אוגוסט 2016 - החלטות שופט בית משפט לענייני משפחה מציגות באופן פשוט וברור את הסמכויות המוקנות לעובדות סוציאליות בבתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער. פקידות הסעד אינן משפטניות ואינן מבינות מאומה בענייני ראיות אלא בעיקר עורכות תיק של חוות דעת על המשפחה ותצפיות על פי שיקוליהן ותחושותיהן. ומה מדיניות בתי המשפט? - אם המשפחה לא תשתף פעולה עם פקידת הסעד יוצאו הילדים ממשמורת ההורים. - בית המשפט לא יאפשר למשפחה לחקור את פקידת הסעד או להביא חוות דעת נוספות של בעלי מקצוע. מדיניות זו של בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער נעשת בדלתיים סגורות ללא ביקורת הציבור, ומאפשרת הוצאת ילדים/ קשישים מהבית למוסדות המדינה שגם שם הם ללא פיקוח.
כאן חדשות | מדוע שופט בית המשפט לענייני משפחה, יהורם שקד, התעקש למנות את אותו כונס נכסים לאותה משפחה בשני מקרים שונים? המשפה הגיעה להסדר ביניהם, אך שקד עדיין התעקש שכונס הנכסים ר', שגם מקורב לו, יעשה את עבודתו. פרק 2 בתחקיר השופט והג'ובים של יפעת גליק. מתוך חדשות הערב 20.05.19
כאן חדשות | מה קורה בבית משפט בדלתיים סגורות? שופט בית המשפט לענייני משפחה, יהורם שקד, מינה את מקורביו לכונסי נכסים ולמנהלי עיזבונות בתיקים משפטיים, מבלי לתת גילוי נאות לצדדים. באחד המקרים פיטר שקד מנהל עיזבון ומינה במקומו את אחיו של חברו. פרק 1 בתחקיר השופט והג'ובים של יפעת גליק. מתוך חדשות הערב - 19.05.19
03.02.2019 - מחאה מול בניין הסנגוריה הציבורית של מעצרה כשנתיים של העיתונאית, בלוגרית, לורי שם טוב על עבירות שיימינג. ד"ר צ'רניק מסביר על ההפקרות בבתי המשפט בדלתיים סגורות: לענייני משפחה ונוער. מדובר בבתי משפט המוציאים כלאחר יד ילדים מבתיהם, וממנים אפוטרופוסים לקשישים לעושק. לורי שם טוב סקרה בעבודתה העיתונאית התנהלות בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער.
פברואר 2018 - האם אי פעם קרה שבית משפט לנוער או משפחה לא אימץ המלצות פקידי הסעד במלואן? תהינה ההמלמצות הזויות כמה שתהינה, להוציא ילד מהבית לחצי שנה, להפוך את חייו, השופטת תמיד מאשרת. לא צריך בשביל זה לקרוא את המסרונים בין פקידות הסעד לשופטי הנוער והמשפחה. די להתבונן בהתנהגות השופט בדיון בדלתיים הסגורות והחלטות בית המשפט כדי להבין איך העניינים מתנהלים מאחורי הקלעים.
27.07.2017 - עצרת מחאה בוייצמן 1 תל אביב על נעצרם הממושך (כ- 5 חודשים) של הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר על פרסומים לכאורה שפרסמו ברשת האינטרנט על שופטים , עובדים סוציאליים, ...
מדף פייסבוק יוסף צ'רניק 30.07.2017: * הפעם הראשונה שעקבתי בפירוט אחרי הפעילות של מוטי ולורי הייתה בקשר לאשפוז הפסיכיאטרי הכפוי של ז'ואל בן סימון, שהפגינה נגד שחיתות בית המשפט לענייני משפחה י-ם. והתיקים שלה מראים על פשיעה מאורגנת של שופטי בית המשפט לענייני משפחה י-ם - בראש ובראשונה השופט מנחם הכהן. * התנהלות מערכת המשפט לאחר המעצר של לורי ומוטי סיפקה אוסף אירועים המתעדים את שחיתות המערכת, בראש ובראשונה: א) החזקתו של מוטי בבור שחור במרתפי סלמה בת"א - במטרה לסחוט הודאה תחת תנאים שנחשבים לעינויים. ב) ההונאה תוך שיתוף פעולה של התביעה והשופט בני שגיא בעניין שני מסמכים שונים של כתב האישום. ומי מחפה על שחיתות השופטים ומונע כל חקירה??? היועמ"ש אביחי מנדבליט כמובן!!!
אם הנאצים במאה הקודמת השתמשו בהכרזת מצב חירום כדי לאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם נגד אוכלוסיות שלמות ללא עוול בכפם, הרי במדינת ישראל שנת 2016 אין צורך לרשויות הרווחה להכריז מצב חירום משום ששופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער משמשים חותמות גומי של פקידות הסעד.
דוגמא לכך משמשת החלטת שופט המשפחה עובד אליאס (ראה להלן) מיום ה- 2.8.206: "מובהר בזאת כי האב אינו יכול שלא לשתף פעולה עם פקידת הסעד ודי בכך כדי לשקול מתן פסק דין לפיו יוצאו הקטינים ממשמורתו" במילים אחרות "אם האב לא יציית לפקידת הסעד היא תוציא ילדיו מחזקתו" ולמעשה זהו הרס המשפחה. עובד אליאס אינו מוציא צו כזה או אחר כגון צו הסדרי ראיה או צו לטיפולים כזה או אחר אלא מצווה על האב באופן גורף לציית לפקידת הסעד.
עובד אליאס הוציא החלטה פושעת פוגעת בערכי הדמוקרטיה. ע"פ תפיסתו המעוותת של עובד אליאס בית משפט יכול לחייב אזרחי מדינה לציית לפקידים ולא רק לצווים. כל פקיד סעד על פי עובד אליאס יכול לקבל סמכויות סטטוטוריות לעתידה של משפחה. עובד אליאס מבזה את מערכת המשפט. התנהגותו הפושעת חמורה במיוחד בשל העובדה שהתנהלותו המעוותת נעשתה בדלתיים סגורות.
להוסף חטא על פשע הוציא עובד אליאס החלטה נוספת (ראה להלן) ב- 26.12.2013 ובה קבע כי לאב לא תינתן אפשרות לזמן את פקידת הסעד לחקירה בבית משפט או להביא חוות דעת פרטית של פסיכולוג: "לא מצאתי להיעתר לחקור את פקידת הסעד ואף לא מצאתי לאפשר להמציא לתיק חוות דעת פרטית של פסיכולוג"
עובד אליאס מצווה על האבא לציית לפקידת הסעד ולא ילקחו ממנו ילדיו
עובד אליאס אינו מאפשר לאבא לחקור את פקידת הסעד ולהביא חוות פסיכולוג פרטי
שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער משמשים חותמות גומי לפקידות סעד ומומחים מטעמן. מדובר בשיטה שבה פקידת הסעד מביאה חוות דעת מומחים המדברים בשפה אחת ודברים אחדים נגד נפגעי משרד הרווחה. שופטי בתי המשפט בדלתיים סגורות וללא ראיות המחייבות אותם משמשים חותמות גומי לפקידות אלו.
דוגמא לכך ניתן לראות בהחלטת השופט שמואל בוקובסקי להלן. שמואל בוקובסקי שימש כחותמת גומי לפקידת הסעד שירה שביט אורגד מלשכת הרווחה בת ים.
שמואל בוקובסקי - שימש חותמת גומי לפקידת הסעד
שמואל בוקובסקי ע"פ הנוסח הקבוע כתב בהחלטתו הלא מנומקת: "לאחר ששמעתי את כל הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני לרבות בתסקיר פקה"ס מיום 9/11/06 אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר". שמואל בוקובסקי שימש חותמת גומי של פקידת הסעד שירה שביט אורגד תוך אטימות לראיות שהוצגו בפניו. יצוין כי התסקיר נכתב ברשלנות ללא ניסיון לאמת או להפריך טענות שקריות שנכתבו בו ע"י פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי מלשכת הרווחה בת ים.
שמואל בוקובסקי - החלטת "חותמת גומי" למינוי אפוטרופוס - גזר הרס וחורבן על אישה כבת 60
יהורם שקד - איים על אב שאם לא ימחק תביעה יראה פחות את בנו
השופט שקד איים על אב שאם לא יתפשר - יראה פחות את בנו , ענת רואה , כלכליסט , 14.12.16
נציב תלונות הציבור על שופטים מצא מוצדקת תלונה נגד השופט יהורם שקד, לפיה איים על אב שאם לא יתפשר הוא יצמצם את ימי המשמורת שלו על בנו הקטין. הנציב: השופט הפגין יחס שלילי כלפי המתלונן. השופט שקד: הטענה להפעלת לחץ על האב היא חטא גמור ומוחלט לאמת
שופט בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן יהורם שקד, הפעיל לחץ בלתי ראוי להתפשר על אב כאשר איים לצמצם את זמני השהות שלו עם בנו אם לא יסכים למחוק תביעה שהגיש — כך קבע נציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר ריבלין. החלטת הנציב ריבלין הסתמכה על תצהירים שמסרו שני עורכי דין שייצגו את האב, ותמכו בגרסתו כי אם לא יתפשר השופט יגרום לכך שיראה את בנו פחות. זאת למול הכחשה של השופט שקד שטען כי הדברים לא נאמרו, ושל עורך דין נוסף שהופיע באולם וייצג את האם.
החלטה זו מצטרפת למספר מקרים שבהם מעורב השופט שקד, שכולם נסובו סביב התבטאויות שנויות במחלוקת מצדו. בתחילת השבוע דיווח "כלכליסט" כי גבר שהופיע בפני שקד טען שהשופט השפיל אותו וטען שהוא זקוק לטיפול דחוף וכי הדברים לא הופיעו בפרוטוקול. בגין אמירות אלו הוגשה בקשת פסילה לשקד שטרם הוכרעה. בעבר פורסמה החלטה אחרת של הנציב בעניינו של שקד, שבה נמצאה מוצדקת תלונה נגדו לפיה הפעיל לחץ בלתי ראוי להתפשר והתבטאויותיו יצרו "אווירה של כפיה". גם באותו מקרה שקד הכחיש את הדברים.
"חבל שהוספתי לך ימים"
החלטת הנציב שהתלונה הנוכחית מוצדקת התקבלה בחודש מרץ האחרון. לפי ההחלטה, המתלונן ואשתו ניהלו הליכים בנושא משמורת וזמני שהות בפני השופט שקד, ובנוסף הגבר הגיש תביעת לשון הרע נגד האישה. במרץ אשתקד התקיים דיון הוכחות בתביעת לשון הרע ובסיומו ניתנה החלטה לפיה בתוך שלושה ימים תודיע מייצגת האב אם הוא עומד על התביעה או חוזר בו ממנה.
לפי הנציב, הפרקליטה הודיעה שהאב מבקש למחוק את התביעה וביקשה כי יפסקו לטובתו הוצאות. השופט שקד החליט כי מאחר והאב "התנה את המחיקה בפסיקת הוצאות לטובתו, אין כל אפשרות שלא ליתן פסק דין מנומק על יסוד הראיות", והורה לאב להגיש סיכומים בכתב. בבקשת הבהרה שהגישה פרקליטת האב היא ציינה כי לא הוצגה התנייה אלא בקשה בלבד.
שקד המשיך בקו נוקשה ודרש מהאב להודיע לבית המשפט כי הוא נסוג מתביעתו ומותיר את סוגית ההוצאות לשיקול דעתו, והאב פעל כמוצע. בהחלטה שמסר השופט נקבע שהאב ישלם הוצאות ושכר טרחה בגובה 7,500 שקל. בעקבות כך התלונן האב על ההחלטה במהלך הדיון, ובתלונה שהעביר לנציב טען כי השופט שקד ביקש להותיר רק את עורכי הדין באולם.
לטענת האב, השופט אמר לעורכי הדין כי אם לא יגיעו לפשרה הוא יורה על ביטול הסדרי זמני השהות של המתלונן עם בנו, זאת בעת שבפרוטוקול נרשם רק כי מתנהלת שיחה מחוץ לפרוטוקול. לדבריו, מתוך חשש אמיתי לשינוי זמני השהייה הוא מחק את תביעתו.
לתלונה צירף האב שני תצהירים של עורכי הדין שייצגו אותו. אחד התצהירים העלה טענות נוספות שהתייחסו לדיון בתיק המשמורת, ולפיהן האב אולץ לוותר על תביעה להוספת יום משמורת לאור איומי השופט כי אם הצדדים לא יגיעו להסדר והמתלונן לא יסתפק בימים שקיבל יופחת לו יום משמורת. לפי התצהיר, שקד פנה למתלונן באומרו "חבל שהוספתי לך ימים עם הילד".
"בשל התנהגותו זו של השופט והבעת עמדתו, הודעתי (לאב) כי איני יכול לייצג אותו לאור העובדה שעל פי ראייתי השופט סימן את המטרה ולא יזוז ממנה וחבל על כל תשלום שישלם לי בעניין זה", כתב הפרקליט.
"לחץ בלתי ראוי להתפשר"
השופט שקד הכחיש את הדברים והדגיש כי לא איים לצמצם את זמני השהות של האב עם בנו אלא אמר כי לאור התרשמותו מהתנהלות האב, הרי שבירור התביעות הכספיות עלול להצית מאבק נוסף בעניין הקטן והישגים שהושגו בעמל רב עלולים לרדת לטימיון. עוד טען השופט כי לא ברור לו מדוע המתלונן לא פנה בבקשה לתיקון הפרוטוקול. לדברי השופט שקד, האמור בתצהיר עורך הדין הוא "תיאור מעוות של המציאות" והטענה שהופעל לחץ על האב אינה אלא "חטא גמור ומוחלט לאמת".
פרקליטה נוספת שייצגה את האב מסרה בתגובה לתלונה כי אינה זוכרת את המילים המדויקות שנאמרו בדיון אך רוח הדברים היתה כאמור בתלונה. לדבריה, בשל דברים אלה היא פנתה מספר פעמים לצד השני בניסיון להגיע לפשרה, והוסיפה כי האב אכן ביקש ממנה להודיע על מחיקת תביעתו בשל החשש מדברי השופט מהם ניתן היה ללמוד "כי יורה על פגיעה בהסדרי הראייה עם בנו הקטין".
פרקליטה של האישה הגן על השופט וטענו כי האב מנסה לפגוע בשמו הטוב ומדובר ב"סיפורים", אולם ציין כי השופט השרה "מעט לחץ סביבתי", אך לא באופן בוטה או מאיים כי אם בסבלנות. עורך דין נוסף מטעם האישה אמר גם הוא כי אינו זוכר טענות כגון אלו שהועלו בתלונה.
הנציב קבע כי "יש להתייחס ברצינות רבה לטענות של עורך דין, בייחוד שעה שהן נכללות בתצהיר", אולם מאחר שהאב לא התלונן על נושא הדיון בזמני השהות הרי שיש לראות בתצהיר לכל היותר חיזוק לטענותיו בדבר יחס בלתי ראוי של השופט כלפיו בתיקים הנדונים.
באשר לתלונה ביחס לתביעה הכספית הנציב כתב כי קשה להכריע בין הגרסאות השונות, אך הוסיף: "עם זאת התרשמותי מבירור התלונה כי השופט שקד אכן הפגין יחס שלילי כלפי המתלונן, בין היתר התייחס בביקורתיות לחברותו בקבוצת אבות ולעצם הגשת התביעה. התרשמותי מתחזקת נוכח החלטות שנתן השופט לאחר הדיון במרץ 2015.
"נוכח העובדה שטענת המתלונן בדבר הפעלת לחץ בלתי ראוי להתפשר חוזרת על עצמה מפי שני עורכי דין שונים שייצגו אותו בשתי תביעות נפרדות, שאחד מהם התפטר לדבריו מייצוג המתלונן נוכח יחסו של השופט ואף נתן תצהיר בתמיכה לתלונה שלא ראיתי סיבה להטיל בו ספק — נמצא מקום לקבוע כי יש תימוכין לטענות המתלונן".
הנציב סיכם באומרו כי "אני קובע אפוא, כי השופט הפעיל על המתלונן לחץ בלתי ראוי להתפשר כאשר איים לצמצם את זמני השהות עם בנו, אם לא יסכים למחוק את התביעה".
"למדתי רק שנה אחת פסיכיאטריה, אתה צריך טיפול דחוף". כך, לפי טענת מתדיין, הטיח בו שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יהורם שקד במהלך דיון בעניינו. על כך השיב המתדיין כי הוא "בטיפול, זה בסדר", וזכה לתגובה מצד שקד: "איזה טיפול אתה עושה? טיפול קמעות? מלח? שום?".
המתדיין, דוקטורנט למדעי הטבע, הגיש בימים האחרונים לשקד בקשה לפסול את עצמו לאור מה שהוא מגדיר כ"התבטאויות חריגות, פוגעניות ומאיימות", שמהן עולה כי לשופט אין האובייקטיביות הדרושה לדון בענייני המתדיין מול גרושתו.
בקשת הפסילה הוגשה במסגרת הליכים שמנהל המבקש מול גרושתו בפני השופט שקד, בין היתר תביעות רכושיות ותביעה למשמורת ילדים שהחלו בסוף 2014. לטענתו, התנהלותו של בית המשפט היתה רצופה "צעקות, השפלות, הערות ביניים פוגעניות, מאיימות ומעליבות".
"צא מתחושת הקורבן"
לדברי המבקש, השופט לגלג עליו ואמירותיו פגעו בו. עוד טען כי שקד אמר לו: "אני מרגיש שהייתי צריך פה גלימה בצבע אחר". לטענתו, שקד רמז על גלימה של בית משוגעים בצבע לבן. בדיון אחר הורה לפרקליטת הצד השני להמשיך בדבריה משום ש"אין לי מה לשמוע יותר. האוזן שלי לא מסוגלת לשמוע את זה יותר (את המתדיין — א"ב וע"ר). הוא אדם שחי במציאות מדומה".
לטענת המבקש, השופט המשיך להשפיל אותו ואמר: "אני ממליץ לך לעשות טיפול ולצאת מתחושת הקורבן התמידית שלך. אתה מאמלל את עצמך ואת כל הסובבים, לך לטיפול ודחוף, עוד לפני שבת". כמו כן, ביקש השופט מהאיש להפסיק עם "תיאוריות הקונספירציה שלך, הן אפילו לא יכולות להציג ספרון של ילדים בני 10".
לפי הבקשה לפסילה, "כל האמירות אינן מופיעות בפרוטוקול, בבחינת לא היה ולא נברא", אך המבקש טוען כי יש ברשותו תיעוד — הקלטות של הדיונים. אמירות אלו של השופט, לפי המבקש, "יוצרות חוסר סימטריה בין בעלי הדין המתבטאת באופן מובהק במכלול החלטות השופט ובהתנהלותו המבססות דפוס פעולה הפוגע באופן מהותי בהליך השיפוטי ובתכליתו של בית המשפט כגורם אובייקטיבי".
"הייתכן שיסלים סכסוך?"
שופט יהורם שקד
אף שרוב ההתבטאויות המרכזיות שהאיש מייחס לשופט שקד נאמרו לפני קרוב לשנתיים, הדיון נמשך ועד כה הוא לא ביקש את פסילת השופט. האיש מתייחס לקושי זה בבקשת הפסילה וטוען כי "מחד, המבקש היה סבלני וקיווה כי מדובר בהתנהלות לא מכוונת, ומאידך, בהיותו אדם חרדי, סיפר את השתלשלות העניינים לרבו, והאחרון הורה לו להמתין עם הגשת הבקשה". לדבריו, "לאחרונה, לאור התגלות ראיות חדשות", כמו גם החלטה נוספת שנתן שקד בעניין שכר טרחת כונסת הנכסים שפעלה למכור את דירת הצדדים והעובדה שבפני השופט עומד תיק משמורת, ומדובר בדיני נפשות ולא רק ממון, "הורה לו רבו להגיש את הבקשה".
בנוגע להחלטה בעניין הכונסת, טוען האיש כי השופט קבע שחלקו בדירת הצדדים הוא 22% בלבד, ולמרות זאת "כבוד השופט צ'יפר את עורכת הדין (של אשתו לשעבר — א"ב וע"ר) במינויה לכונסת הנכסים והמבקש חויב בתשלום שכר טרחתה, של 60 אלף שקל, שהם כרבע משווי החלק שלו בנכס שנקבע על 247 אלף שקל".
בנוסף, עולה מהבקשה לפסילת השופט שהוא "עודד את באת כוח המשיבה להגיש נגד המבקש תביעת לשון הרע ואמר: 'היא תגיש נגדך תביעת לשון הרע ותחויב במאות אלפי שקלים'". בבקשה נכתב כי "הייתכן כי שופט היושב בדין יסלים את הסכסוך בין בעלי הדין, יעודד וינחה עורכת דין להגיש תביעה?".
בבקשת הפסילה, שהוגשה באמצעות עו"ד יעל אסף, נאמר עוד כי "המבקש חושש כעת עד מאוד מההשלכות הרות האסון של שופט זה על גורל ילדיו (...). המבקש הגיע למסקנה חד־משמעית שבפני שופט זה אין הוא עתיד לזכות למשפט צדק נטול משוא פנים, זכות שהנה מיסודות שיטת משפטנו".
מדוברות בית המשפט נמסר כי "ניתנה החלטה שלפיה מועברת הבקשה לתגובת המשיבה בתיק. יש להמתין להחלטת בית המשפט בנידון".
אין זו הפעם הראשונה שבה נדרש השופט שקד לפסול את עצמו. בספטמבר 2012 פורסם ב"כלכליסט" כי מתדיין בסכסוך ירושה דרש זאת מהשופט בעקבות התבטאויות שיוחסו לו. המבקש טען ששקד הפעיל עליו לחץ להתפשר, ומשסירב להצעת הפשרה, פנה השופט לעו"ד רנן גרשט, שייצג אותו, ואמר: "אני צריך להגיד לך איך משכנעים לקוח? מפחידים אותו".
עוד נטען אז שהשופט השווה בין ההליך האזרחי שבפניו למשפטו של הנשיא לשעבר משה קצב, שסירב לעסקת טיעון ולבסוף הורשע בעבירות חמורות, וכי הוא "רכן קדימה בגופו במבט חודר ועיניים רושפות" כלפי המתדיין ואחותו ושאל אותם: "האם אתם ישנים טוב בלילה בידיעה שיש לכם משהו שהוא לא שלכם?".
נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, קבע בעקבות זאת שהשופט הפעיל לחץ בלתי ראוי להסכים לפשרה ושהתבטאויותיו במהלך הדיון יצרו "אווירה של כפייה". החלטת הנציב התקבלה אף שהשופט הכחיש שאמר את הדברים ואף האשים את המתלונן ופרקליטיו בבידוי ראיות, כשאלו הציגו תרשומת בכתב יד שלטענתם ערכו במהלך הדיון וכללה את האמירות המיוחסות לשופט.
22.10.2016 - מוטי לייבל מוחה מול בית שופט המשפחה בדימוס, יעקב כהן, שיום אחרי שהוציא את פסק הדין המפורסם לכאורה "אני יכול", אשר נותן לכאורה משמורת משותפת לאב ואם... הוציא פסק דין אותו הוא לא טרח לפרסם, בו הוא נותן לאישה להגר עם הילדים של האבא לאנגליה, ללא ביטחונות ועל סמך "הבטחה" בלבד של האם שהיא תשמור על קשר בין האבא לילדיו.
יעקב כהן התעלם מהוכחות שהאימא אלימה ומסוכנת והאבא טוען (ויש לו על מה להתבסס) ששולם שוחד ליעקב כהן.
שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א, שאמרה למתדיינים שהופיעו בפניה כי היא חולה ו"מקווה שאתם תידבקו", הוזמנה לבירור בלשכתה של נשיאת העליון מרים נאור, וזו החליטה לרשום נזיפה בתיקה האישי
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, שפרה גליק, שאמרה למתדיינים שהופיעו בפניה כי היא חולה, והוסיפה כי "אני מקווה שאתם תידבקו, שיהיה לכם קצת מהנחת שיש לי" - הוזמנה לבירור בלשכתה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, וננזפה (בלבד).
אתמול (ג') הותר לפרסום מכתב ששיגרה נשיאת בית המשפט העליון למנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר, ולנשיא בית משפט השלום בתל-אביב, השופט אביחי דורון, ממנו עולה כי בתגובה לתלונה שהגיעה אליה מבעלת דין שהופיעה בפני גליק, ותלונה נוספת שהגיש חבר הכנסת אילן גילאון כנגד גליק, ביחס להתבטאויות אומללות של השופטת גליק בכמה הליכים שהתנהלו בפניה - החליטה לרשום בתיקה האישי של השופטת נזיפה, ותו לא.
ראשית הפרשה בפברואר השנה, בשעות אחר-הצהריים, אז הונחו על שולחנה של הנשיאה נאור שתי התלונות כנגד השופטת גליק. בעלת הדין התלוננה על כך שבמהלך דיון שהתקיים בפני גליק, אמרה השופטת לבאת-כוחה וליתר הנוכחים באולם כי היא חולה, וכי היא מקווה שגם הם יידבקו. זאת, בעוד שבפרוטוקול הרשמי של הדיון הופיע לבסוף המשפט "אני מקווה שאתם לא תידבקו". לפנייה צורפה הקלטה לא רשמית של הדיון, והדיון הוקלט באופן רשמי גם על-ידי בית המשפט.
בפנייה השנייה ביקש חבר הכנסת גילאון מהנשיאה לבחון את המשך כהונתה של השופטת גליק, על רקע טענות שונות של אותה בעלת הדין שהובאו לידיעתו, בדבר משוא-פנים והתעמרות של השופטת כלפיה.
באותו יום בו הוגשו התלונות לנשיאה, פנה כתב ערוץ 2, גיא פלג, לדוברת מערכת בתי המשפט, עו"ד אילת פילו, בבקשה לתגובת השופטת גליק על הטענה כי אמרה לצדדים כי היא מקווה שהם יידבקו במחלתה - ותגובה כללית נמסרה לו.
בינתיים האזינה נשיאת העליון נאור להקלטת הדיון וגילתה כי השופטת אמרה במהלך הדיון את המשפט "לא, אני מקווה שאתם תידבקו, ושיהיה לכם קצת מהנחת שיש לי". זאת, בעוד שבפרוטוקול הרשמי הופיע, כאמור, המשפט "אני מקווה שאתם לא תידבקו".
לאור זאת הזמינה הנשיאה את השופטת גליק לבירור בלשכתה באפריל השנה, במהלכו טענה גליק כי בפרוטוקול שהועבר אליה להגהה על-ידי החברה שביצעה את ההקלטה הרשמית, הופיע המשפט "אני מקווה שאתם תידבקו", מבלי שהמילה "לא" נזכרה בו, וכיוון שהיא זכרה כי אמרה בדיון שהיא מקווה שבעלי הדין לא יידבקו מהמחלה בה לקתה, הוסיפה השופטת לדבריה את המילה "לא" לפרוטוקול.
התבטאות אומללה
בהמשך לבירור זה החליטה הנשיאה להעביר את הפרשה לבירור נציב תלונות הציבור על שופטים, המשנה לנשיא (בדימוס) פרופ' אליעזר ריבלין, אשר התבקש לבחון בעיקר את רוח הדברים ואת ההקשר בו נאמרה המילה "תידבקו".
הנציב, מצדו, מצא את הטענות כנגד השופטת גליק מוצדקים, וקבע כי התנהלותה בכל הנוגע לתיקון הפרוטוקול הובילה לשינוי מהותי של משמעות הדברים שנאמרו בדיון. התנהלות זהירה ואחראית מצד השופטת, כך קבע הנציב, חייבה אותה להשוות את תמליל חברת ההקלטות להקלטה הרשמית עצמה, ולתת בעניין החלטה נפרדת לאחר קבלת תגובתם של בעלי הדין.
שנית, נקבע כי יש לראות את בקשת הבירור כמוצדקת נוכח ההתבטאות עצמה - אותה הגדיר הנציב "כבלתי מוצלחת".
בנוסף, הנציב מצא פגם בכך שהשופטת גליק לא ציינה בפניי דוברת מערכת בתי המשפט כי קיימת הקלטה רשמית של הדיון, וכי היא זו שהוסיפה מיוזמתה את המילה "לא" לפרוטוקול.
בעקבות זאת שוב זומנה גליק ללשכתה של נשיאת בית המשפט העליון לבירור - ובתגובה אמרה כי היא מקבלת על עצמה לעשות שינוי, וכי תסיק את המסקנות הנדרשות מהתבטאויותיה.
עם זאת, גליק הוסיפה כי היא הייתה חולה ביום הדיון, והדגישה כי ערב הדיון התנהלה מול ביתה הפגנה סוערת וקולנית, בה נשמעו קריאות רמות להתפטרותה וכן דברי גנאי כלפיה. זאת, כחלק ממסע רדיפה שהתנהל נגדה, לדבריה, במשך תקופה ארוכה על-ידי בעלת הדין וגורמים אחרים.
בין לבין, פסלה השופטת גליק את עצמה מלדון בעניינה של בעלת הדין שהתלוננה עליה.
בעקבות הבירור החליטה נשיאת העליון להסתפק ב"מתן אזהרה חמורה" לשופטת גליק, והעברת מכתב המפרט את האירועים לתיקה האישי. "איני רואה מקום לבחון את המשך כהונתה של השופטת, לא הובאה לפני תשתית עובדתית המצדיקה צעד כזה, שאינו מידתי", כתבה נשיאת העליון במכתב.
עוד ציינה הנשיאה במכתבה: "איני מקלה ראש בממצאיו של הנציב. משהתברר לשופטת כי התמליל שנערך על-ידי חברת ההקלטות אינו מדויק, היה עליה לפעול לתיקונו רק בהתאם להוראות הדין. משלא עשתה כן, הוביל הדבר לשינוי מהותי של משמעות הדברים שאמרה.
"תמימת דעים אני עם הנציב כי היה על השופטת להימנע מן ההתבטאות האומללה שהשמיעה כלפי הנוכחים באולם הדיונים. כל שופט מחויב לנהוג ריסון ואיפוק מרביים הן בתוך אולם הדיונים, הן מחוצה לו. לשופטת גליק יש היסטוריה של התבטאויות שראוי היה להימנע מהן. כך גם לא נעלמה מעיניי הביקורת של הנציב ביחס להתנהלות השופטת מול דוברות מערכת בתי המשפט".
ואולם, הוסיפה הנשיאה, "הפגמים עליהם הצביע הנציב, אף שאין להקל בהם ראש, אינם נמנים עם המקרים הנדירים בהם מוצדק לשקול הטלת סנקציה קשה מזו של אזהרה חמורה". ...
הנשיא מציינת כי אין בדברים אלה כדי להצדיק את ההתבטאות עצמה, או את תיקונו של הפרוטוקול שלא בהתאם להוראות החוק, כמו גם את דרך התנהלותה של השופטת גליק מול דוברת מערכת בתי המשפט, אך "עם זאת, יש באמור משום שיקול המשפיע על הראייה הכוללת של האירוע", ועל כן קובעת כי "על יסוד האמור לעיל החלטתי ליתן אזהרה חמורה לשופטת גליק מפני הישנותם של מקרים דומים בעתיד. כולי תקווה שהשופטת גליק תפנים את דברי הביקורת, ותדע לנהוג בעתיד באיפוק".
ואולם, כפי שציינה הנשיאה נאור בעצמה, בהחלטתה בעניינה של גליק, זוהי אינה הפעם הראשונה שבה גליק ננזפת על התבטאויות אומללות. כך למשל, בתלונה ישנה שהתבררה בפני נציב תלונות הציבור על שופטים, טענה עובדת מזכירות בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן כי השופטת גליק התבטאה כלפיה בגסות, ובין היתר קראה לה "טמבלית" ואמרה לה "אל תדברי אליי כמו פרחה". הנציב דאז, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, קבע כי התלונה מוצדקת, והמליץ כי תירשם לה הערה בתיק האישי.
במקרה אחר טענה עורכת דין שהופיעה בפני גליק כי השופטת אמרה לה: "אני אעלה אותך על טיל".
סימן שאלה גדול מרחף מעל גליק
חבר הכנסת אילן גילאון מסר בתגובה להחלטת הנשיאה נאור כי "מתשובתה של השופטת נאור עולה כי נמצאו אי-דיוקים חמורים בפרוטוקול הדיון בו עסקה גליק, וכן כי זו לא הפעם הראשונה בה נמצא דופי בהתבטאויות השופטת. מאז פרסום הפרשה לראשונה, זרמו ללשכתי תלונות רבות אודות השופטת וסגנונה הבוטה, המציירות התנהלות סדרתית.
"טוב עשתה השופטת גליק כשפסלה עצמה מלדון בתיק שבעטיו, בין השאר, הוגשה נגדה התלונה, אך עם זאת - בשל הדברים העולים מן הבדיקה שבוצעה, סימן שאלה גדול מרחף באשר ליכולותיה של השופטת גליק להמשיך ולשפוט בענייני משפחה ובכלל, ולהבטיח יחס הגון עם אנשים וסוגיות משפטיות המגיעים לפתחה.
"בכוונתי להמשיך ולעקוב אחר העניין, ולהביא גם את שאר התלונות שהגיעו ללשכתי לידי נציב תלונות הציבור על שופטים", אמר גילאון.
שופטת ביהמ"ש למשפחה בפ"ת, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה בדיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעו"ד, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה החלטת הנציב - קובץ PDF
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה, מרים קראוס, סירבה לתעד בפרוטוקול דברים שאמרה במהלך דיון שהתקיים בפניה, ובין היתר הצעת פשרה וביקורת שהטיחה בעורך דין בדיון, ובהמשך אף תיעדה בפרוטוקול דברים שונים מאלה שאמרה. זאת, בניגוד לחוק - כך קבע לאחרונה נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס פרופ' אליעזר ריבלין.
נמצא כי במסגרת דיונים בין בני זוג על משמורת בתם, הציעה קראוס לאם לוותר על מזונות הבת בתמורה לקבלת המשמורת, אך לא ציינה הצעה זו בפרוטוקול, ותחת זאת הכתיבה לקלדנית שהיא מצפה מן האם להגיש הצעה להסדר בנושא המזונות. בהמשך, לבקשת אחד מעורכי הדין לתקן את הפרוטוקול, תיעדה קראוס את הצעתה.
ההחלטה ניתנה במסגרת דיון בתלונות שהגישה כנגד קראוס אם המנהלת בפניה הליכים משפטיים מול בעלה, בנוגע למשמורת על בתם. מדובר במספר תיקים המתנהלים בפני קראוס, ובהם תביעת הבעל להחזרת "קטין חטוף", בתו הקטינה המתגוררת עם האם בארה"ב, למרות שהאב הוא המשמורן; והתיק השני - תביעת הבת לקביעת החזקתה הזמנית בידי אמה (המתלוננת), סבתא או דודתה.
בתלונה שהגישה האם כנגד קראוס, נטען כי באחד הדיונים שהתקיימו בתיק השמיטה השופטת מן הפרוטוקול חלקים נרחבים, בהם אמרה לה כי היא מצפה ממנה לוותר על מזונות הקטינה.
לטענת האם המתלוננת, האמירה המדויקת של השופטת הייתה: "אני מנסה להוציא הסכמה בנושא של המזונות, נראה לי ויתור על המזונות כמובן וערבויות לשם הטסתה של הילדה לישראל פעמיים בשנה, ואני רוצה שגם האב פעמיים בשנה ייסע למיאמי, על חשבון האמא, והיא תשלם כל פעם 3,000 דולר פעמיים בשנה".
לטענת האם, למרות שבא-כוחה של הקטינה עמד על כך שהדברים יירשמו בפרוטוקול, סירבה לכך השופטת, ובשלב מאוחר יותר אף הקריאה לקלדנית גרסה אחרת, כזו שלא עולה ממנה כי היא מצפה מהמתלוננת לוותר על מזונות הקטינה.
האם המתלוננת טענה עוד כי במהלך הדיון התבטאה השופטת בזלזול כלפי בא-כוח הקטינה ומתחה ביקורת על כך שהחליט לייצג קטינה בבית המשפט, אולם גם הפעם לא נרשמו הדברים בפרוטוקול.
לדברי המתלוננת, האמירה של השופטת בעניין זה הייתה: "זה פשוט לא יאומן, הילדה הייתה צריכה להיפתח גם בפניך? לא מספיק היא הייתה צריכה להיפתח בפני כל-כך הרבה אנשים? זה פשוט, הייתי אומרת, מי שמך להתערב בעניינים האלה? למה שהילדה לא תראה עכשיו את העורך דין של האבא? שהאבא יקח עורך דין ויפגוש אותו שם עם הילדה. שני עורכי דין. אדוני מסכים שהילדה תיפגש עם שני עורכי דין מטעם האבא?".
עוד לטענת המתלוננת, הדברים נאמרו למרות שהבעל מייצג את עצמו ואינו מיוצג כלל בידי עורך דין, ולמרות שבא-כוח הקטינה ייצג את הקטינה בלבד ולא את המתלוננת.
בתגובתה לתלונה מסרה השופטת קראוס כי מבחינה טכנית לא ניתן לרשום בפרוטוקול את כל הדברים הנאמרים במהלך הדיון, ולכן ניתנת לצד המעוניין אפשרות להזמין הקלטה על חשבונו.
השופטת הוסיפה כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט, במסגרת קדם-המשפט, לקיים ישיבה להצעת הסדר פשרה, וכך היא עשתה.
עוד ציינה השופטת כי היא אינה נוהגת להתבטא בזלזול כלפי עורך דין או מאן דהוא. עם זאת, היא הביעה את מורת-רוחה מכך שבאי-כוח הקטינה ראו לעצמם חירות להיפגש עם קטינה בת 11 במצב משבר.
בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי כי פגישותיו של בא-כוח הקטינה עמה ייעשו בנוכחות פקידת הסעד בלבד, כי שיחות הטלפון שלו עמה יהיו אף הן בנוכחות פקידת הסעד, וכי הוא או כל עורך דין אחר מנוע מליצור קשר עם הקטינה שלא בנוכחותה ובהסכמתה של פקידת הסעד.
לבסוף ציינה השופטת כי נושא הגירת קטינה הוא משמעותי, סבוך ומעורר מתח רב. כשבוע לאחר הדיון בתיק הוחלט כי בשלב זה לא תותר הגירה. בינתיים הגיעו הצדדים להסכם בעניין הגירה, אשר קיבל תוקף של פסק דין.
בא-כוח הקטינה מסר בתגובתו לתלונה כי משרדו מייצג את הקטינה בתביעה עצמאית מטעמה. במסגרת התביעה עתרה הקטינה לקביעת מקום מגוריה אצל אימה, המתלוננת, המתגוררת בארצות-הברית. לדבריו, הוא מופיע תדיר בפני השופטת ואינו חפץ כי בית המשפט ייטור לו טינה, או כי בתיקים אחרים, בהם הוא מייצג לקוחות אחרים, הם יחושו שלא בנוח מול בית המשפט. לפיכך הוא ציין כי הוא מעדיף שלא להביע עמדתו אלא רק לצרף בקשות ופרוטוקולים המשקפים את אשר אירע.
בהחלטת בית המשפט בדיון נשוא התלונה נאמר כי המתלוננת תגיש תצהיר מטעם בעלה, בו ייאמר כי הוא מוכן ומעונין לקבל את הקטינה, וכן "תציע הסדר באשר למזונות הקטינה".
לעומת זאת, בפרוטוקול הדיון נרשם, מפיו של בא-כוח הקטינה, כי בפתח הדיון הציע בית המשפט הצעה לפיה כתנאי לנסיעה, תשלם המתלוננת סכום של 6,000 דולר לשנה לאב, ותוותר על מזונות הקטינה.
בא-כוח הקטינה הביע בדיון את דעתו כי "בית המשפט בא עם עמדה", ולתחושתו השופטת מתייחסת לבאי-כוח הקטינה "כביכול אנו עורכי דין מטעם האם (המתלוננת), והיא (הקטינה) צריכה להיפגש עם שניים ולא אחד מטעם האב".
לאחר הדיון הגיש בא-כוח הקטינה בקשה לתיקון פרוטוקול, באופן שישקף לאשורו את אשר אירע בדיון. בהחלטת בית המשפט בבקשה לתיקון פרוטוקול נאמר, בין היתר: "הפרוטוקול מתחיל בכך שהאב מתנגד להצעת בית המשפט, שאכן נרשמה בהמשך בהחלטתי ואינה זהה מילה במילה להצעתי. אכן, הצעתי שהאם תשקול ויתור על מזונות הקטינה, אם וכאשר תעבור הבת להתגורר עם האם בארה"ב".
בהחלטתו ציין הנציב ריבלין כי אין חולק כי השופטת הציעה בפתח הדיון הצעת פשרה, לפיה המתלוננת תוותר על מזונות הקטינה בתמורה להעברת המשמורת על הקטינה אליה; ואין גם חולק כי הצעה זו לא נרשמה בפרוטוקול, ותחתיה נרשם מפי השופטת בהחלטתה כי המתלוננת "תציע הסדר באשר למזונות". השופטת אישרה כי זו הייתה הצעתה, והדברים אף תוקנו במסגרת בקשה לתיקון פרוטוקול שהגיש בא-כוח הקטינה.
ריבלין ציין עוד כי טענת המתלוננת כי השופטת התרעמה על בא-כוחה אושרה אף היא על-ידי השופטת בתגובתה. גם טענתה כי השופטת העלתה את האפשרות כי הבעל יבקש שהקטינה תיפגש עם באי-כוחו, הגם שבאותה עת לא היה מיוצג, נתמכה בדברי בא-כוח הקטינה בפרוטוקול הדיון.
לכן, בנסיבות אלה, מצא ריבלין את התלונה כנגד קראוס מוצדקת, וקבע: "בלי שאביע עמדתי על סמכות בית המשפט להציע את הצעת הפשרה האמורה ועל המידה שבה מתיישבת ההצעה עם תקנת הציבור, אם בכלל, אין ספק כי ההצעה הייתה צריכה להופיע בפרוטוקול הדיון, ולא היה מקום לסירובו של בית המשפט לבקשת בא-כוח הקטינה לרשום את ההצעה בפרוטוקול. לעניין זה, מחובתו של בית המשפט לתעד בפרוטוקול את עיקרי הדברים שנאמרו בדיון. וכאשר מדובר בעניין שהוא עיקרי בדיון, כמו הצעת הפשרה האמורה, אין בית המשפט יכול לפטור עצמו מחובתו באמירה שהצדדים רשאים להזמין הקלטה על חשבונם. הוא הדין בדברים שנאמרו על-ידי השופטת לבאי-כוח הקטינה".
עוד הוסיף ריבלין כי "אין ספק כי בית המשפט רשאי היה להביע את דעתו על ייצוג הקטינה בתביעה נפרדת מטעמה, אולם התרשמתי כי לשון הביקורת חרגה מן הראוי בנסיבות העניין. זאת ועוד, בין הבעת אי-נחת מייצוג הקטינה ועד להעלאת תרחישים שאינם מעוגנים במציאות, כמו פגישת הקטינה עם באי-כוח הבעל אשר לא היה מיוצג כלל - רב המרחק". מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "מערכת בתי המשפט איננה מגיבה על החלטות של נציב תלונות הציבור על שופטים".
הציעה לאם לוותר על מזונות בתה תמורת קבלת משמורת - אך כתבה בפרוטוקול שהיא מבקשת מן האם להציע הסדר לא תיעדה בפרוטוקול ביקורת בוטה שהטיחה בבאי-כוחה של ילדת בני הזוג
שופטת בית המשפט למשפחה בפתח תקוה, מרים קראוס, שיפצה פרוטוקול של דיון שהתנהל בפניה בינואר השנה. כך עולה מהחלטתו (27.5.15) של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין.
מדובר בבני זוג לשעבר, המנהלים בפני קראוס הליכים בנוגע למשמורת של בתם בת ה-12. האב טען שהאם חטפה את הבת מארה"ב לישראל, ואילו האם מבקשת להעביר לידיה את המשמורת המצויה כיום בידי האב.
ריבלין מצא כי בתחילת הדיון הציעה קראוס לאם לוותר על מזונות הבת בתמורה לקבלת המשמורת, אך במקום לציין בפרוטוקול הצעה זו - הכתיבה לקלדנית שהיא מצפה מן האם להגיש הצעה להסדר בנושא המזונות. רק לאחר שאחד מעורכי הדין ביקש לתקן את הפרוטוקול, תיעדה קראוס את הצעתה. קראוס אמרה בתגובתה לתלונה, כי אין אפשרות לתעד בפרוטוקול כל מילה, ויש לתמוה כיצד ברשות האם מצוי תיעוד מדויק של הדברים שנאמרו בדיון.
על כך אומר ריבלין, תוך ביקורת עקיפה גם על עצם ההצעה: "מבלי שאביע עמדתי על סמכות בית המשפט להציע את הצעת הפשרה האמורה, ועל המידה שבה מתיישבת ההצעה עם תקנת הציבור, אם בכלל, אין ספק, כי ההצעה הייתה צריכה להופיע בפרוטוקול הדיון, ולא היה מקום לסירובו של בית המשפט לבקשת בא-כוח הקטינה לרשום את ההצעה בפרוטוקול.
"לעניין זה, מחובתו של בית המשפט לתעד בפרוטוקול את עיקרי הדברים שנאמרו בדיון, וכאשר מדובר בעניין שהוא עיקרי בדיון, כמו הצעת הפשרה האמורה, אין בית המשפט יכול לפטור עצמו מחובתו האמורה באמירה שהצדדים רשאים להזמין הקלטה על חשבונם".
עוד מצא ריבלין, כי קראוס מתחה ביקורת בלתי ראויה על באי-כוחה של הקטינה, באומרה: "מי שמכם להיפגש עם [הילדה]? שתיפגש קודם כל עם עורכי דין מטעם האב, שניים". גם ביקורת זה לא מצאה ביטוי בפרוטוקול, וקראוס סירבה לרשום אותה לאחר הבקשה לתיקון הפרוטוקול, והסתפקה באמירה שכל צד יכול להזמין הקלטה.
ריבלין אומר: "אין ספק, כי בית המשפט רשאי היה להביע את דעתו על ייצוג הקטינה בתביעה נפרדת מטעמה, אולם התרשמתי כי לשון הביקורת חרגה מן הראוי בנסיבות העניין. זאת ועוד, בין הבעת אי-נחת מייצוג הקטינה ועד העלאת תרחישים שאינם מעוגנים במציאות, כמו פגישת הקטינה עם באי-כוח הבעל - אשר לא היה מיוצג כלל - רב המרחק".
ההורים לא אישרו, בית המשפט לא אישר - אבל התאומות הועברו למשפחת אומנה. האב ערבי - והן נמסרו למשפחה יהודית דתית. ברווחה הסתירו חוות דעת במשך חודשים. השופט: "שירותי הרווחה אחראים למחדלים. צריך בדק בית". סיפור אחד שהגיע לידי ynet חושף צוהר לכשלי האימוץ
"נער הייתי וגם זקנתי ולא זכור כזה שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד, הן של האב והן של הקטינות. לשירותי הרווחה יש חלק נכבד ביצירת המצב הנוכחי באמצעות מחדלים ומעשים שנעשו". כך תיאר בית המשפט לענייני משפחה את ההתנהלות של שירותי הרווחה מול אב פלסטיני ואם יהודייה פגועת נפש, בניסיון להוציא מידיהם את בנותיהם התאומות בנות החמש ולמסור אותן לאימוץ.
ח' (35), פלסטיני בעל היתר שהייה ועבודה בישראל זה שנים ארוכות, נלחם על הזכות לגדל את בנותיו שלו ושל בת זוגו היהודייה. הבנות הועברו זמן קצר לאחר לידתן, עוד כשהיו בבית חולים, למשפחת אומנה בהליך המכונה "אומנה עם אופק של אימוץ", בעקבות מחלות נפש כרוניות של האם.
לאחר הלידה נלקחו הבנות למשפחת אומנה דתית יהודית, אף שאביהן ערבי. על הכשלים והמחדלים של שירותי הרווחה בהליך זה לא חסך השופט דניאל טפרברג ביקורת. בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים דנו בעתירת המדינה, שביקשה להשלים את הליך האימוץ, וקיבלו את עמדת ההורים.
האב התנגד למסירת התאומות לאימוץ
בפסק דין מקיף ויוצא דופן בחומרתו הבוחן את סוגיית האימוץ בישראל, נחשפה תמונת מצב מבהילה של כשלי הרשויות בהוצאת ילדים מחזקת הוריהם. "נסיבות תיק זה הן מהמורכבות ביותר שבית המשפט עסק בהן", כתב טפרברג בפתח החלטתו. "נער הייתי וגם זקנתי ולא זכור לבית משפט זה שטיפל במקרה כזה שבו ההתרשמות היא למרבה הצער של שימוש לרעה בכוח שלטוני ופגיעה בזכויות יסוד הן של האב והן של הקטינות. אין ספק כי לשירותי הרווחה יש חלק נכבד ביצירת המצב הנוכחי באמצעות מחדלים ומעשים שנעשו. מצופה ונדרש כי שירותי הרווחה יערכו בדק בית מקיף ויפיקו לקחים".
"ביקשתי את התאומות כבר כשנולדו ועוד לפני שהן נמסרו לאומנה. בכל יום הייתי איתן בבית החולים אבל ברווחה התנגדו בגלל סיבות לא ענייניות ולא אפשרו לי לגדל את בנותיי. אני לא מבין איך ומדוע החליטו שם לקחת אותן ממני ולמסור אותן לאימוץ", סיפר ח', האב. "אף אחד לא הסביר שמדובר באומנה למטרות אימוץ, הובטח לי שזה עניין זמני ושהבנות יחזרו אליי. הכוונה שלי הייתה שהן יקבלו בית בטוח רק עד שאוכל לעמוד על הרגליים ולגדל אותן בבית משלי", הסביר.
בני הזוג נפרדו לפני כמה שנים, ומאז נישא ח' לישראלית אחרת ואף נולדה לו בת נוספת. אך הוא התנגד למסור את בנותיו לאימוץ, וכך גם אמן. מאז לידתן פנה לרשויות הרווחה ולבתי משפט כדי לקבל משמורת עליהן ולגדלן בעצמו. הוא שמר על קשר רציף עמן והקפיד להיפגש איתן בבית החולים ובהמשך במרכז קשר ומחוצה לו.
לאחר שהבנות הועברו למשפחת אומנה עתר משרד הרווחה במרס 2013 לבית המשפט בבקשה להכריז על התאומות "בנות אימוץ". למרות חוות דעת שהגיש מומחה שמינה בית המשפט ולפיה יש להשיב את התאומות לאביהן בכפוף להסדרת מעמדו בישראל, נותרו השתיים בחזקת הורי האומנה.
באמצעות עורכי הדין עמיקם הדר וחדווה שפירא הביע ח' התנגדות נחרצת לבקשה לאמצן ודרש להעביר את המשמורת עליהן לידיו. עם זאת, בשל טובת הבנות והמורכבות שנוצרה עקב הימשכות ההליכים המשפטיים, הסכים ח' להשאירן במשפחת האומנה בתנאי שיוכל להמשיך ולהיפגש עמן באופן אינטנסיבי וקבוע.
האם הביולוגית התנגדה גם היא למסירת הבנות לאימוץ וביקשה להעבירן למשמורתו של ח' כדי שתוכל להחלים ממחלתה, לשקם את חייה ולשוב ולגדלן.
הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה בשאלת האימוץ התקיימו לאחר הליכים קודמים שהתקיימו בבית המשפט לנוער בשאלת הוצאת הילדים מחזקת הוריהם הביולוגיים. כך התארכו מאוד ההליכים המשפטיים ובבית המשפט לענייני משפחה הם התארכו שוב לאחר שרשויות הרווחה הטילו ספק - שהוסר רק לאחר בדיקה מקיפה ופסיקה משפטית אחרת - לגבי אבהותו של ח'.
בין היתר הדיונים התארכו גם בעקבות ניסיון גישור שלא צלח בין האב לרשויות הרווחה ובשל מחלוקות שהתגלעו לגבי "מסוגלותו ההורית" של ח', בין המומחה שמינה בית המשפט ובין חוות הדעת שהגישו שירותי הרווחה. בנוסף נדחו הדיונים עד להסדרת מעמדו של ח' בישראל. בעקבות העיכובים הללו טען ח' כי אין הוא צריך "לשלם" על הקשיים והעיכובים שגרמו הרשויות, והביאו לכך שמשך הזמן שבו שהו בנותיו בחזקת משפחת האומנה התארך מאוד. טענה זו, בדומה לכל טענותיו האחרות של ח', התקבלה במלואה בבית המשפט.
"הדל שבהורים טוב מהחזק שבמאמצים"
בפסק הדין ציטט השופט טפרברג פסקי דין קודמים בסוגיית האימוץ, וקבע: "לכל אדם זכות יסוד לגדל את ילדו גם אם מבחינה אובייקטיבית ייטב לילד אצל אחרים. זוהי זכות חוקתית טבעית וראשונית בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם. אין המדינה רשאית לשבור את התא המשפחתי וליטול מאדם את ילדיו על מנת להיטיב עמם". עוד מציין טפרברג את פסק דינו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, שכתב כי "בהעדר חשש לפגיעה בילד, הדל שבהורים הוא טוב בעיני הילד מן החזק והשופע שבמאמצים".
עוד קבע כי אמן הביולוגית של התאומות עונה על העילות הנדרשות על פי חוק האימוץ, לפיהן "ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין".
השופט הדגיש כי בשל מצבה הנפשי הבלתי יציב של האם לא יתקיים כל קשר בינה ובין בנותיה, למעט מכתבים שהמליצו כי האם תכתוב והם יועברו לתיק האימוץ, כדי שבנותיה יוכלו לקרוא לאחר התבגרותן. "אין ספק שהאם אוהבת את הקטינות. האם לא ויתרה עליהן מרצונה ולא נטשה אותן. האם חפצה בקטינות בכל נפשה ומאודה וסבלה רב מכך שהקטינות אינן גדלות בחיקה", כתב.
"הפגישות עם האב מיטיבות עם הקטינות" (אילוסטרציה) (צילום: דלית שחם) בעניינו של ח' ציין השופט כי מדובר ב"אב בעל מסוגלות הורית שהולכת ומשתפרת ככל שעובר הזמן", ואף ציין: "התרשמתי כי הוא מונע מטובת הקטינות, מבין את טובתן וצורכיהן. הפגישות עם האב מיטיבות עם הקטינות".
לבסוף קבע טפרברג כי "חרף הקשיים ששירותי הרווחה הערימו לפני האב, הוא מוצא את הכוחות לשים את צורכי הקטינות לפני רצונו וזכותו לגדלן. לדעת בית המשפט אין מסוגלות הורית גבוהה מזו", ובניגוד לחוות הדעת של שירותי הרווחה שגרמו להרחקת בנותיו ממנו, הדגיש השופט: "לאב הבנה בפועל של מצבים מורכבים ויכולת להתמודד עמם".
"אופק אימוץ" בלי שום אישור משפטי
טפרברג מתח ביקורת חריפה על רשויות הרווחה: "לאב מעולם לא ניתנה הזדמנות על ידי שירותי הרווחה להוכיח את טענתו כי הוא מסוגל לגדל את הקטינות. הוא מעולם לא ויתר עליהן ולא הסכים לאימוצן. האב מילא כל דרישה של שירותי הרווחה". עוד ציין השופט כי "לא הובאה כל ראיה לקיומו של קשר 'הפכפך' (בין האב לאם) כטענת המבקש (משרד הרווחה)". בהמשך פסק: "אינני מקבל את טענת המבקש כי האב התעלם מהתנהגותה הפסיכוטית של האם בעבר. האב עבר להתגורר עם האם לקראת הלידה כדי לסייע ולעזור לה. האב לא נטש ולא נעלם חרף מצבה הקשה".
פסק הדין אף מלמד כי שירותי הרווחה "הזמינו" חוות דעת חיצונית בניגוד להסכמתו של בית המשפט ובהמשך הסתירו את תוצאותיה במשך חודשים ארוכים. ביחס להוצאת הילדים הראשונית פוסק השופט טפרברג כי "התרשמות בית המשפט היא כי לו היו שירותי הרווחה נוהגים כנדרש וכמצופה, אין זה בלתי נמנע כי לא היינו עומדים היום היכן שאנו עומדים במסגרת פסק דין זה".
הוא הצביע על שורה של כשלים חמורים נוספים ובהם הההחלטה הראשונית כי הבנות יימסרו למשפחת אומנה עם "אופק של אימוץ" מבלי שהתקבל לכך כל אישור של בית משפט כנדרש בחוק ומבלי שנבחנה מסוגלותו ההורית של האב. "הוצאת הבנות מחזקת הוריהם נעשתה להתרשמות בית המשפט ללא הסכמה מלאה ומדעת של ההורים", נכתב.
השופט התרשם "שעולה חשש של ממש כי הקטינות 'סומנו' כמיועדות לאימוץ עוד בטרם הייתה תשתית כלשהי כדי לתמוך בכך. התנהלות זו מטילה צל כבד על כל התנהלות המבקש לאחר מכן, ועולה חשש כי הייתה מגמתית".
בית המשפט קיבל את עמדת האב שאמר כי הבין שהאומנה היא זמנית בלבד: "התנהלות שירותי הרווחה הייתה בלתי מידתית ובטרם התבררה התמונה או שמוצו אפשרויות טיפול והשמה חלופיות. האב, האם והקטינות היו צריכים להיות במרכז מעייניהם של שירותי הרווחה, והרושם הוא שבמקרה הזה התהפכו היוצרות, והמשפחה האומנת זכתה למקום זה בשוגג".
בית המשפט מתח ביקורת גם על החלטת שירותי הרווחה להעביר את הקטינות למשפחה יהודית דתית אף שמדובר באב ערבי: "בנסיבות אלה היה מצופה שהשמתן של הקטינות תהא אצל משפחה ערבית ישראלית או לפחות משפחה יהודית לא דתית". בפסק הדין מאשים השופט כי שירותי הרווחה לא עשו די להציע עזרה וסיוע לאב. "לא נעשה כל ניסיון מטעם שירותי הרווחה לנסות ולשקם את התא המשפחתי... התנהלות שירותי הרווחה אינה עולה בקנה אחד עם התחייבות מדינת ישראל כחברה באמנת זכויות הילד". הוא אף האשים את רשויות הרווחה ב"הצגה מגמתית של העובדות" בדיונים המשפטיים.
פסק הדין קבע כי בשל טובת התאומות, הצורך לשמור על יציבות בחייהן והסכמתו של האב הביולוגי, יתגוררו השתיים אצל משפחת האומנה במסגרת "אומנה ארוכת טווח והמשך הקשר האינטנסיבי עם אביהן". מפגשיהם השבועיים יוארכו וההחלטות על עתידם יתקבלו בשיתוף שני הזוגות. השופט הזהיר לבסוף כי אם משפחת האומנה תדחה את החלטתו, יועברו הבנות לחזקתו המלאה של ח' בהליך הדרגתי.
"אנחנו שמחים על פסק הדין המיוחד הזה. האב היה ראוי לצדק ובית המשפט אמר את דברו", מסרו ל-ynet עורכי הדין עמיקם הדר וחדווה שפירא, פרקליטיו של ח'. "בית המשפט מצא סוף סוף לנכון להעמיד את גורמי הרווחה על טעותם בצורה ברורה. הגיע הזמן ששירותי הרווחה לא יחשבו שכל החכמה והצדק בידיהם, אלא שיש גם צדדים וגורמים נוספים שגם להם ואצלם יש לעתים היגיון, צדק ויושרה".
אפריל 2015 - בעז גסטהלטר ואייל קומורניק מכון טריאסט – שריג - מרעילים בפיהם בבית משפט לענייני משפחה, בדלתיים סגורות, נגד הורים וילדים במניפולטיביות בשם טובת הילד.
לכבוד איל קומורניק מנהל מכון טריאסט שריג, כידוע לאדוני כל מסמך המגיע בעניין בעל דין על הח"מ חלה חובה להעבירו ללקוח מכוח חובתו כעו"ד. כך אנהג גם לגבי הודעתך המצורפת. יובהר כי הודעתך לבית המשפט באשר לאי קבלת המינוי כנגד מרשי מהווה עניין ציבורי שאינו חסוי. לטענת מרשי: אין המכון מכיר אותו, מעולם לא שוחח איתו והוא מעולם לא טען כל טענה כנגד המכון שלכם. ברם, במכתבכם כתבתם עליו דברים שמהווים כשלעצמם הכפשות כנגד מרשי וייחסתם לו פעולות שלטענתו לא ביצע, והוא ראה לנכון לפרסם פוסט בעניין זה בפייסבוק הפרטי שלו. ככל הנראה גורמים בחו"ל שסורקים פוסטים של הורים במאבקים מול מערכת המשפט והרווחה, אוספים חומרים וכותבים מאמרים עצמאיים שלמרשי אין כל שליטה עליהם – מדובר באותם אתרים שצירפתם למכתבכם. לח"מ אין כל שליטה על התנהלות בעלי דין כבני אדם חופשיים להביע את דעתם בכל דרך הנראית לנכון, ובוודאי שאין שליטה על גורמים מחו"ל הפגועים מהמערכת שפועלים באופן עצמאי ברחבי העולם. מצד הח"מ, הייתה פניה לעיתונאית לורי שם טוב, ששמה הוזכר במכתבכם כדי לקבל את תגובתה באשר לקשר בינה לבין מרשי וזאת כדי שאוכל להתייחס למכתבכם מול בית המשפט. מכתב כזה כנגד מרשי גרם לו נזק לא מבוטל בתדמיתו מול בית המשפט כאשר ייחסתם לו פעילות כזו או אחרת אותה הוא מכחיש. היה נכון ראשית לבדוק מולי או מול מרשי בטרם תשלחו מכתב שכזה לבית המשפט ואף אולי לבדוק את מקורות המידע שלכם. נראה כי מר בועז גסטהלטר, לא בדק את העובדות בטרם העביר מכתבו לבית המשפט ואף תמוהה שבשיחת הח"מ עימו בטלפון לאור החלטת בית המשפט להפנות את מרשי אליכם, הוא אפילו לא הזכיר את העובדה כי כבר נשלחה הודעה לבית המשפט ברוח זו. בנימה אישית יציין הח"מ כמי שחווה את העניינים בספירה המשפטית ביומיום כדלקמן: המכון שלכם כמו מכונים דומים לו, אכן נמצא בקו האש של ביקורת חריפה מהורים לילדים, שעברו תחת מבדקים מהסוג שקובע "מסוגלות הורית" (תיאור שלעצמו בעייתי ואני מניח שזו אינה המצאה של הורים עצמם) הרי מדינת ישראל לא מעניקה רישיון להורות. אבל, גורמי רווחה יחד עם גורמים במקצוע הפסיכיאטריה והמכונים למיניהם, מצאו דרך לעשות זאת בדרך עקיפה מעין רישיון להורות בדיעבד, ויצרו מבחן שנוי במחלוקת שמתיימר לקבוע "מסוגלות הורית" ואף לייצר היררכיה הורית: הורה "טוב", והורה "רע". דבר המעלה את רמת התסכול בקרב הורים שנקלעים לסכסוך משפחתי וזה מובן מאליו. לכן, גם ביקורת נגדכם והאופן בו אתם מעריכים בני אדם באשר לזכותם הטבעית להיות הורים לילדים או הענקת ציונים מי הורה טוב יותר מההורה האחר, מגביר את החיכוך וההתדיינות המשפטית. הביקורת שלעצמה הינה לגיטימית ומעלה שאלות מוסריות וחוקתיות מדרגה ראשונה בנוגע לרמת המעורבות של המדינה וגורמים אינטרסנטים, בחיי האזרחים תוך ערעור ושלילת זכותם הטבעית להיות הורים לילדיהם (גם אם הם לא מושלמים ונשאלת השאלה מי מהסבתא והסבא של כולנו היו עוברים את המבחנים הללו היום?) או חשיפתם למבחנים שנויים במחלוקת תוך חיובם בסכומי עתק שבא לרוב על חשבון לחמם של ילדיהם. ולכן גם אם ישנה ביקורת והיא לפעמים נוקבת, עדיין לא אומר שהיא אינה חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע של הגנה על אינטרס ציבורי חשוב. אי הנוחות שחשים המבוקרים בעניין זה אינו משתווה לפרומיל של אי נוחות שנגרמת להורה שנשללה ממנו הזכות על ילדיו בשל חוות דעת "מסוגלות הורית" שמבצעים בהם בעל כורחם. הח"מ העביר את מכתבכם למרשו וזה הודיע כי אין לו כל קשר לאותם אתרים בחו"ל המשמיצים שופטים, פקידות סעד, וכל מי שהם רואים לנכון להשמיץ. למרשי אין חלק בפרסומים אלו ואין לו כל יכולת לקבוע אם להסירם או לא. אני חושב שהגיעה השעה לכנס את מיטב המוחות בתחום שלכם בתחום המשפט (עורכי דין ושופטים) וגורמי הרווחה ולגבש מדיניות אחידה בעניינים אלו ואולי אף לשים סוף לתופעה שנקראת "מבחן מסוגלות הורית". כל עוד ישנה דיסציפלינה שמתיימרת לקבוע אם אדם רשאי לממש את זכותו הטבעית להורות אין מקום לצפות שהיא תהייה חסינה מביקורת. בברכה, יניב מויאל, עו"ד ב"כ האב
בעז גסטהלטר מכון טריאסט שריג – דיווח מכפיש ושקרי לבית המשפט מבלי ששוחח או פגש את האב
שופטת שפרה גליק מתפרעת מול בעלי דין ועורכי דינם מאחורי הדלתיים הסגורות. שופטת שפרה גליק לעו"ד: "אני חולה, מקווה שתידבקו" שופטת בית הדין לענייני משפחה בתל אביב, שפרה גליק, כבר נתפסה בעבר באמירה בעייתית כשאמרה לעורכת דין שטענה בפניה – "אני אעלה אותך על טיל". בהקלטה שהגיעה לידי חדשות 2 נשמע שהשופטת מסתבכת באמירה בעייתית נוספת. גיא פלג | חדשות 2 | פורסם 01/04/15
"מקווה שתידבקו בחום שלי" - בהקלטה שהועברה לידי חדשות 2 נשמעת שופטת בית הדין לענייני משפחה בתל אביב שפרה גליק בהתבטאות בעייתית ויוצאת דופן כלפי שתי עורכות דין שטענו בפניה.
גליק נתפסה כבר בעבר באמירה בעייתית כשאמרה לעורכת דין במהלך דיון "אני אעלה אותך על טיל". בהקלטות החדשות שהובאו מידי נוכחים באולם בית הדין, נשמעת השופטת כמי שמאחלת לשתי עורכות הדין שהיו איתה שיידבקו בחום שממנו ככל הנראה סבלה.
"אין לי זמן, אני יושבת כאן עם חום", נשמעה גליק אומרת לעורכות הדין. "אנחנו נתחלק מצוין בזמן ואנחנו לא נבזבז דקה ויש לי כדורים נגד חום, תרגישי טוב", השיבו לה עורכות הדין. אלא שאז אמרה להן גליק: "אני מקווה שאתם תידבקו וזה יוריד לי קצת מהלחץ שיש לי".
"ייתכן שההקלטה שובשה"
יש לציין שבפרוטוקול הדיון נכתב כי השופטת אמרה "אני מקווה שלא תדבקו". יחד עם זאת, מוסרי ההקלטות טענו שמדובר בהקלטות אותנטיות. הן הועברו יחד עם תלונה חריפה להנהלת בתי המשפט ולמבקר המדינה.
ההקלטה הגיעה בין השאר גם לח"כ אילן גילאון (מרצ) שמתח ביקורת על התנהלותה של השופטת. "ההקלטה מעידה על התנהלותה של השופטת גליק, חובה לשמור שהצדק ייעשה ויישמר גם מאחורי הדלתיים הסגורות לבל ייפגע אמון הציבור במערכת המשפט", טען.
חבר הכנסת גלאון אף פנה לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בבקשה כי תבחן את המשך כהונתה של השופטת גליק, או לכל הפחות תעביר אותה מהתיק הרגיש שהיא מנהלת.
מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה כי "יש פרוטוקול המדבר בעד עצמו ואינו תואם את ההקלטה, אשר יכול ושובשה. מדובר בקלטת שהוקלטה בניגוד לדין וללא אישור בית המשפט לענייני משפחה, אשר הדיונים בו מתנהלים בדלתיים סגורות ואסורים בפרסום".
שופטת שפרה גליק לעורכות דין: "אני מקווה שאתן תידבקו"
מרץ 2015 - מדובר בתשובת נציבות תלונות הציבור על שופטים לתלונה נגד השופט נפתלי שילה מבעלת דין אשר מעל 6 שנים אינה רואה את ילדיה על לא עוול בכפה מאחר והשופט נפתלי שילה מתלבט. נפתלי נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה. נפתלי שילה מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה - כך במשך שנים. נפתלי מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'.
מחוסר מעש ואולי מחשש כי החרפה תחשףהחל נפתלי שילה להעליל ולהתנכל לאמא ל' ובאחד הדיונים העליל כנגדה כי היא מקליטה את הדיון ובכוונתה לפרסם את תוכנו. מה עשה? הרעיל בלחש המזימה באוזני העוזרת המשפטית שלו וזו פנתה לעמדת המאבטחים והרעילה על דיון בעייתי של מישהי שמצלמת ומעלה לאינטרנט דברים וחומרים מתוך בית המשפט.
לאחר הדיון נעצרה בברוטליות האמא ל' על ידי מאבטחי בית המשפט בראשות המאבטחת מרינה אוסיפוב והוחזקה באיזור פתוח לקהל של בית המשפט למשך כשעתיים ועשרים דקות כשהיא אזוקה בידיה – חלק מן הזמן כשהידים מוחזקות מאחורי הגב וחלק מן הזמן מלפנים. בסיום פרק זמן זה הגיעו אנשי משטרת ישראל (מרחב דן) לבית המשפט ולקחו את האמא ל' לחקירה בתחנה. בחקירה לא נמצאו ראיות לביסוס החשדות שהוזכרו לעיל.
התלונה נגד נפתלי שילה
בתלונה נטען כי נפתלי שילה לא רק שהעליל על האמא כי היא מקליטה את הדיון ושיסה בה את המאבטחים, אלא הוסיף חטא על פשע ונתן למאבטחים את פרוטוקול הדיון שהתנהל בתיק חסוי שעשו בו שימוש פסול נגד האמא.
נפתלי מטייח מסירת הפרוטוקול למאבטחים
בתגובה לתלונה השיב נפתלי (ראה סעיף 5 בתשובת הנציבות) כי לא זכוור לו כי מסר הפרוטוקול למאבטחים ולכן לא תועד הדבר בפרוטוקול. מדובר במעשה רמיה של נפתלי שילה. הכיצד פרוטוקול דיון חסוי דולף לידי המאבטחים ולשופט המנהל הדיון נפתלי שילה אין מושג בדבר. יתרה מכך אם נפתלי שילה כה קנאי לחיסיון הדיון לטובת בעלי הדין וילדיהם עד כדי ששיסה את המאבטחים באמא לבדוק את הדיון הוקלט, מדוע מסתפק נפתלי בתשובתו הלקונית כי לא זכור לו שמסר הפרוטוקול ואינו מבצע בדיקה כיצד דלף הפרוטוקול.
הערה מטופשת של עו"ד ד"ר רונית זמיר מהנתל"ש
לאחר שטייחה את התלונה עם תשובתו הלקונית של נפתלי שילה מוסיפה ד"ר רונית זמיר (סעיף 6 בתשובת הנציבות): "נעיר כי מאבטחי בית המשפט נוכחים בדיונים מתוקף תפקידם, לרבות דיונים הנעשים בדלתיים סגורות, כפי שנעשה במקרה דנן". קשה להבין מדוע כתבה רונית שמיר הערה מטופשת זו. האם ניסתה להצדיק את מעשה הפשע של המאבטחים בהחזקת פרוטוקול חסוי. או ניסתה לומר שבמקום להשים ליבם לנושא האבטחה בדיונים הם מאזינים לתכנים וממילא זה לא משנה אם הפרוטוקול הגיע לידיהם או לא.
מרץ 2015 - מדובר בתשובת נציבות תלונות הציבור על שופטים לתלונה נגד השופט נפתלי שילה מבעלת דין אשר מעל 6 שנים אינה רואה את ילדיה על לא עוול בכפה מאחר והשופט נפתלי שילה מתלבט. נפתלי נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה. נפתלי שילה מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה - כך במשך שנים. נפתלי מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'.
מחוסר מעש ואולי מחשש כי החרפה תחשףהחל נפתלי שילה להעליל ולהתנכל לאמא ל' ובאחד הדיונים העליל כנגדה כי היא מקליטה את הדיון ובכוונתה לפרסם את תוכנו. מה עשה? הרעיל בלחש המזימה באוזני העוזרת המשפטית שלו וזו פנתה לעמדת המאבטחים והרעילה על דיון בעייתי של מישהי שמצלמת ומעלה לאינטרנט דברים וחומרים מתוך בית המשפט.
לאחר הדיון נעצרה בברוטליות האמא ל' על ידי מאבטחי בית המשפט בראשות המאבטחת מרינה אוסיפוב והוחזקה באיזור פתוח לקהל של בית המשפט למשך כשעתיים ועשרים דקות כשהיא אזוקה בידיה – חלק מן הזמן כשהידים מוחזקות מאחורי הגב וחלק מן הזמן מלפנים. בסיום פרק זמן זה הגיעו אנשי משטרת ישראל (מרחב דן) לבית המשפט ולקחו את האמא ל' לחקירה בתחנה. בחקירה לא נמצאו ראיות לביסוס החשדות שהוזכרו לעיל.
התלונה נגד נפתלי שילה
בתלונה נטען כי נפתלי שילה לא רק שהעליל על האמא כי היא מקליטה את הדיון ושיסה בה את המאבטחים, אלא הוסיף חטא על פשע ונתן למאבטחים את פרוטוקול הדיון שהתנהל בתיק חסוי שעשו בו שימוש פסול נגד האמא.
נפתלי מטייח מסירת הפרוטוקול למאבטחים
בתגובה לתלונה השיב נפתלי (ראה סעיף 5 בתשובת הנציבות) כי לא זכוור לו כי מסר הפרוטוקול למאבטחים ולכן לא תועד הדבר בפרוטוקול. מדובר במעשה רמיה של נפתלי שילה. הכיצד פרוטוקול דיון חסוי דולף לידי המאבטחים ולשופט המנהל הדיון נפתלי שילה אין מושג בדבר. יתרה מכך אם נפתלי שילה כה קנאי לחיסיון הדיון לטובת בעלי הדין וילדיהם עד כדי ששיסה את המאבטחים באמא לבדוק את הדיון הוקלט, מדוע מסתפק נפתלי בתשובתו הלקונית כי לא זכור לו שמסר הפרוטוקול ואינו מבצע בדיקה כיצד דלף הפרוטוקול.
הערה מטופשת של עו"ד ד"ר רונית זמיר מהנתל"ש
לאחר שטייחה את התלונה עם תשובתו הלקונית של נפתלי שילה מוסיפה ד"ר רונית זמיר (סעיף 6 בתשובת הנציבות): "נעיר כי מאבטחי בית המשפט נוכחים בדיונים מתוקף תפקידם, לרבות דיונים הנעשים בדלתיים סגורות, כפי שנעשה במקרה דנן". קשה להבין מדוע כתבה רונית שמיר הערה מטופשת זו. האם ניסתה להצדיק את מעשה הפשע של המאבטחים בהחזקת פרוטוקול חסוי. או ניסתה לומר שבמקום להשים ליבם לנושא האבטחה בדיונים הם מאזינים לתכנים וממילא זה לא משנה אם הפרוטוקול הגיע לידיהם או לא.
שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה - וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה ■ ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה
שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, התעלמה מהודעת עורכת דין על פטירת הלקוח שלה וקבעה כי תידרש רק לבקשה שתשולם בגינה אגרה. ואולם, בשל פטירתו של הלקוח אין מי שישלם את האגרה.
דרכו של עולם היא שאנשים הולכים לעולמם. לעתים, מתרחש הדבר בעיצומו של הליך משפטי שמנהל הנפטר. במקרים הללו עורך הדין מודיע לבית המשפט על פטירת הלקוח, ומציין אם בכוונת יורשיו להמשיך לנהל את התביעה. בתגובה מקובל שהשופט הדן בתיק מודיע על קבלת הודעת הפטירה ועל רישומה.
ואולם, בשבוע שעבר בחרה שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שפרה גליק, לנהוג אחרת.
ב-18 ביוני הלך לעולמו לקוחה של עו"ד רות דיין-וולפנר, קשיש שהיה מרותק לכסא גלגלים והגיש באמצעות עו"ד דיין-וולפנר תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, שנועדה למנוע את מכירת הדירה שבה התגורר.
עו"ד דיין-וולפנר מיהרה לדווח לשופטת גליק, שניהלה את התיק, על פטירת הלקוח - ואף הציגה בפניה תעודת פטירה. במסגרת ההודעה כתבה עורכת הדין לשופטת כי לפי החוק, עם פטירתו של הלקוח שלה מתבטל ייפוי-הכוח שהעניק לה. עוד הודיעה עורכת הדין לבית המשפט, כי היורשת היחידה של המנוח לפי צוואתו היא אחייניתו, ובכוונתה לפנות בהקדם לרשם לענייני ירושה למתן צו קיום צוואה.
בתגובה להודעתה הכתובה של עו"ד דיין-וולפנר כתבה שלשום (א') השופטת גליק: "בית המשפט אינו נדרש להודעות - אלא לבקשות בלבד ששולמה בגינן אגרה כנדרש לפי התקנות. לפיכך, אני מורה על סגירת המשימה".
לדברי עו"ד דיין-וולפנר, תגובתה החריגה של השופטת הכתה אותה בתדהמה. "נדהמנו מהעובדה שבית המשפט התעלם מכך שבעל הדין הלך לעולמו ואין באפשרותו לשלם אגרה כנדרש בתקנות", אמרה דיין-וולפנר.
מדוברות בתי המשפט נמסר: "כפי שציינה השופטת, המחוקק קבע כי בית המשפט יידרש לבקשות אשר בגינן שולמה אגרה בלבד - ואיננו יכול להידרש להודעות גם אם אלה נסיבות מצערות".
לא תיעדה בפרוטוקול ביקורת בוטה שהטיחה בבאי-כוחה של ילדת בני הזוג
