‏הצגת רשומות עם תוויות דיור בקהילה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דיור בקהילה. הצג את כל הרשומות

לשכת הרווחה של עיריית מעלות - הפקרת אם ושני ילדיה עם מוגבלויות למגורים ברחוב

הצביעות של הרווחה - רשויות הרווחה רוויות בתיאוריות על טובת הילד, הקשיש, חסר הישע, טיפולים בכפייה, ועוד דברים מזיקים... אך כשצריכים סיוע, הם מתנערים מאחריות

הכתבה מעלות: האם והילדים בסוכה מול בניין העירייה , מירית קושניר סטרומצה , 01.06.10 , mynet

האם, ששניים מילדיה לוקים בתסמונת דאון, התגוררה עד לא מכבר בביתו של בעלה לשעבר, והוא נאלץ לעבור לרחוב. "לא אזוז מפה עד שיתנו לי מפתח". עמידר: "אין כרגע דירה פנויה"

יום ראשון השבוע. השכם בבוקר, מוקמת סוכה ברחבת המזרקה שמול עיריית מעלות-תרשיחא. אם ברוכת ילדים מפגינה בטענה שהיא מחוסרת דיור.

הסוכה מפורקת עד מהרה בידי פקחי עירייה, אך האשה נשארת במקום, עם שניים מילדיה. "קיבלתי זכאות לדירת ארבעה חדרים, אבל במקומה מציעים לי מגורים בשכירות. אני לא יכולה לעבור דירות עם ילדים שחלקם בעלי צרכים מיוחדים", היא אומרת.

יחד עם המפגינה נמצא בכיכר המזרקה גם בעלה לשעבר. "דירת עמידר שבה התגוררנו היא בעצם שלי", הוא מסביר, "עם גירושינו היא היתה אמורה לעזוב לדירה משלה. יש צו פינוי נגדה, אבל אין לה לאן ללכת. כדי לא לגרשה אל הרחוב בניתי לעצמי סוכה, והשארתי אותה עם הילדים בדירה. אבל המוסדות מנצלים את טוב ליבי ולא ממהרים לדאוג לה. עכשיו כשהיא ברחוב, אין להם ברירה".

צריך לראות כדי להאמין. האיש תחם בסדינים חלל שמתחת לגרם מדרגות במרכז העיר. בגדיו תלויים בפינה, מדף עם נעליו בפינה אחרת. בתווך נמצאת מיטתו. בלילה הוא מאיר את המקום באמצעות נרות. הסוכה מוקמת בלילה ומפורקת בבוקר. "לא אזוז מפה עד שיתנו לי מפתח", אומרת המפגינה, "גם לא אכפת לי להיעצר, אין לי מה להפסיד".

חבר מועצת העיר, ליאור לסרי, ניגש אל המשפחה בניסיון לברר את מצבה. "בשיחתי עם הגברת שמעתי את פרטי המקרה הקשה ואני מתכונן לדרוש מראש העיר לעשות את כל מה שניתן על מנת להביא את הבעיה לפתרונה בהקדם האפשרי, כדי שלאם החד הורית ולילדיה יהיה בית, כמו שיש לכל אחד מאיתנו".

מעיריית מעלות נמסר בתגובה: "עקב צנעת הפרט לשכת הרווחה מנועה מלתת פרטים אישיים על מצב המשפחה וצרכיה. ראוי להדגיש כי נעשו מאמצים בלתי רגילים במשך השנים האחרונות למצוא מענה לצרכיה".

"למרות זאת, ועל אף שהעירייה לא אחראית על דיור עירוני, נקטה העירייה צעד חסר תקדים לשכנע להחזיר את הזכאות לדיור. בהתערבותו ובסיועו של ראש העיר אושר לה סיוע מקסימלי בסך של 1,550 שקלים למציאת חלופה לדיור ללא הגבלת זמן עד שימצא לה דיור ציבורי. לצערינו, היא התנתה את גודל הדירה, מיקום הקומה, מעבר לעיר אחרת וכדומה.

"כדי להתחשב במצבה הצליח ראש העיר לשכנע את משרד השיכון, למצוא מענה למצוקתה. יש להדגיש שבעיר קיים מחסור רציני בדיור ציבורי פנוי".

מחברת עמידר נמסר בתגובה: "משרד הבינוי והשיכון אכן אישר לגברת זכאות לדיור ציבורי, אך לצערנו אין לנו כרגע דירה פנויה (כידוע, ישנן משפחות רבות הסובלות ממצב סוציו־אקונומי ו/או בריאותי קשה, אשר מבקשות להתגורר בדיור הציבורי).

"ברגע שתתפנה דירה שתענה לצרכיה, נשמח לסייע בידה להתגורר בה. בפניה עומדת האפשרות להגיש בקשה לסיוע בשכר דירה, עד שתתפנה דירה בדיור הציבורי".

קישורים:

משרד הרווחה - תפיסה מיושנת של השמת אנשים עם מוגבלויות במוסדות סגורים הרחק מהקהילה

להלן קטע מהמאמר "דיור בקהילה" של ארגון "בזכות", על מדיניות משרד הרווחה להשמת אנשים עם מוגבלויות הרחק מהקהילה במוסדות סגורים:

"במדינת ישראל חיים אלפי אנשים עם מוגבלות במסגרות חוץ-ביתיות. רובם המכריע חיים במוסדות המוניים המרוחקים מן הקהילה, בקבוצות של עשרות ואפילו מאות דיירים יחד. מתוך כ - 7500 אנשים עם מוגבלות שכלית החיים מחוץ לבית, 6500 נמצאים במוסדות, ומעל אלף בהוסטלים. רק מאות ספורות של אנשים עם מוגבלות שכלית מתגוררים במערכי דיור בקהילה. לאנשים עם מוגבלות פיסית לא קיימים מערכי דיור כלל, ואם הם זקוקים לסידור חוץ-ביתי - הם מתגוררים במוסדות ובהוסטלים. אלפי אנשים עם מוגבלות נפשית חיים, לעתים עשרות שנים, בבתי חולים פסיכיאטריים, וזאת בהעדר מערכי דיור מתאימים לשיקומם בקהילה ..."

"על אף שעקרון הנורמליזציה בחייהם של אנשים עם מוגבלות מיושם כבר עשרות שנים בעולם המערבי, מגמה זאת לא השתרשה בישראל. בארה"ב ובסקנדינביה נסגרים מוסדות, ואנשים עם מוגבלות עוברים להתגורר במערכי דיור קהילתיים, בתמיכת רשויות הרווחה לפי צורכיהם הייחודיים. בישראל, לצערנו ההיפך הוא הנכון. מוסדות חדשים נפתחים, ואנשים עם מוגבלות שאינם מתפקדים ברמת עצמאות מלאה ממשיכים להיות מופנים אליהם. מיעוט קטן מגיע למגורים במערכי דיור קהילתיים. הדבר נכון לגבי אנשים עם כל סוגי המוגבלות, אך בולט במיוחד בקרב אנשים עם מוגבלות פיסית. לציבור זה אין כלל אפשרות לדיור מוגן: אלו מהם הנזקקים לתמיכה מהממסד בתחום מגורים, מופנים למוסדות בלבד, על אף ששילובם בקהילה אמור להיות מובן מאליו.

את הסיבות לכך ניתן למצוא במדיניות של משרד הרווחה. המשרד מחזיק במדיניות לפיה אנשים עם מוגבלות קלה בלבד זכאים לגור הדירה בקהילה, ומקומם של אנשים עם מוגבלות קשה יותר הינו לרוב במוסדות ולעתים בהוסטלים. מדיניות זאת מושתתת על תפישות מיושנות ביחס ליכולתם של אנשים עם מוגבלות ליהנות מחיים בקהילה, וביחס לתגובת הקהילה שבקרבה מתגוררים אנשים עם מוגבלות. כמו כן, קיימת תפיסה לפיה אנשים עם מוגבלות החיים במוסדות סגורים, פחות חשופים לסכנות מאשר אלו הגרים בקהילה, וקל יותר לפקח על מספר מצומצם של מסגרות גדולות מאשר על מספר גדול יותר של מסגרות קטנות. "

נקודות:
  • משרד הרווחה בישראל נמצא בפיגור של עשרות שנים בהשמת אנשים עם מוגבלויות מחוץ לקהילה, בעוד שאר העולם פועל להשמתם בקהילה.
  • לאנשים עם מוגבלות פיסית אין כלל אפשרות לדיור מוגן. אלו מהם הנזקקים לתמיכה מהממסד בתחום מגורים, מופנים למוסדות בלבד, על אף ששילובם בקהילה אמור להיות מובן מאליו.
  • במשרד הרווחה קיימת תפיסה לפיה אנשים עם מוגבלות החיים במוסדות סגורים, פחות חשופים לסכנות מאשר אלו הגרים בקהילה, בעוד הקישורים להלן מראים ההפך.
קישורים: