצה את תיק המשפטים. בעיקר בימין הייתה מין, הייתי אומרת אגדה אורבנית או תחושה שמי שנהיה שר המשפטים ורוצה לעשות שינויים, מיד תופרים לו תיק.

כשאיילת שקד נבחרה לתפקיד שרת המשפטים הזהירו אותה שזהו התפקיד המסוכן ביותר במערכת. במשרד המשפטים לא אוהבים את שר המשפטים, כך אמרו לה. כשאיילת שקד נבחרה לתפקיד, הנשמות הטובות הציגו בפניה רשימה של שרי משפטים ורשימה של שרי משפטים בפוטנציה שהפרקליטות כנראה לא כל כך אהבה אותם: חיים רמון, רובי ריבלין, יעקב נאמן, פרופ' דניאל פרידמן, מול כולם ניצבה פרקליטות שהביאה לידיעת הציבור קופות שרצים. ברוב המקרים הסתבר שאלו קופות שרצים מדומות.

איילת שקד. לפי מה שאת אומרת אני צריכה להתחיל לדאוג

חיים רמון, לשעבר שר המשפטים: אני הייתי אחד משורה ארוכה של שרי משפטים, או מועמדים לשרי משפטים או לשרי ביטחון פנים,  שהמערכת הרגישה מאוימת על ידם. הם הרגישו שבשלושה וחצי חודשים שכיהנתי, כמעט כל יום עשיתי רפורמה שהם לא ידעו איך לאכול אותה. היה קרב. היה ברור להם שמה שאני הולך לעשות עלול לפגוע קשות במה שהם סבורים, ובקרב הזה הם ניצלו את טיפשותי וניצחו. פשוט מאוד.
עו"ד אביגדור פלדמן: יש שמועה די משמעותית על קיומה של כנופיית שלטוון החוק, כפי שהיא מכונה. שהיא יכולה להעיף, להרים ולהוריד את כל מי שהיא רוצה, ששומרת בכספת תיקים על כל אחד, ואין כמעט אדם שאין לו תיק.

צעירה שעבדה במשרד ממשלתי טוענת כי חיים רמון נישק אותה בכוח כשנערכה לה מסיבת פרידה.

החשד: ביצוע מעשה מגונה והטרדה מינית.
חיים רמון, איש ציבור ותיק. באמתחתו ניסיון רב כחבר כנסת, כשר במספר לא מבוטל של ממשלות, כיושב ראש ההסתדרות, כמי שהנהיג רפורמות חברתיות כגון חוק הבריאות. חיים רמון הוא פוליטיקאי משופשף ומיומן.
חיים רמון, אם היית שואל אותי איזו עבירה, תבחר עבירה אחת שלעולם אין סיכוי בשום מקום בעולם שתעבור,  הייתי אומר לך "הטרדה מינית". עשיתי מעשה לא ראוי מבחינה ציבורית. שיש אנשים שיכולים להגיד שלא חשוב מה הוא מוכשר ומה הוא עשה בחיים, הוא לא צריך להיות במערכת הפוליטית. אני יכול לקבל את זה ב- 100 אחוז. אין לי שמץ של ויכוח עם האנשים האלה. אבל פלילי?
איילת שקד: בעיניי לחיים רמון עשו עוול. זה לא היה צריך להיגרר למשפט הפלילי, מה שהוא עשה. זה לא היה צריך להגיע למשפט הפלילי.
עו"ד דרור ארד אילון, יו"ר ועדת האתיקה הארצית של לשכת עוה"ד: חיים רמון לא היה מגיע לשלב שבכלל הייתה נגדו תלונה אילו הוא היה אדם מן היישוב. אין לי ספק שמקרה שלא היה מגיע בכלל לעוצמות האלה ולא היה מגיע לפסק הדין המשונה שהוא מורשע בעבירה חמורה והולך לעבוד עם סוסים. ברור שמישהו הבין שיש דיסוננס בלתי מתקבל על הדעת.
פרופ' דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים: מערכת התביעה היא מערכת מאוד מאוד חזקה, וכל מעשה שנראה לא תקין, לא נכון, יכול להיתרגם, אם לא לעבירה פלילית, לפחות לחקירה פלילית.
חיים רמון: אני הרבה פעמים טוען שבהרבה מקרים בישראל, זה לא המה אתה עושה, אלא המי, מי אתה.
חלפו 9 שנים. חיים רמון עזב את החיים הפוליטיים.
עו"ד ליאור אפשטיין: זו הקמה של משטר סמוי. מי שיודע, מי שמכיר, לא ייחקר, לא ייפגע, יעשה מה שהוא רוצה.
עו"ד נורית ליטמן: יש לפרקליטות קו מאוד אחיד בשאלת בחינת הראיות בתיקים.

נורית ליטמן פרקליטה תופרת תיקים

נורית ליטמן: אנחנו מעמידים לדין אנשים שיש סיכוי סביר להרשעה שלהם.
עו"ד אביגדור פלדמן: אין מישהו שהוא מחוץ לפרקליטות שישאל בדיוק את השאלות הללו: למה הגשתם כתב אישום נגד א' ולא הגשתם כתב אישום נגד ב'? למה הגשתם כתב אישום כזה קל או כבד במקרה הזה ולא הגשתם כתב אישום אחר?
ד"ר יוסי ביילין, לשעבר שר המשפטים: מצאתי מערכת מאוד משומנת. מאוד לא אוהבת את העובדה ששרים מתחלפים במהירות. אז יש איזושהי תחושה שמגיעה דמות פוליטית ואנחנו נראה לו שבעצם הרבה דברים כאן אין מה לעשות.
חיים רמון, לשעבר שר המשפטים: ניסיתי להסביר להם בעדינות שהחקיקה תהיה לפי מה שאני חושב ולא לפי מה שאתם חושבים. אני הנבחר. אני, העם אותי בחר, אני פה יושב, מייצג את העם. אתם רוצים להשפיע? תלכו להיבחר. ואני חושב שהשילוב הזה של היכולת המוכחת שלי לעשות רפורמות, העוצמות הפוליטיות שהיו לי, היכולת להביא לממשלה ולהעביר כמעט כל דבר שאני אחפוץ, כי יש לי סיוע של ראש הממשלה, היה ברור שזה איום גדול על המערכת ונגד האיום הזה צריך להילחם.
פרופ' דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים: צריך להבדיל פה בין שני דברים. בין רצון של שרי משפטים להנהיג שינויים, שזה דבר אחד, לבין צעדים שננקטו נגדם. כאן באמת, בכל הנוגע לשרי משפטים, אנחנו עדים לכמה וכמה מקרים שמעוררים שאלות מאוד קשות , וכמו בכל דבר, זה לא נחקר ולא נבדק. היה המקרה של רובי ריבלין שלפני שהוא התמנה, פתאום מודיעים שיש חקירה נגדו. הוא היום נשיא המדינה, וברור שבחקיה הזאת לא היה כלום. היה המקרה של  נאמן, שגם שם ברור שלא הייתה שום הצדקה להעמדה שלו לדין. והמקרה השלישי, זה היה המקרה של חיים רמון.
חיים רמון קבל על כך שלא מאפשרים לו עימות עם המתלוננת.
עו"ד קובי סודרי: רצו להוריד אותו. אין אפס. תקשיבי, עצם העובדה ששלחו את אותם שני חוקרים למרכז אמריקה למצוא את הגברת המתלוננת ושכנעו אותה והפחידו אותה, השקיעו מאמצים מאוד גדולים ויוצאי דופן בלאסוף נגדו ראיות, מאמצים שלדעתי, לא היו פרופורציונליים להתרחשות.
ברוך קרא, ערוץ 10: את אומרת בפגישה עם המתלוננת על כך שכדאי לה להתלונן, אחרת היא צפויה אולי לתביעת דיבה מצידו של רמון.
מירי גולן, כיהנה כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה: אין פה להיטות יתר. יש פה נחישות בביצוע המטלה. בשביל זה קיבלתי משכורת.

מירי גולן שימשה ככלבת צייד תופרת תיקים בנחישות לביצוע חיסול ממוקד. התגלתה כשקרנית וזכתה לפרק מיוחד בדוח מבקר המדינה בתפירת התיק לחיים רמון

העמדתו לדין פלילי של רמון הפכה לעובדה מוגמרת. התנהלות הפרקליטות במשפט הייתה רצופה אי סדרים בלשון המעטה.
חיים רמון: איומים שלא היה להם שחר על המתלוננת שתתלונן, שאם היא לא תתלונן אני אתלונן נגדה, ויהיה לה רע ומר. וכל מיני המצאות שלא תדאג, ואחריה יבואו עוד עשר נשים שיתלוננו עלי. אני, דרך אגב, כמעט אחד המקרים היחידים שיש אירוע מאוד מקומי ואין אף מתלוננת אחרת, שזה דבר חריג במקרים האלה, ולא שלא עשו מאמצים. עשו, ברוך השם.
במהלך המשפט, שהיה, אגב, קצר בצורה יוצאת דופן, התגלו כשלים באופן התנהלותה של הפרקליטות. לרמון הגיעה שמועה שהפרקליטות הורתה על האזנות סתר בין המתלוננת לבין התובעת המשטרתית, המפקדת שלה ושולה זקן. שהייתה אז מנהלת לשכת ראש הממשלה. הפרקליטות הכחישה נמרצות. בין האנשים שהקצינה סיפרה להם על האירוע, היו המפקדת הישירה שלה ומנהלת לשכת ראש הממשלה אז, שולה זקן. במקביל עלה חשד המשטרה, כי שולה זקן מנסה להדיח את המתלוננת מהגשת עדות במשטרה. כדי לבדוק את החשד, הוחלט לבקש האזנת סתר קצובה בזמן לזקן, המתלוננת והמפקדת שלה.
פרופ' דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים: במהלך החקירה היו האזנות סתר שהיה בהן חומר שהיה מועיל מאוד לרמון, והחומר הזה לא נמסר לו. ועורך הדין שלו פנה פעם ועוד פעם ועוד פעם ובכל פעם אמרו לו שאין, אין האזנות סתר בעניין של מרשך.
חיים רמון, לשעבר שר המשפטים: יש האזנות סתר. אני יודע. אל תשאלי איך אני יודע. מתוך המשטרה ידעתי. היה לי גרון עמוק בתוך המשטרה. ונתתי להם ציטוטים מתוך הקלטות והיא שלוש פעמים כותבת שלא היה וזה לא קשור לתיק ולא נברא.

היום אנחנו יודעים שהפרקליטות שיקרה. האזנות הסתר התגלו וביניהן ניסיונות שכנוע נואשים של התביעה את המתלוננת. בתמונה: שתי הפרקליטות העברייניות שניהלו את המשפט. כלבות שטן תופרות תיקים.

עו"ד קובי סודרי: הסתרת החומר מהסנגורים שלו, תוך הטעיה שלהם שאין חומר כזה, זאת בעיניי, הדוגמה המובהקת ביותר למה שאני קורא שחיתות בפרקליטות.

קובי סודרי. שחיתות בפרקליטות

כשבאים ואומרים: אנחנו ננצח בכל מחיר, אנחנו נסתיר ואנחנו נטעה ואנחנו נשקר ואנחנו נעשה כל מה שאפשר בשביל לנצח, כשבחיים רמון זה היה בצורה המובהקת ביותר.
פרופ' דניאל פרידמן: גם כאן נמנעה החקירה, נמנעה החקירה. מה קרה כאן? איך יכול להיות שלא העבירו לו את האזנות הסתר? כל זה נמנע. עובדה היא שמערכת המשפט הצליחה למנוע את זה. המקסימום שנעשה, זה הגיע למבקר המדינה. ושוב, מסקנות מבקר המדינה לא מומשו.
היינו מאוד רוצים להקריא לכם את תמלולי האזנות הסתר, אבל החוק פועל לרעתנו. לכן נוכל להתבסס רק על דוח מבקר המדינה שיצא בביקורת חסרת תקדים על התנהלות הפרקליטות במשפט, ונזף באופן חמור בשתי הפרקליטות שניהלו את המשפט ובתובעת המשטרתית מירי גולן.
חיים רמון: אני, אין לי שום אמון יותר במערכת. מי שחושב שהעובדות האלה הן מקריות, יבושם לו.

חיים רמון. אין לי שום אמון במערכת המשפט

בואו נעצור כאן וננסה להבין מה עומד מאחורי התפקיד הגדול הזה היועץ המשפטי לממשלה, או בקיצור היועמ"ש, עליו אנחנו שומעים בכל מהדורת חדשות.  ד"ר אביחי מנדלבליט נכנס לתפקיד התובע הכללי החדש. היועץ המשפטי לממשלה הוא בעצם עורך הדין של הממשלה וככזה הוא אחראי לפרש את החוק בפני הממשלה, שריה והעומד בראשה. האם החוק מאפשר לנו לצאת למבצע בעזה והאם מותר לנו לקנות רק 10 ק"ג גלידת פיסטוק או אולי 20.
ד"ר יוסי ביילין, לשעבר שר המשפטים: האיש החשוב ביותר במשרד המשפטים הוא היועץ המשפטי לממשלה, לא שר המשפטים.
עו"ד ליאור אפשטיין: יש בן אדם אחד בירושלים, באופן פרטי, איש מקסים, חובב איגרוף, אחריו יבוא חובב דוק, אחריו יבוא אחד, חובב שחמט. איש מקסים, איש ספר, איש רעים להתרועע. קוראים לו היועץ המשפטי לממשלה. מלך ישראל. הוא יכול לקבוע כל דבר.

עו"ד ליאור אפשטיין. היועץ המשפטי לממשלה – מלך ישראל

עו"ד קובי סודרי: הרבה אנשים מדברים בעיניים נוצצות על תקופתו של אהרן ברק, ואין ספק, משפטן ענק והוא תבע בזמנו את המונח "מהפכה חוקתית". בפסק הדין שלו בעניין סגן השר פנחסי, רבין ז"ל לא רצה לפטר אותו, והיועץ המשפטי לממשלה חשב שכן צריך לפטר אותו והגיעו לדיון בבג"ץ. היועץ המשפטי לממשלה הציג עמדה אחת. ראש הממשלה רצה להציג עמדה אחרת ואומר ברק בסוף פסק הדין, בהערה לעניין הזה: זה לא מעניין אותי. אצלנו העמדה המשפטית הקובעת מבחינת המדינה היא עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, גם אם ראש הממשלה חושב אחרת. ובאותו רגע מה שקרה, שהיועץ המשפטי לממשלה הפך להיות הסמכות שממנה ראש הממשלה מבקש אישור.

דיני נפשות – כנופיית שלטון החוק – פרק שני

מרץ 2016 – דיני נפשות – פרק שני – בחזקת החפות – יוסף זוהר הואשם ברצח אביו כשהפרקליטות ידעה שהוא חף מפשע ולאחר 5 שנים המדינה חזרה בה מהאישום – סדרה של אורנה בן דור – דיני נפשות, פרק שני

אביגדור פלדמן: ההנחה היא, כאילו אתה יכול לבוא ולומר לעצמך, לא עשיתי כלום, אני חף מפשע. אני אגיע אחר כך לבית משפט, בית משפט יזכה אותי. אנשים שסבורים שאפר לסמוך על בית המשפט, שאפשר לסמוך על הפרקליטות שתסגור תיק, האנשים האלה חיים בסרט.
אביגדור פלדמן מי שחושב שאפשר לסמוך על הפרקליטות שתסגור תיק חי בסרט. כשמדברים על תיק פלילי אנחנו מדמיינים פושעים קשוחים בפינת רחוב אפלה באמצע עסקת סמים או חיסול בעיצומה של מלחמת כנופיות. אנחנו רוצים לחשוב שזה לא קשור אלינו, שזה שייך רק לעבריינים. אנחנו ישנים בשקט כי המשטרה ובית המשפט יגנו עלינו בשעת צרה. אז זהו, שבמדינת ישראל, גם סגירת מרפסת תמימה עלולה להסתיים ברישום פלילי.
בשנה האחרונה הוגשו 250 אלף כתבי אישום. זהו מספר בלתי נתפס.
בשנה האחרונה הוגשו 250 אלף כתבי אישוםעו"ד ליאור אפשטיין: 250 אלף כתבי אישום? זה מיליון בארבע שנים. מה, ב- 12 שנה כל הבגירים במדינת ישראל יחוו כתב אישום? אני כשאני נולדתי, כל הילדים בכיתה ידעו שאף פעם לא יהיה להם תיק במשטרה. אז מה, כל האזרחים פה יהיה להם כתב אישום?
האם נתון חסר תקדים זה יכול להתברר כטעות? האם הפכנו לחברה של פושעים ומפרי חוק? הייתכן שחפים מפשע יושבים בכלא?
דיני נפשות סדרה של אורנה בן דור
סיפורו של יוסף זוהר
שלום אני יוסף, בן משה ואביבה זוהר, הסיפור שאני אספר לכם הערב הוא סיפור אמיתי.
יוסף זוהר הואשם ברצח אביו כשהפרקליטות ידעה שהוא חף מפשע
היום אני כאן כיוון שברור לי, שאם ניתן היה להגיש נגדי כתב אישום על רצח שלא היה, ניתן לעצור בישראל כל אדם ולהגיש נגדו כל כתב אישום.
יוסף זוהר הועמד לדין באשמת רצח אביו. המניע, כך נטען, כספי הירושה.
כבר 5 שנים מופיע יוסף זוהר בפני קהל ומספר איך ביום אחד הפך מאזרח מהשורה, איש משפחה, סמנכ"ל כספים בחברת היי טק, לרוצח. הוא עולה על במות בקיבוצים מול ועדי עובדים, בבתי אבות. בכל מקום שמוכנים להקשיב לו. והוא אינו מתעייף מלחזור ולספר את אותו סיפור שוב ושוב.
הטרגדיה של יוסף זוהר החלה לפני 15 שנה. אביו משה, חלה במחלת ניוון שרירים ותוך זמן קצר הפך לסיעודי לחלוטין ומחובר למכונת הנשמה. יוסף טיפל בו במסירות חודשים ארוכים יחד עם מטפל סיעודי, עולה חדש מאוקראינה בשם ולנטין טוקילה.
כשאבא חלה, ידעתי שאני חייב לעמוד לצדו. המחלה תפסה אותנו בשיא האושר המשפחתי. באפריל, שנה לאחר מכן, אבא נפטר. ביום שישי, 12 באפריל 2002, בשעה 11 בלילה התקשר טוקילה ליוסף. רחל ענתה, העירה אותי ומסרה לי את השפופרת. שמעתי את המטפל צועק: קרה משהו לאבא, בוא מהר!
יוסף ממהר להתארגן ולצאת לבית האב, כשהוא מבקש מהמטפל להזמין אמבולנס. כשהגעתי, בחוץ כבר הייתה ניידת של טיפול נמרץובפנים, הצוות כבר קבע את מותו הטבעי.
מספר חודשים מאוחר יותר מוזמן יוסף לתחנת המשטרה בתואנת שווא שהיה עד לתאונת פגע וברח. בתחנת המשטרה הוא רואה את ולנטין טוקילה, המטפל הסיעודי של אביו, יושב באחד החדרים. יוסף לא חשד שמדובר בפגישה שתוכננה על ידי המשטרה. הוא לא הבין שזה אינו צירוף מקרים. שבוע לאחר מכן נעצר יוסף בחשד לרצח אביו.
אמרתי להם: יש סכסוך משפחתי עם האישה השנייה של אבא, ואתם צריכים לקחת את זה בחשבון.
יוסף נפל קורבן לסכסוך משפחתי על ירושה. גרושתו של האב ניסתה לערער על הצוואה שהאב השאיר. היא בחרה בדרך אפקטיבית. להחשיד את יוסף ברצח אביו.
בני משפחת זוהר מתייצבים דווקא לצדו של הבן החשוד ברצח ומנסים להסיט את החשדות כלפי אשתו השנייה של האב. היו שתי צוואות: צוואה אחת ראשונה, שהיא הייתה הצוואה המקורית, שבה הגרושה הייתה המוטבת וצוואה שנייה שהיא לא ידעה ממנה, צוואה שבה היא בכלל לא היתה מוזכרת.
בחוץ הם החזיקו אותי מול הכתבים והצלמים בשני הצדדים, וככה, כמו איזו חיה שהם לכדו, הם הכניסו אותי לבית המשפט.
באותו לילה נטרפו חייו של יוסף והם לעולם לא ישובו להיות כשהיו. בהבל פה הפך יוסף זוהר לרוצח מאזרח שומר חוק.
פרופ' בועז סנג'רו: על פי הלכת בית המשפט העליון, כדי להרשיע נדרש מה שנקרא "דבר מה נוסף", זו איזושהי תוספת ראייתית חוץ מההודאה, כדי שאפשר יהיה להרשיע. אבל בית המשפט העליון בעצמו אמר שהיא יכולה להיות קלה כנוצה.
עו"ד דרור ארד איילון, סניגורו של יוסף זוהר: יוסף עבר תהליך שהוא תהליך מאוד מסוכן בתהליך חקירתי, שבו, בגלל הבידוד, אתה במעצר, אתה לא רואה אנשים, עשו שם תגילים להרחיק אותו מאיתנו, אנחנו באנו לבקר אותו יום-יום. אבל הצליחו לבודד אותו לסוף שבוע אחד, ובבידוד הזה, מול העוצמה של הוודאות שמקרינים החוקרים, בראיות שלא קיימות או בראיות מסופקות, כדי לשבור את רוחו של נחקר, כי אם הוא אשם, רק שבירת רוחו תגרום לו להודות, זאת היא התזה.
[חלק מהחקירה של יוסף]
רמי זך, חוקר: אתה לא יכול לבוא לכאן…
יוסף זוהר: איזה טלפון אתם בדקתם?
רמי זך, חוקר: לאיפה אתה הולך תגיד לי עכשיו?
יוסף זוהר: סתם, פשוט עולה לי מחשבה, שולנטין לחץ על ה"נטלי", לא מן הנמנע שזה חסם את הקו הזה.
רמי זך, חוקר: כן, ואז אתה דיברת אתו.
יוסף זוהר: לא, יש שם קו שני. יש שם כמה קווים, יש שלושה קווים בבית.
רמי זך, חוקר: נכון. נו.
יוסף זוהר: את שלושתם בדקתם?
עו"ד דרור ארד איילון, סניגורו של יוסף זוהר: מול הדבר הזה, אדם מפקפק בעצמו. הוא שואל: באמת התעוררתי ב- 12 בלילה? אולי התעוררתי ב- 11?
יוסף זוהר: הם אומרים לי: אין שיחת טלפון, אתה משקר. אין שיחת טלפון כזו, וזה מטיל אימה. אני מאמין שהם אומרים לי, שאומרים לי את האמת מבחינתם, זה פשוט מזעזע אותי. אני מנסה לשבור את הראש איך יכול להיות שאין שיחת טלפון?
[המשך החקירה של יוסף זוהר]
רמי זך, חוקר: אז שתבין שאנחנו, את האמת, באיזשהו מקום, מהבחינה העובדתית למדנו לא ממך, לא מאף אחד אחר. ישבנו פה לילות כימים ולמדנו, והגענו למסקנה. ולמסקנה שהגענו אנחנו מדברים על סמך עובדות.
יוסף זוהר, זה פשוט מטיל עליי אימה. קשה לי להסביר את זה, כמו תהום שפעורה בתוכך. שרוצה לבלוע אותך.
במערכת המשפט הישראלית, ההודאה היא קיסרית הראיות והיא מספיקה כדי לשלוח אדם לכלא. זאת למרות שכל המחקרים מראים עד כמה קל לגרום לאדם, לכל אדם, להודות בפשע שלא ביצע.
פרופ' בועז סנג'רו: הודאה לא מוסיפה לי האם אדם עבר את העבירה או לא במספיק לחץ כולנו צפויים להודות. בסופו של דבר כולנו צפויים להודות, וזה שאדם יודה זה לא ילמד שהוא עבר את העבירה יותר מאשר שהוא לא עבר אותה. זה ילמד עליו האם הוא אדם חזק או חלש, האם יש לו ביטחון עצמי בעניין הזה או לא. זה ילמד על החוקרים שלו, עד כמה הם ידעו להפעיל עליו לחץ. האם זה מלמד האם הוא עבר את העבירה או לא? מעט מאוד.
עו"ד דרור ארד איילון, סנגורו של יוסף זוהר: יום אחד אני מקבל שיחת טלפון מעו"ד שעבד איתי בתיק, עו"ד שרון דניאלי, טלפון שאומר לי: "דרור לא תאמין. אתה יושב? מצאנו את שיחת הטלפון." אז אני כשבמקרה הפרטי של יוסי זוהר, עם כל הפרטים המטריחים האלה, כל הבוכלטריה הזו, אני שואל: איך לא קם פרקליט ואומר: יש לי בעיה.
הפרקליטות לא מיידעת את יוסף, על כך שהשיחה נמצאה, וזו הראייה היחידה, שהופכת אותו לחף מפשע.
רמי זך, חוקר: התקשרת אליו?
ולנטין טוקילה: לא.
כעת, משנתגלתה שיחת הטלפון, צריכים החוקרים לשנות טקטיקה. איזו הודאה הם יזמינו עכשיו מטוקילה, שתתאים לסיפור העלילה של הפרקליטות.
ולנטין טוקילה: הדבר היחיד שלא אמרתי, זה שהוא אמר להתקשר למד"א עוד חצי שעה ולהתקשר אליו.
רמי זך, חוקר: מה זאת אומרת להתקשר אליו?
ולנטין טוקילה: כדי לוודא שיהיה לו אליבי.
עו"ד דרור ארד איילון, סנגורו של יוסי זוהר: תחושות בטן של פרקליט מונחות, או של תובע או של חוקר, מונחות מהתפקיד המוסדי שלו למצוא את האשם, באופן שהוא לא מודע לו, ולכן יש לו נטייה להאשים גם במקום שאין מקום לאשמה. רק הראיות צריכות לדבר.
רמי זך, חוקר: רק שתבין שאנחנו את האמת, באיזשהו מקום, מהבחינה העובדתית למדנו.
במשפטו של זוהר, לא זו בלבד שלא היו ראיות נגדו. הראייה היחידה שנמצאה זיכתה אותו לחלוטין.
פרופ' בועז סנג'רו: המערכת הייתה צריכה לעודד את אותו תובע שיגיד: עצור, יש לנו כאן טעות, זה לא האדם הנכון. בואו נחזור בנו מכתב האישום. המערכת לא מעודדת פעולה כזאת.
אביגדור פלדמן: הפרקליטות סיגלה לעצמה הרבה שנים את הרוח של לנצח בכל מחיר. היא נשענת על איזושהי הצדקה עצמית קיצונית שאומרת כל מה שאנחנו עושים הוא נכון וצודק.
בסופו של דבר זוכה זוהר מכל אשמה. חירותו הוחזרה אליו. אבל את חמש שנות החיים שנשדדו ממנו איש לא יוכל להחזיר.
יוסי זוהר: זה מפחיד אותי מאוד שצריך לקחת כמעט חמש שנים כדי להתנקות מעלילת שווא.
זוהר חזר מהקרב על חפותו בידיעה שבכל רגע נתון, מישהו יכול בהבל פה להפוך אותו לאזרח נטול זכויות, שבוי בידי מערכת שמחפשת אשם בכל מחיר.
טובה פרי היתה התובעת בתיק של יוסף זוהר. היא זאת שידעה שיש קו טלפון נוסף אבל אז הלכו לטוקילה ושינו את הגרסה.
ראש צוות החקירה הוא עורך דין מכהן כיום. רמי זך

פרקליטות מופקרת - דוח נציבת הביקורת: הפרקליטות פוגעת בזכויות חשודים

השופטת בדימוס גרסטל קבעה בין השאר כי הפרקליטות לא עורכת שימוע לחשודים פליליים לפני הגשת כתב אישום נגדם, אף שהדבר עשוי להוביל לסגירת התיק.  - אמרי סדן | 25/1/2016  - nrg

נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, הגישה הבוקר (יום ב') ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין את דוח הביקורת הרביעי שלה, שבו נקבע כי הפרקליטות לא מילאה כראוי את חובתה לערוך שימוע לפני הגשת כתב אישום, חרף העובדה שהחוק בנושא תוקן כבר לפני 15 שנה. הדוח הוגש כשברקע המאבק המתמשך בין הנהלת הפרקליטות לבין ארגון הפרקליטים בגוף הנציבות, והיעדר שיתוף הפעולה ביניהם.

הדוח הנוכחי מהווה מעין המשך לזה הקודם, שעסק באלה שנמצאים מצדו השני של ההליך הפלילי – נפגעי העבירה. גרסטל קבעה אז כי ישנם ליקויים חמורים בטיפול בנפגעי העבירה, וביניהם קורבנות לעבירות מין ואלימות קשות.

בדוח הנוכחי עסקה גרסטל בבחינת האופן שבו נוהגת הפרקליטות בצדדים להליך הפלילי, במקרה הזה – החשודים עצמם. הדוח מתבסס על תיקון לחוק סדר הדין הפלילי משנת 2000, המעגן את זכותו של חשוד בעבירה מסוג פשע (שעליה מוטל עונש של לפחות שלוש שנות מאסר) לקיים הליך של שימוע במטרה לשכנעהּ שלא להגיש נגדו כתב אישום כלל, או להקל בו.

בבדיקה שערכו אנשי הנציבות התברר כי בפרקליטות לא קיימת הנחיה ברורה ליישום החוק, ובמקרים רבים חשודים אינם מיודעים על הזכויות הנוגעות להליך השימוע. לפי ממצאי הנציבות, מדובר בהתנהלות חמורה משום שהשימועים הקודמים להגשת כתב אישום מהווים כלי אפקטיבי בידי החשודים. כך למשל, נמצא כי 44 מתוך 110 מקרי שימוע בעל-פה (כ-41%) שנבחנו על ידי הנציבות, הובילו להחלטה של הפרקליטות על סגירת התיק בעניינו של החשוד.

מקרים שבהם חלפו למעלה מ 14 ימים, מעת קבלת התיק ועד למשלוח מכתב היידוע לחשוד (כ- 59% מהמקרים שנבדקו)

 עוד נמצא כי קיים פער גדול בין חשודים שמיוצגים על ידי עורכי דין לבין אלה שאינם מיוצגים. באשר לאחרונים, גרסטל קבעה כי הם "אינם מקבלים את חומרי החקירה לקראת השימוע במרבית המקרים, ובקשתם לקיום שימוע בעל פה עשויה להידחות על הסף". בשל היעדרה של הנחיה מסודרת, לפי גרסטל, רשויות התביעה בישראל נוהגות בצורה לא אחידה. כך, למשל, עלה כי בין המחוזות השונים בפרקליטות קיימים הבדלים בכל הנוגע לזכות השימוע של חשוד בהליך פלילי.  
ב-44 מתוך 110 שימועים התיק נסגר

הדוח הנוכחי מהווה מעין המשך לזה הקודם, שעסק באלה שנמצאים מצדו השני של ההליך הפלילי – נפגעי העבירה. גרסטל קבעה אז כי ישנם ליקויים חמורים בטיפול בנפגעי העבירה, וביניהם קורבנות לעבירות מין ואלימות קשות.

בדוח הנוכחי עסקה גרסטל בבחינת האופן שבו נוהגת הפרקליטות בצדדים להליך הפלילי, במקרה הזה – החשודים עצמם. הדוח מתבסס על תיקון לחוק סדר הדין הפלילי משנת 2000, המעגן את זכותו של חשוד בעבירה מסוג פשע (שעליה מוטל עונש של לפחות שלוש שנות מאסר) לקיים הליך של שימוע במטרה לשכנעהּ שלא להגיש נגדו כתב אישום כלל, או להקל בו.

בבדיקה שערכו אנשי הנציבות התברר כי בפרקליטות לא קיימת הנחיה ברורה ליישום החוק, ובמקרים רבים חשודים אינם מיודעים על הזכויות הנוגעות להליך השימוע. לפי ממצאי הנציבות, מדובר בהתנהלות חמורה משום שהשימועים הקודמים להגשת כתב אישום מהווים כלי אפקטיבי בידי החשודים. כך למשל, נמצא כי 44 מתוך 110 מקרי שימוע בעל-פה (כ-41%) שנבחנו על ידי הנציבות, הובילו להחלטה של הפרקליטות על סגירת התיק בעניינו של החשוד.

עוד נמצא כי קיים פער גדול בין חשודים שמיוצגים על ידי עורכי דין לבין אלה שאינם מיוצגים. באשר לאחרונים, גרסטל קבעה כי הם "אינם מקבלים את חומרי החקירה לקראת השימוע במרבית המקרים, ובקשתם לקיום שימוע בעל פה עשויה להידחות על הסף". בשל היעדרה של הנחיה מסודרת, לפי גרסטל, רשויות התביעה בישראל נוהגות בצורה לא אחידה. כך, למשל, עלה כי בין המחוזות השונים בפרקליטות קיימים הבדלים בכל הנוגע לזכות השימוע של חשוד בהליך פלילי.
שימוע בלי עיקרי החשדות ובלי חומר החקירה

נושא נוסף שנבחן על ידי גרסטל נוגע לחובה ליידע חשוד על זכותו לשימוע מיידי עם קבלת תיק החקירה בפרקליטות או לאחר הגשת כתב אישום. ב-267 מקרים שנבחנו על ידי הנציבות נמצא כי בממוצע, חולפים 73 ימים ממועד קבלת תיק החקירה בפרקליטות ועד למשלוח מכתב היידוע. גם במקרים שבהם נערך שימוע, גרסטל קבעה כי הוא התקיים מבלי שיועברו לחשוד עיקרי החשדות נגדו וחומר החקירה כנדרש בחוק.


בדוח הנוכחי, גרסטל הקדישה 18 מתוך 129 עמודים לעיסוק בתגובתה של הנהלת הפרקליטות לממצאיה ולתגובתה לגבי עמדה זו. כך, למשל, כתבה גרסטל: "בפרק הזמן שעבר מאז מסירת טיוטת הדוח כאמור לעיל ועד קבלת מכתבו של עו"ד אלי אברבנאל (המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים – א.ס.), לא ביקשה הפרקליטות לקבל את התיקים שבדק צוות הביקורת, והתיקים אכן לא נבדקו על ידה. חרף זאת, במכתבו של עו"ד אברבנאל, מבקשת הפרקליטות להטיל ספק בנכונות ממצאי הדוח, זאת על סמך תחושות והשערות בלבד". בדבריה היא התייחסה גם לכך שבתגובת הפרקליטות נמסר כי בשל עיצומי ארגון הפרקליטים, שמסרב לשתף פעולה עם הנציבות, לא היה ניתן להתייחס לכל הנתונים שבדוח.

"שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה הורו במפורש כי נבת"ם (נציבות הביקורת על הפרקליטות – א.ס.) תמשיך לעבוד באותה מתכונת שנקבעה עם מינויו של כב' השופט (בדימוס) גולדברג – מתכונת שהייתה מוסכמת על הנהלת הפרקליטות ועל ארגון הפרקליטים. שומה היה על הנהלת הפרקליטות לפעול לאכיפת הוראה זו, מחד גיסא, ולהגיב באופן מלא וענייני לטיוטת דוח הביקורת, מאידך גיסא – בין באמצעות גורמים הנמנים עם ארגון הפרקליטים, בין באמצעים אחרים".

אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

22/12/2015  -  אומ"ץ דורשת משרת המשפטים להשעות את שי ניצן פרקליט המדינה בגין רמיה, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.

בפנייה של תנועת אומ"ץ אל שרת המשפטים כותב יו"ר הנהלת התנועה אריה אבנרי:
תנועת אומ"ץ פונה אלייך בדרישה להשעות לאלתר מתפקידו את פרקליט המדינה עו"ד שי ניצן בעקבות פניית...
ה השבוע של נציבת הפרקליטות, השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, אל היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שבו היא האשימה את עו"ד ניצן באי-אמירת אמת, התנהגות בחוסר תום לב ובניסיונות חוזרים ונשנים למנוע את הביקורת עליו ועל הפרקליטות.
אנחנו מפרטים להלן את השתלשלות הפרשה החושפת את התנהלותו הבלתי ראויה של פרקליט המדינה שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום...
בראשית מכתבה של נציבת הביקורת אל היועץ המשפטי תקפה היא את פנייתו של עו"ד ניצן לוינשטיין בכוונה למנוע ביקורת על התנהגותו האישית והמקצועית הבלתי ראויה.
גרסטל כתבה על כך:
"ברצוני להביע צער על העובדה שפרקליט המדינה בחר לפנות אליך במכתב שבסימוכין, תוך שימוש בביטויים בוטים ואמירות חמורות, אשר כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, אינם מבוססים. צר לי גם על כך שבמקום לקבל את הביקורת שהובעה בהכרעתי בצורה מתונה, מינימליסטית ומכובדת, להפנים אותה ולהפיק ממנה לקחים, בחר פרקליט המדינה לתקוף את הכרעתי באופן שעשה, תוך שימוש באמירות לא ענייניות שמטרתן היחידה היא השפעה לא עניינית על שיקול דעתך בסוגיה…המאמץ האדיר שמושקע על-ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".

לטענתה, "הפגמים שהתגלו בהתנהלות הפרקליטות בפרשה אף היו גדולים מכפי שנראה מלכתחילה".
מכתבה של גרסטל אל היועץ המשפטי לממשלה מהווה תגובה לפנייתו של ניצן לוינשטיין, שבו הוא ביקש לבטל את מסקנותיה של גרסטל בגלל תצהירו של ד"ר חן קוגל, מנכ"ל המכון הפתולוגי, בתביעתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק נגד המדינה, אחרי שנחסמה דרכה לעבודה במכון.
במכתבה עוסקת גרסטל בדרישתו של ניצן למנוע את כניסתה של פורמן-רזניק לתפקיד מנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית ,בעקבות הביקורת החריפה שמתח עליה בית המשפט המחוזי במשפט זדורוב.
הנציבה מתארת כיצד ביקשה מעו"ד ניצן הסבר למקור הסמכות המשפטי מכוחו המעלה דרישה זו בפני מנכ"ל משרד הבריאות, ומכוח מה התנה את הסכמתו למינויה של פורמן-רזניק במגבלות חמורות שלא על דעת שרת הבריאות ומנכ"ל משרדה.
גרסטל מציינת עוד, כי עו"ד ניצן השיב תחילה שהסתמך על עמדתו של וינשטיין ועשה זאת כדי לחסום את הביקורת של הנציבות על פעילותו, שכן חוות דעתו של היועץ המשפטי מעניקה חסינות מביקורת הנציבות.
בהמשך, גרסטל טוענת בהקשר לכך, כי הנציבות אינה רשאית לבקר רק את פעולותיו של היועץ כראש התביעה הכללית ולא את אלו שהוא מבצע בכובעו כיועץ משפטי.
הנציבה קבעה, כי שלוש פרקליטות בכירות התערבו שלא כדין בתצהירו של קוגל כאשר דרשו להשמיט ממנו קטעים: המשנות ליועץ המשפטי, אורית קורן ודינה זילבר ומנהלת המחלקה למשפט עבודה, רחל שילנסקי. עו"ד ניצן טען שמדובר בהתנהלות ראויה בעליל.
היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין משום מה קיבל את עמדתו של פרקליט המדינה מבלי שטרח להיכנס לעובי הקורה.
התברר שדבריו של פרקליט המדינה ניצן היו שקריים, שכן קוגל התבקש למחוק קטעים מהותיים ולא "עמדות משפטיות" או "הגיגים אישיים" כפי שטענו ניצן והפרקליטות הבכירות.
נציבת הביקורת גוללה במכתבה אל וינשטיין את השתלשלות הפרשה, כפי שלא עשתה עד כה, משום שטרם ניתן פסק דין סופי במשפטו של רומן זדורוב - שהיה העילה לתביעתה של פורמן-רזניק.
בשולי הדברים אף אומרת גרסטל, כי לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון (הצפוי ב-23.12.15) יהיה מקום לבדוק מי מאנשי הפרקליטות הסתיר מידע מבית המשפט, כפי שטוען קוגל.
גרסטל דוחה מכל וכל את גרסתו של ניצן לגבי תוכן השיחה ביניהם בנושא זה וקובעת שהיא מעולם לא הציגה לו את השאלה בנוסח שתיאר. חשוב מכך, ממשיכה גרסטל, ניצן לא גילה לה שלפני מתן תשובתו השנייה לפנייתה, הוא שוחח עם וינשטיין בשאלה האם ניתן לטעון שמדובר בעמדה משפטית (החסינה מביקורת), אלא טען בפניה - בצורה שאינה אמת - שהוא עומד לפנות בנושא לוינשטיין.
גרסטל מסכמת באומרה, שהסבריו של עו"ד ניצן השתנו לאורך הזמן ורק לבסוף הודה ששגה.
לדברי גרסטל, קיים דמיון בין התנהלותו של עו"ד ניצן בנושא זה לבין הטענות שהעלה בנוגע לתצהירו של קוגל.
בנושא התצהיר מגלה גרסטל, כי היתה הסכמה שקוגל יחתום עליו בפני עו"ד בני אבישר, היועץ המשפטי של המכון לרפואה משפטי, דהיינו, בפני פרקליט בשירות המדינה ולא בפני עורך דין חיצוני, כפי שעלה מטענותיהם של אנשי הפרקליטות.
עוד מדגישה גרסטל, כי תצהירו של קוגל הוגש לאחר שזומן לעדות בידי בא-כוחה של פורמן-רזניק. במצב זה, היא אומרת, לא ניתן לטעון שמדובר ב"שיג ושיח" עם המצהיר, כפי שטענה שילנסקי.
אין גם אמת בטענה שהוא התבקש להכניס שינויים בטיוטת תצהירו, שכן שילנסקי קיבלה תצהיר גמור וחתום. הפרקליטות לא יכלה להתערב בתצהירו של קוגל גם משום שכאמור לא העיד מטעם המדינה אלא מטעמה של פורמן-רזניק, מדגישה גרסטל.
"נראה שלאחר סיום ההליך יהיה נכון לבדוק גם - למי מאנשי הפרקליטות היו ידועות עובדות בתיק זדורוב שלא הובאו לידיעת בית המשפט (כאמור בעדותו של ד"ר קוגל בבית הדין לעבודה) ומדוע מנעה הפרקליטות מד"ר קוגל להביע את עמדתו המקצועית בפני בית הדין" - מציינת גרסטל.
בנוגע למכתבו של עו"ד ניצן לוינשטיין אומרת גרסטל, כי כפי שעשה בעבר - הוא שלח אותו מבלי להעביר אליה העתק. היא מציינת, שקיבלה העתק ממנו שעה וחצי לאחר שהועבר לוינשטיין וכאשר כבר הודלף לתקשורת.
לגופם של דברים קובעת גרסטל חד-משמעית בעניין תצהיר קוגל:
"התנהלות זו היא התנהלות פגומה ואסורה. מדובר בניסיון לשנות עדותו של עד, ניסיון למנוע את התמונה העובדתית-המקצועית המלאה מבית המשפט, כשאין מדובר בעמדה משפטית הנוגדת את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר היה ברור שד"ר קוגל מעיד מטעם המבקשת ולא מטעם המדינה".
על טענתו של ניצן, לפיה מדובר בשיקול דעת משפטי, משיבה גרסטל:
"אין בכך אמת עובדתית וניצן לא העלה אותה בזמן אמת. אין מנוס מהמסקנה שמדובר בניסיון, אחד מיני כמה, להימנע ולמנוע ביקורת. העלאת טענה של 'שיקול דעת משפטי' אך ורק כדי להימנע מביקורת, בנסיבות אלו, נגועה בחוסר תום לב".
על טענתו של ניצן בדבר התיאום בין שילנסקי לבין קורן וזילבר אומרת גרסטל, כי גם זהו ניסיון להתחמק מביקורת. שילנסקי הייתה פעילה ביותר בנושא התצהיר והיא נתונה לביקורת הנציבות, וכאמור - המעורבות של קורן וזילבר לא הייתה בתחום התביעה אלא בתחום הייעוץ, ולכן גם הן נתונות לביקורת. "הסתתרות מאחורי גורמים שאינם מבוקרי נבת"ם תוך מענה לתגובות, מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת נבת"ם", טוענת גרסטל.
גרסטל ממשיכה ודוחה את טענתו של ניצן, לפיה בהחלטתה נפלה טעות משפטית ברורה, שכן משמעותה שכל עובד מדינה יוכל לחתום על תצהיר בפני עו"ד חיצוני ולא ניתן יהיה לשנותו.
היא מגיבה: "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר באשר היא מתעלמת מהעובדות הרלוונטיות לתיק. ד"ר קוגל, כפי שפורט לעיל, לא היה עד מטעם המדינה, למרות שהיה משיב בהליך בבית הדין לעבודה, ב"כ ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".
גרסטל טוענה עוד: "אין לי אלא להביע תמיהה על טענותיו האפוקליפטיות של פרקליט המדינה כי ניתן להשליך מהמקרה דנן על בקשות לשינויים בטיוטות תצהיר" וכי מסקנותיה יפגעו קשות בעבודת הפרקליטות.
היא ממשיכה בציניות: "רוצה אני להאמין כי מדובר במקרה חריג ביותר והמדינה אינה נוהגת כדבר שבשגרה לדרוש שינויים בתצהירים חתומים של עדים של הצד שכנגד, או אף של עדים מטעם עצמה, המביעים עמדות מקצועיות אישיות".
גרסטל מסכמת את מכתבה: "איני מתייחסת לשאלת סמכות היועץ המשפטי לממשלה לבטל את הכרעתי שבנדון, אך אני סבורה שהגיעה העת לומר באופן ברור ונחרץ כי אין זה סביר ואין זה מקובל שפרקליט המדינה יפנה מחד-גיסא, חדשים לבקרים, ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים בבקשות להגנה, לכאורה, מפני נבת"ם, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה, שלא לומר למנוע את פעילותה כליל, ומאידך-גיסא, יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת של הפרקליטות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים אשר הקימו, מכוח סמכותם המנהלית, את נבת"ם וקבעו גם לאחר המלצות דו"ח גולדברג שיש לשתף עמה פעולה".
אומ"ץ דורשת ממך בתוקף תפקידך כשרת המשפטים שלא לתת יד לטיוח הפרשה.
העתקים:
נציבת הביקורת במערך התביעה – השופטת (בדימוס) הילה גרסטל
פרקליט המדינה – עו"ד שי ניצן
היועץ המשפטי לממשלה - יהודה וינשטיין

"אחד מאלף יוצא זכאי" - משה רונן , ידיעות אחרונות , יוני 2010

יוני 2010 - משה רונן - ידיעות אחרונות - 24 שעות - מערכת המשפט הישראלית: אחד מאלף אנשים יוצא זכאי בבית משפט, הסיבה: ריבוי עסקאות טיעון. סנגורים רבים לא אומרים אמת ללקוחות שלהם כדי שיודו באשמה.

להורדת וקריאת המאמר השלם הקלק כאן

אחד מאלף / תחקיר משה רונן. הנתון המבהיל: רק אחד מכל אלף נאשמים מזוכה בסופו של דבר, לעומת 76 מכל אלף לפני 30 שנה. הסיבה: ריבוי עסקאות הטיעון. השופט ד"ר עמי קובו קובע במחקר שיעורר סערה במערכת המשפט: סנגורים רבים לא אומרים אמת ללקוחות שלהם – כדי שיודו באשמה, כתבה מיום 29/6/2010  

השיטה הנהוגה במשפט הישראלי שגויה מיסודה

השופט עמי קובו מתאר בספרו החדש תמונות מדאיגות משגרת בתי המשפט. הסנגורים סוטרים ללקוחות שלהם, הפרקליטות רוצה לסיים מהר עם התיק ובית המשפט בכלל לא שומע מה יש לנאשם עצמו להגיד, והכל במטרה לסגור עסקת טיעון שלא תמיד יש לה קשר עם הצדק. התוצאה: רק אחד מאלף נאשמים בפלילים מזוכה

תחקיר 29/6/2010 משה רונן, 24 שעות, ידיעות אחרונות

לפי כל הפרסומים היו הראיות נגד מאבטח הרמטכ"ל, ארז אפרתי, מוצקות: הצעירה שהותקפה על ידו הייתה נחושה להעיד נגדו. בדיקת הדנ"א של כתמי הזרע על גופה הייתה חד משמעית. עדי הראייה בזירה זיהו אותו. ואם כל זה לא מספיק, אפרתי עצמו נתפס במקום הפשע. בכל זאת, הסכימה הפרקליטות לעשות איתו עסקת טיעון, שבה בוטל האישום בניסיון לאונס, ונמחקה טענת התביעה כי המעשה בוצע בנסיבות מחמירות. אפרתי אמנם הודה בעבירות חמורות – אך קלות יותר מאלה שהופיעו בכתב האישום המקורי.

זה לא המקרה היחיד מהזמן האחרון שבו נחתמה עסקת טיעון מקלה עם נאשמים שכל הראיות והעדויות הצביעו נגדם.

אתמול ציין אמיר בלחסן, יום הולדת 13. אבל הוא לא חגג את בר המצווה שלו. הוא אפילו לא ידע על היום המיוחד הזה. כבר עשרה חודשים הוא שרוי בתרדמת בבית החולים אחרי שנפגע בתאונת פגע וברח כשגלש עם הסקייטבורד שלו ביהוד.

בני הזוג שפגעו בו, נעים ופנינה תורן, השאירו אותו מדמם על הכביש והמשיכו בדרכם. הם דאגו לרחוץ את המכונית כדי שלא יישארו עליה כתמי הדם של בלחסן, החליפו את בגדיהם ויצאו לאכול במסעדה בראשון לציון.

בשבוע שעבר הם הגיעו להסדר טיעון עם התביעה. למרות שהעונש המרבי על תאונת פגע וברח הוא תשע שנות מאסר, הם סיכמו עם התביעה שהיא תבקש מבית המשפט עונש מופחת: שלוש שנות מאסר בלבד ופיצוי להורי הילד.

עסקאות הטיעון הפכו היום לדרך הנפוצה והמקובלת ביותר לסיום משפטים פליליים. הפרקליטות לא מציגה את הראיות בבית המשפט, הנאשם לא מקבל הזדמנות להוכיח את חפותו והשאלה הגדולה שמרחפת מעל היא מה משקלו של הצדק כשזו תמונת המצב במערכת המשפט.

בהנחיות שהוציא לפני כארבעים שנה היועץ המשפטי לממשלה באותם ימים, מאיר שמגר, הוא הורה לתביעה להגיע להסדרי טיעון רק במקרים חריגים ונדירים שבהם אין לתביעה די ראיות, או יש סיבה ממשית אחרת לכך שהיא אינה מעוניינת לנהל משפט. למשל, כדי לחסוך מנאנסת את הצורך לעמוד ולתאר שוב מעל דוכן העדים את הטראומה שעברה.

אבל ימי השופט שמגר כיועץ משפטי לממשלה חלפו מזמן והמציאות כיום שונה לחלוטין מהנורמות שהוא קבע. לדברי יוסף זוהר, תלמיד מחקר במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, מדובר ביותר מתופעה. מדובר בפשיטת רגל של השיפוט הפלילי בישראל.

זוהר ערך השוואה בין מערכת המשפט בשנת 1985 לזו של 2007 וחשף תמונת מצב מדאיגה. יותר ויותר תיקים פליליים מסתיימים בעסקת טיעון. 90 אחוזים מכל המשפטים הפליליים הסתיימו בעסקת טיעון בלי שהשופט יצטרך להכריע על סמך הראיות את אשמתו או חפותו של הנאשם.

מערכת המשפט הפלילי הופכת ממערכת שבודקת את אשמתו של הנאשם ושופטת אותו, למערכת של עסקאות.

ככל שהנאשם, ובעיקר סנגורו, טובים יותר במשא ומתן, כך הסיכוי שלו לצאת "טוב" גדל.

נאשם חזק, בעל יכולת כלכלית להתיש את הפרקליטות, יגיע להסדרים טובים יותר מנאשם חלש, קובע יוסף זוהר. איש ציבור או איש עסקים שיכול להרשות לעצמו לשכור עו"ד יקר, ינהל משא ומתן יעיל יותר עם הפרקליטות ויגיע לעסקת טיעון טובה יותר. נאשם שאין לו סנגור כזה יגיע לתוצאה פחות טובה.

הסדרי הטיעון נוחים מאוד לפרקליטות ולמשטרה. בזכותם הסכנה לפאשלות ולזיכויים בלתי צפויים לא קיימת.

כשיש עסקת טיעון, לא יכול לנחות על הפרקליטות זיכוי מפתיע כרעם ביום בהיר. כך מלמדת הסטטיסטקה, בשנת 1980  עמד אחוז ההרשעות במשפטים הפליליים על 92.4 אחוזים. מכל אלף נאשמים, שבעים ושישה זוכו.

בשנת 2005 ובשנת 2006 עמד אחוז ההרשעות בישראל לפי נתונים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 99.9 אחוז. רק נאשם אחד מכל אלף זוכה.

קפקא בתא המעצר

השופט ד"ר עמי קובו ביהמ"ש שלום ברמלה, פרסם בשבוע שעבר את ספרו "נאשמים בלתי עקביים בבתי המשפט – מודים באשמה וטוענים לחפותם". בספר, המסתמך על עבודת הדוקטורט שלו, מציג קובו, מציאות שבה אנשים המשוכנעים כי הם חפים מפשע מוכנים לערוך עסקאות טיעון משיקולים שאין בינם לבין הצדק דבר.

אגב, לפני שמונה לשופט היה קובו חלק מצוות ההגנה של עמוס ברנס. יתכן שאת חלק מתובנותיו ליקט כבר בתקופה ההיא.

באחד מפרקי הספר מתאר השופט קובו מצב קפקאי: נאשם נפגש עם סנגורו בבית המעצר.

"השגתי לך עסקת טיעון נפלאה. במקום הרשעה ברצח ומאסר עולם, רק 10 שנות מאסר",

מבשר הסנגור ללקוחו.

"קח את זה!"

"אבל אני חף מפשע!" זועק הנאשם.

"קראתי את כל העדויות שבתיק",

מסביר לו הסנגור.

"הראיות נגדך. יש לתביעה תיק סגור, אם לא תעשה עסקה – ההרשעה שלך בטוחה. אתה אידיוט אם אתה מוותר על העסקה!"

השופט קובו ניתח בספרו 400 ראיונות עם נאשמים שהשיבו לכתבי האישום. הוא ראיין 29 סנגורים, שמונה תובעים וחמישה שופטים וניהל תצפיות בבתי המשפט שכללו 110 ימי דיונים.

בספרו מובאים מקרים נוספים מהסוג הזה כולל ראיונות עם סנגורים, המתארים את הלחץ הרב שהם מפעילים על לקוחותיהם להודות באשמה ולחתום על עסקת טיעון המוצעת להם.

סנגור אחר סיפר לשופט על שתי סטירות שסטר לנאשם כדי שיודה. סנגורים אחרים מספרים כי הגזימו בתיאור העונשים שיוטלו על הנאשם והתוצאות המבהילות של ניהול המשפט אם לא תיערך עסקת טיעון. היו סנגורים שסיפרו לשופט קובו כי הם מסתירים מידע מהנאשמים כדי לשכנע אותם להסכים לעסקת הטיעון המוצעת להם.

ספרו של השופט קובו עוסק בנאשמים שהודו באשמה, וממשיכים לטעון שהם חפים מפשע. הוא מכנה את הנאשמים האלה "בלתי עקביים" וטוען כי מספרם עומד על כ- 15 אחוזים מכלל המורשעים.

הוא שואל אם מערכת המשפט יכולה לזהות את המקרים שבהם אדם חף מפשע הסכים לעסקת טיעון והודה, ולכן הורשע על לא עוול בכפו. "חשש מרכזי הנוגע להמלצת סנגורים לנאשמים להודות באשמה טמון באפשרות שהמלצתו של הסנגור לא תהיה ניתוח טובת הנאשם, אלא תושפע גם משיקולים הנוגעים לטובת הסנגור עצמו ובעיקר לשיקולי שכר טרחה ועומס עבודה" קובע קובו.

"ככלל, בעיני סנגורים רבים נראה שרווחי יותר לסיים תיק בהסדר טיעון, לגבות שכר טרחה ולעבור לתיק הבא, מאשר לנהל הוכחות בתיק. הסדרי טיעון יוצרים עבור הסנגור רווחה מהיר וקל".

קובו נוגע בספרו גם בחלקו של בית המשפט בסוגיה:

"יש לערוך שינוי מהותי בכל הנוגע להליך קבלת ההודאה על ידי בית המשפט. השיטה הנהוגה כיום במשפט הישראלי שבה שופטים רבים כלל אינם נוהגים לפנות אל הנאשם, אינם מקריאים לנאשם את כתב האישום, אינם מחייבים את הנאשם להודות בעצמו, אינם דורשים מן הנאשם פירוט של מעשיו, ואינם מוודאים שהנאשם מבין את תוכנו של כתב האישום ואת הודאתו ותוצאותיה, את הוולונטריות של ההודאה ואת אמיתותה, היא שיטה שגויה מיסודה ועליה להשתנות".

המגירה עמוסה בתיקים

ב- 1985 היו בישראל 245 שופטים וכ- 8,600 עורכי דין. במשטרה שירתו קרוב ל- 18 אלף שוטרים שטיפלו בכל שנה ב- 243 אלף תיקים פליליים. באותה שנה כתבו השופטים כ- 40 אלף הכרעות דין.

ב- 2007 מספר השופטים גדל במלמעלה מפי שניים ל- 524 שופטים. מספר עורכי הדין גדל ב- 339 אחוזים ל- 38 אלף וממשיך לגדול גם מאז בקצב מדהים.

במשטרה משרתים 11 אלף שוטרים נוספים ומספר התיקים הפליליים גדל ב- 82 אחוז. אבל מספר הכרעות הדין שכתבו השופטים, אחרי ששמעו את העדויות במשפטים פליליים לא גדל כלל. הוא אפילו ירד בשלושה אחוזים.

בשנת 2007 כתבו שופטי ישראל רק כ- 39 אלף הכרעות דין פחות ממה שכתבו בשנת 1985.

המסקנה ברורה: השופטים, הסנגורים והתובעים בחרו לסיים יותר ויותר תיקים בעסקות במקום לנהל משפטים. ובאחוזים: ב- 2007 נכתבו הכרעות דין כאלה רק ב- 8.8 אחוזים מהתיקים הפליליים. במילים אחרות: הסיכוי שבמשפט פלילי יוזמנו עדים להעיד, ואשמתו של הנאשם תיקבע על ידי השופט בהסתמך על הראיות, קטן בחצי ב- 25 השנים האחרונות.

חסרונותיה של השיטה ברורים. זוהר טוען כי הסדרי הטיעון דורסים את עבודת המשטרה. החוקריעם אוספים ראיות מתוך ידיעה שיהיה, קרוב לוודאי, הסדר טיעון. די בראיות שיספיקו למעצר החשוד ולהגשת כתב אישום נגדו. הראיות האלה לעולם לא ייבחנו בבית המשפט.

הסיכוי של עד שמסר דברם במשטרה להיחקר עליהם על דוכן העדים הוא אפסי. חוקרי המשטרה יודעים זאת היטב. לכן לטענת זוהר וחבריו בתנועה הישראלית להפחתת מעמד ההודאה לשוןטרים אין תמריץ לחקור "עד הסוף" ולהביא לפרקליטו7ת תיק חקירה מושלם, שיעמוד בחקירה נגדית של סנגורים בבית המשפט. בירור האמת נבלם כבר בשלב הראשוני של חקירת המשטרה.

זוהר יודע מניסיונו האישי על מה הוא מדבר.

ב- 2003 הועמד לדין באשמת רצח אביו היהלומן משה זוהר. במהלך חמש שנות המשפט הוצע לו פעמים רבות לסגור עסקת טיעון ו"לגמור עם זה" באשמה מופחתת ובעונש סביר. זוהר גילה אומץ, ובניגוד לאזהרות סניגוריו כי הוא מסתכן במאסר עולם התעקש להמשיך במשפט. רק כעבור חמש שנים זוכה מכל אשמה, תוך כדי ביקורת קשה שבית המשפט מותח על המשטרה ועל הפרקליטות.

מה הפתרון לתופעה הזאת? איך אפשר למנוע הודאות שווא בעסקאות טיעון? ליוסף זוהר יש הצעה פשוטה?: בכל מקרה של עסקת טיעון תחוייב התביעה להציג בפני בית המשפט את ראיותיה. בית המשפט יוכל לאשר את העסקה רק אם עיין בראיות ומצא כי יש בהן די להרשעת הנאשם.

"אנשים שהורשעו על ידי שופט בהכרעת דין מנומקת, מקבלים את התוצאה בהבנה יותר מאשר נאשמים שהורשעו בהסדר טיעון", טוען זוהר.

"הסדרי הטיעון מפחיתים את אמון הציבור במערכת המשפט".