‏הצגת רשומות עם תוויות אמנון לוי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אמנון לוי. הצג את כל הרשומות

העיתונאית לורי שם טוב: שנתיים וחודשיים במעצר ללא משפט - ראיון עם אמנון לוי

העיתונאית לורי שם טוב בראיון עם אמנון לוי לאחר מעצרה שנמשך שנתיים וחודשיים מאחורי סורג ובריח ומשפטה טרם החל. עילת המעצר הממושך של שם טוב הנו פרסומים מכפישים באינטרנט נגד שופטים ועובדות סוציאליות. שם טוב נעצרה ב- 27.02.2019 ושוחררה ממעצר ב- 03.05.2019. שם טוב הייתה עצורה 794 ימים ומשפטה טרם החל. כיום שם טוב במעצר בית בהגבלות קשות שאינן מאפשרות לה לחזור לשוק העבודה ולהתפרנס בכבוד. משפטה של שם טוב אמור להתחיל בספטמבר 2019.

אין תגובות:
תוויות: , , , ,

ביטוח לאומי - תחקיר פנים אמיתיות



ספטמבר 2014 – אליאב יעקב יושב בכסא גלגלים. היום הוא נכה משותק, אבל פעם הוא היה מבכירי המקצוע בתחום שלו. אדם נמרץ שהמעשים והיוזמות שלו השפיעו על אלפי אנשים ברחבי הארץ. לפני כמה שנים יעקב חלה במחלת ניוון שרירים. כל שנה חלק מהגוף שלו היה משתתק. לאט – לאט האיש המוכשר, הנמרץ הזה, עזב את העבודה שלו והפך לסיעודי.
המוסד לביטוח לאומי בולט לרעה ברשימת התלונות שאנחנו מקבלים. אנשים מתלוננים על יחס משפיל, על מבחנים פוגעניים למי שמזדקקים לשירותיו. תחקיר. מה מתרחש מאחורי הדלתות הסגורות של הוועדות הרפואיות של אנשים שצריכים לקבל את הגימלה שלהם ומהו מחיר הנפילה שהנכים כל כך מפחדים ממנו.
כל החיים שילמת דמי ביטוח לאומי אולם ברגע האמת אתה אמור למצוא את עצמך חסר זכויות מולם.
"שילמנו דמי ביטוח, אנחנו רוצים לקבל קביעה אובייקטיבית."
במחלה, בפציעה, כשאתה הכי צריך אותם לא תמיד הם יהיו שם. זה לעבור התעללות.
סיפורה שלה נועה, ילדה נכה בת 12 שנים.
ילדה נכה. שום ניסיון לא מצליח לשכנע את נועה שתעמוד על הרגליים. היא מתה מבושה, היא לא מוכנה שנראה אותה מתקשה ללכת וצולעת. אמא מדברת איתנו בחדר. את לא רוצה לשמוע מה היא אומרת?
– לא.
שירלי, אמא של נועה מסכימה להשתתף בצילומים לתחקיר כי אין לה ברירה. הילדה צריכה טיפולים ושיקום, והדברים עולים הרבה מאוד כסף. גם ככה היא אומרת, מי שמכיר אותנו יודע, וזאת לא נכות שאפשר להסתיר. כולם רואים. כולם. חוץ מהביטוח הלאומי.
שר הרווחה מאיר כהן - מדיניות השפלת נכים בועדות רפואיות
שירלי מספרת:
"עכשיו אני נלחמת בהם. אני ניגשתי פעם ראשונה לביטוח לאומי כשחברה אמרה לי "תלכי עם עורך דין". אמרתי לה: לא, תעזבי, רואים את הילדה עם קביים. היה לי ברור שאני יכולה להתמודד איתם בכוחות עצמי.
הילדה עם קביים. הילדה עם סדים. נכנסנו לביטוח הלאומי, הם יושבים שם כמו איזה אלוהים, ארבעה אנשים. לא יודעת למה, והם לא מזדהים אפילו, הם לא נותנים לך את הכבוד. כמו מסחרה. נקסט, נקסט… לפני חברי הוועדה מונח תיק רפואי עב כרס. לנועה יש היסטוריה ארוכה למרות גילה הצעיר. שנים רבות עשו מספר רב של בדיקות ואבחונים, התוצאות העידו שמדובר בשיתוק מוחין עם מאפיינים לא שגרתיים.
"כמה זמן את יושבת שם? כמה זמן הם מקדישים לך?"
– שבע דקות.
"מה קורה בשבע דקות האלה?
– שואלים שאלות, מה היא עושה, מה היא לא עושה, מתי היא עושה.
שבע דקות לילדה עם היסטוריה רפואית קשה כל כך שהם מעולם לא פגשו. ואז את מקבלת מכתב, שמגיע לה 50 אחוזי נכות כללית. כך זה כתוב.
המשמעות של זה 1,000 ש"ח בחודש.
הסיפור של יעקב
יעקב חלה בניוון שרירים. במקום לחשוב על עתידו והתמודדות עם המחלה הוא מתעסק עם הפחדים שלו מהביטוח לאומי. עקבו אחרי מהביטוח לאומי. בוועדה הציגו בפני קלטת של מעקב. נהיה לי שחור משחור. כל מה שהוגש לו זו קלטת שבה הוא נראה 6 שניות צולע. הרופאים בוועדה מקבלים החלטה. הם מורידים לו את אחוזי הנכות וגם קובעים שזה לא לצמיתות, כך שהוא כל חצי שנה צריך לחזור אליהם לוועדה שוב ושוב.
המשמעות עבור יעקב טרטור ענק.
יעקב אדם שהיה מצליח ומקושר כל חייו, ועכשיו הוא נאבק מול המוסד לביטוח לאומי.
"ביטוח לאומי מסתכל על כל פונה כאל רמאי, רק אם הוא מוכיח אחרת".
חשוב להבין, למחלה של יעקב אין תרופה. מצבו צפוי רק להמשיך ולהידרדר. אחרי הוועדה יעקב פונה לבית הדין לעבודה. בית המשפט פוסק נגדו מבלי ששמע את טיעוניו, אבל הוא לא מוותר ופונה לערכאה גבוהה יותר. השופט משתכנע ומורה על קיום ועדה רפואית חדשה. כמעט שנתיים וחצי אחרי הוועדה הראשונה שנטלה ממנו חלק מזכויותיו, הוועדה החדשה מחזירה לו את רוב הדברים שנלקחו ממנו ובעיקר את הנכות הקבועה.
הם חשבו שהם נפלו על פרייר.
הבעיה הגדולה של יעקב ושל רבים מאלו שמגיעים לוועדות הרפואיות, היא שעל פניו הכל כאן בסדר. הם עבדו על פי הספר. המעקבים, הבדיקות, אלו הן תקנות העבודה הרשמיות של המוסד לביטוח לאומי, כפי שכתב דובר המוסד לביטוח לאומי, אחד התפקידים של המשרד הוא לשמור על הקופה הציבורית.
"אני זוכר שפעם אחת העורך דין של המוסד לביטוח לאומי צעק איזה משהו על הרגליים שלי, אני לא זוכר בדיוק מה, אז אמרתי לו: בוא תחליף איתי את הרגליים. תן לי את הרגליים שלך. אין לי כבר כוח אליהם. די, תנו לי, תנו לי לגמור את שארית חיי. די, די".
זה סיפור על נטישה והוא יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. המוסד לביטוח לאומי אמור להיות מעין רשת לביטחון, רשת סוציאלית לכלל אזרחי ישראל, אבל לפי העדויות שנתקלנו מפונים זו רשת עם חורים, והזעם שנתקלנו הוא עצום, ונדמה שהוא רק הולך ומתגבר עם השנים. שתי זעקות חזקות נשמעו כאן בשנים האחרונות כנגד המוסד לביטוח לאומי, ואנחנו שמענו אבל ניסינו גם להדחיק.
הראשונה היתה של שבואל סחיווסחורדר. לפני כשלוש שנים הוא בא לטקס יום הזיכרון הממלכתי. בדיוק עשר שנים לפני כן, בפיגוע במסעדת "סבארו", הוא איבד את שני הוריו ושלושה אחיו. הם נשארו חמישה אחים שנאבקו במשך שנים מול בירוקרטיה אטומה.
"הלכתי לאותה פקידת שיקום שבזמנו הבטיחה שתהיה לי אוזן קשבת, היא מסתכלת עלי אומרת לי, מה הבעיה שלך, יש לך פה, יש לך אזניים, אתה לא נכה, אתה בסדר גמור".
וכך באותו יום הזיכרון, הכאב מהזיכרון, מההשפלה והטרטור והאטימות, הביאו אותו לצעד מאוד קיצוני ולא ראוי.
"התעוררתי בבוקר יום הזיכרון, נסעתי לירושלים, שמעתי את המשפט הזה, שהיא דואגת לכל צרכינו ונמצאת איתנו יומיום, אני לא יכולתי לשאת את הצביעות הזאת."
הזעקה השנייה נאמרה במכתב.
נכתב בו כך:
"אני מאשים את מדינת ישראל, את ביבי נתניהו ושטייניץ הנבלות על ההשפלה שהאזרחים המוחלשים עוברים יום יום, שלוקחים מהעניים ונותנים לעשירים ולעובדי המדינה. אני מאשים את ביטוח לאומי שהתעללו בי במשך שנה עד שקיבלתי את הנכות. שמ- 2,300 ש"ח בחודש אני משלם מס בריאות ועוד תרופות. אין לי כסף לתרופות ולשכר דירה, ואין לי בכלל להתחיל את החודש אחרי ששילמתי מיליונים במיסים, עשיתי צבא, ועד גיל 46 עשיתי מילואים. אני לא אהיה חסר בית, ולכן אני מוחה".
לכותב המכתב קוראים משה סילמן, וביאושו הוא הצית את עצמו לפני שנתיים ברחוב קפלן בתל-אביב.
המוסד לביטוח לאומי, אותו גוף שאמור לתת לכם מענה מהרגע שנולדתם ועד ליום מותכם. הגוף שמגלגל כ- 70 מיליארד ש"ח בשנה, הגוף שאתם משלמים לו לאורך כל חייכם על פי חוק. אין כאן בחירה, לא תוכלו לקבל חברה מתחרה.
רן מלמד אומר "מתייחסים ל- 90 אחוז מהמגיעים לקבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי כאל רמאים וגנבים, במקום שזה יהיה בדיוק הפוך. תמיד יש 10 אחוזים שמנסים לרמות את המערכת, בכל דבר, אבל לא ייתכן שדווקא מי שמגיע לביטוח לאומי כדי לבקש ולקבל את מה שמגיע לו בדין, בצדק על פי חוק, אוטומטית ייחשב כמישהו שמנסה לעבוד על המערכת ובהתאם לכך יקבל את היחס."
נפגעי הביטוח הלאומי מדווחים לנו שהרושם שהם קיבלו הוא שהמוסד יעשה הכל כדי לא לשלם להם כסף. חלק מהם לא עומדים בעלבון ובהשפלה ומוותרים מראש על מה שמגיע להם.
אתי וזאנה מרותקת לכיסא גלגלים מספרת:
"זה לעבור התעללות. זה להוריד את המכנסיים, תראי לי איך את מורידה מכנסיים, תראי לי איך את אוכלת, תראי לי איך את הולכת לשירותים. אני רוצה לראות איך את מנגבת, סליחה שאני אומרת את הדברים האלה, אבל אלה הדברים שהם רוצים. נכנסים איתי לשירותים.  אחות נכנסת איתי ורוצה לראות איך אני עושה את הצרכים. דברים אינטימיים. ואני עושה את זה כי אין לי ברירה, כי אם לא תשפיל את עצמך, ולא תרסק את הכבוד העצמי שלך, לא יתנו לך כסף".
האם אין דרך אחרת, מכובדת יותר, שפויה יותר, לגבש עמדה לגבי אדם נכה שבא כבר עם תיעוד רפואי מלא?
אתי וזאנה אומרת: "אם היו בודקים בתיק אז הם היו רואים מסמכים, צילומים, אם-אר-איי, כל המכשורים שיש היום, הם עונים לצרכים שלהם. למה אנחנו צריכים לעבור את זה?"
ד"ר צאקי זיו-נר מנהל המחלקה לשיקום אורטופדי בית חולים תל השומר, אומר:
"אין מחילה להשפלה של חולה, אין מחילה לבדיקה שלא לצורך ואין מחילה לבדיקה שלא בנסיבות מכבדות.  אפשר כל בדיקה וכל מידע להשיג בבדיקה עניינית. אפשר ללבוש שני זוגות תחתונים ולבקש להוריד את הזוג העליון ולהישאר בתחתונים ולשמור על הכבוד או ללבוש תחתונים על מכנסיים ולבקש ממנו לפשוט את התחתונים. אין דבר שהוא לא פתיר."
בארה"ב ובקנדה, למשל, כדי לייתר את הסיטואציות המשפילות, הבדיקה נערכת על ידי הרופא האישי של המטופל, אותו רופא שהוא מכיר כל חייו. עם רופא כזה האדם, מן הסתם, ירגיש הרבה פחות מושפל.
אתי וזאנה אומרת: "השפלה שאיני יודעת איך לקרוא לה. אנשים בגלל זה נמנעים מלפנות לביטוח הלאומי".
הוועדה הרפואית היא שקובעת. יושבים בה רופאים מטעם הביטוח הלאומי ומזכיר ועדה. נפגעי הביטוח הלאומי שאיתם דיברתי תיארו את החוויה של הופעה בפני הוועדה הזו כטראומה קשה.
אתי וזאנה מספרת:
 
"אני נכנסת עם הבת שלי, ויושבים שם שלושה רופאים. הוא ביקש ממני לעלות למיטה. אמרתי לו שאני לא יכולה לבד, אני חייבת עזרה. הבת שלי באה לעזור לי, אז הוא אמר לה: אין צורך. אמרתי לו שאני לא יכולה. אז הוא אמר לי: אל תדאגי, אני תופס אותך."
אתי מבינה שהרופא תומך בה ומסייע לה לעבור למיטה, אבל אז קורה משהו בלתי צפוי.
"ואז הוא שחרר, שחרר, והייתי על הרצפה."
– הוא עזב אותך?
"הוא הלך לשבת, עזב אותי על הרצפה."
– הוא ישר הולך לשבת?
"כן".
"אני ברצפה, אני אומרת: איי, איי, זה כואב. הוא הלך לשבת. הילדה הקטנה שלי היתה צריכה להרים את אמא שלה."
– כל זה קורה, את על הרצפה, הילדה בצד, והם לא אומרים כלום?
"כלום. שום דבר."
– מה עם הילדה בכל הזמן הזה, מה היא עושה?
"היא התחילה לבכות. ואני הייתי בוכה איתה יחד. הגענו הביתה, שתינו מרוסקות. הילדה רצה מהר לאבא שלה ואז סיפרה לו שהרופא הפיל את אימא. הם לא בני אדם".
אתי מתארת את מה שזכה לכינוי "מבחן הנפילה".
מדובר במעין אלתור של רופאים בוועדות רפואיות לבדוק האם נכה הוא אכן נכה. אז הם מחזיקים אותו ואז עוזבים. אם הוא באמת נכה, הוא ייפול, אמנם זאת לא פרקטיקה רשמית, אבל זה חזר על עצמו ועורר התקוממות ענקית מצד נכים.
שלום קוטשר מנכ"ל ארגון לנכי שיתוק מוחין מספר:
"אלה סיפורים שאנשים כתבו בפורומים של נכים, שעשו להם את המבחן הזה, ושהם השתטחו על הרצפה. מבקשים מנכה, עוזרים לו לקום מהכסא, ועוזבים אותו בבת אחת בשביל שישתטח אפיים ארצה, יקבל מכה חזקה ויושפל. זה לא מכעיס? זה באמת איום ונורא. עלול להיגרם לו נזק מזה. זה לא נתפס בכלל."
אתי וזאנה אומרת: זה מה שהם עושים והרבה אנשים מוותרים על זה. אנשים מרגישים יותר מידי מושפלים.
המבחן האיום של אתי הגיע עד לכנסת. 17 עמודי הפרוטוקול של ועדת העבודה והרווחה מלמדים כי היא דנה בהתעללות בנכים, נבדקי הביטוח הלאומי בכלל ובמבחן הנפילה המשפיל בפרט. ועדת העבודה דנה בבחינה לקבוע הנחיות ברורות שימנעו ביזוי והשפלה של נכים. אתי עצמה, בסופו של היום הזה, הגיעה למיון. בטופס חדר המיון מתוארים שטפי דם וחבלות על גופה. היא גם הגישה תלונה במשטרה, שנסגרה עקב חוסר עניין לציבור.
300 אלף איש בשנה מתייצבים מול ועדות רפואיות שחורצות את גורלם. מה הסיכוי שהרופאים שיושבים בוועדות יהיו אוביקטיביים?
עו"ד רז לביא מומחה בתביעות ביטוח לאומי אומר:
"רוב הציבור אינו יודע אבל הרופא שיושב בוועדה בנכות כללית בדרג ראשון הוא רופא של המוסד לביטוח לאומי. הוא שכיר של הביטוח הלאומי. הוא מקבל שכר, תלוש שכר, מהמוסד לביטוח לאומי. כלומר, הקביעות לא אובייקטיביות מראש, בדרג ראשון."
אז בוועדה הראשונה יושב רופא שהוא שכיר של הביטוח הלאומי. אדם שמרגיש שנעשה לו עוול יכול להגיש ערר ולקבל ועדה חדשה, ובה שניים או שלושה רופאים שנחשבים חיצוניים, למרות שגם הם מקבלים את שכרם עבור השתתפות בוועדה מהביטוח הלאומי.
אין תגובות:
תוויות: , , , , , , ,

תחקיר "פנים אמיתיות" - הפסיכיאטר אילן רבינוביץ'

אפריל 2011 - התכנית "פנים אמיתיות" של אמנון לוי על הפסיכיאטר אילן רבינוביץ'.
מתוך עוגמת נפש , ידיעות אחרונות , רז שכניק, גבי בר חיים, מרץ 2011

הוא הפסיכיאטר (אילן רבינוביץ') של סלבריטאי ישראל ושל אנשי העסקים הבכירים, יש לו תוכנית בגלי צה"ל והוא היה הפסיכיאטר של 'האח הגדול'. כעת טוענים פציינטים מפורסמים: הוא גרם לי לבגוד, חשף סודות אינטימיים בחדר הטיפולים. את כתבת ידיעות אחרונות הוא איבחן כבעלת הפרעות פסיכיאטריות אחרי דקות ספורות
.

.
בחורף 2011, הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ' הוא המטפל של ישראל. רופא הנפש של אמנים, אנשי תקשורת והצמרת העסקית של המדינה. הפסיכיאטר לשעבר של 'האח הגדול' הוא אביזר חובה בתוכניות טלוויזיה ובמסיבות האלפיון העליון. מגיש תוכנית רדיו בשם 'שעת נפש' בגל"צ עם העיתונאי חנוך דאום. מדלג מכנס רפואי בלוס־אנג'לס למסיבה פרטית של מדונה בלונדון. והחל מהשבוע, רבינוביץ' הוא גם טאלנט טלוויזיוני: סרט שלו על פדופילים שודר בערוץ 2. בעולם שבו בני אדם מחפשים את הבורג שחסר להם בארגז הכלים של מישהו אחר, רבינוביץ' הפך להצלחה נחשולית. בתרבות הפופולרית הוא כבר מזמן לא רק פסיכיאטר. הוא תרופת פלא. בתוכניות שלו הוא מפצח בעיות כמו בוטנים. כדי לקבל תור בקליניקה שלו תמתינו מינימום שבועיים ותיפרדו מ־850 שקל. על מותגים, כידוע, משלמים.
בעיני רבים, מגיע לרבינוביץ' שאפו. הוא גאל את הפסיכיאטריה ממיתוג אפרורי והפך אותה לעיסוק עם סקס־אפיל. הוא מדבר על הפרעות נפשיות כבעיה לגיטימית. יש לו שיטות עבודה מקוריות, והוא מאוד־מאוד מצליח. בעבר אמר רבינוביץ' שזו גם הסיבה שבגללה הוא שנוי במחלוקת. הכל מקנאה. אבל כשמחטטים בארגז הכלים שלו ושומעים מספר עדויות של מטופלים לשעבר, מתגלה גם תמונה אחרת: חוסר דיסקרטיות והפרת חיסיון רפואי, מתן תרופות מרשם באירוע חברתי ובמסעדה, חלוקת הוראות פעולה לחיים (למטופלת אחת הוא המליץ לבגוד בבעלה), וגם גבולות גמישים בין טיפול, חברות ויחסי עבודה. כך, למשל, התראיין רבינוביץ' בטלוויזיה ודיבר על התנהגותו של דודו טופז לאחר שנעצר, למרות שבאותה תקופה טיפל בו כפסיכיאטר וסיפק לו תרופות.

מ', שחקנית ודוגמנית, נחתה בקליניקה של רבינוביץ' לפני כשש שנים וטופלה אצלו עד לאחרונה. היא הגיעה בעקבות דיכאון וטופלה לפני כן בתרופה נגד דיכאון. כמו כל מטופליו של רבינוביץ', היא נשבתה בקסמו. "בפגישה הראשונה מה שהדהים אותי זה שהוא עשה לי ניתוח אופי בשניות", היא נזכרת. "קלט אותי ברמות שאי אפשר להסביר. הוא אמר לי שיש לו המון מטופלים מתעשיית הבידור. בהתחלה לא נקב בשמות ואחר כך שפך בלי הפסקה. עם הזמן הוא התחיל להתפאר במטופלים שלו, נתן שמות וסיפר לי על הבעיות שלהם. שמעתי הרבה על אשת תקשורת בכירה, על בעל חברת הפקות מצליח, על שחקנית מבטיחה, על מפורסמת שעברה אונס (השמות שמורים במערכת). דברים אינטימיים. נלחצתי. הרי הוא יודע עליי דברים שלא רציתי שאף אחד יידע ומצד שני מספר לי על אחרים, אז חששתי שגם עליי הוא מספר. הוא היה מספר לי הרבה על דודו טופז, שהוא מטופל שלו ואיש בעייתי מאוד. הוא אמר לי שלכולנו, השחקנים, יש נטייה לדיכאון, ושהכדורים באים יחד עם המקצוע. שיהיה ברור: הסכמתי לדבר לכתבה הזו רק בשביל חברים טובים שנמצאים אצלו בטיפול".

קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , , , ,

משרד הרווחה נגד העיתונאות החוקרת על התעללות עובדי משרד הרווחה בחסרי ישע - נחום עידו

יולי 2008 - תכנית "שומר מסך" של העיתונאי החוקר אמנון לוי חשפה התעללות קשה בילדים חוסים ע"י מטפלת במוסד אתגר. התברר כי מדובר בכשל מערכתי של משרד הרווחה שכן האלימות של המטפלת הייתה ידועה למשרד הרווחה עוד מלפני כ- 3 שנים מהמוסד הקודם שבו עבדה. משרד הרווחה העביר אותה למוסד "אתגר" שם המשיכה להתעלל בחוסים.
משרד הרווחה כתגובה הגיש תלונה במשטרה נגד העיתונאי החוקר אמנון לוי. לטענת משרד הרווחה אמנון לוי לא דווח די מהר על החשש להתעללות אלא התעכב כעשרה ימים עד לדווח על המטפלת האלימה הידועה למשרד מזה כשלש שנים.
נחום עידו דובר משרד הרווחה בראיון מתחמק מהכשלים המערכתיים בטיפול משרד הרווחה בפרשת ההתעללות, ומאשים את המטפלת המכה.
אמנון לוי טוען כי ידוע על מקרים נוספים של התעללות בחסויים חסרי ישע ע"י עובדי משרד הרווחה שדווחו למשרד אך מאומה לא נעשה.
.

.
יצויין כי נסגר התיק נגד אמנון לוי בפרשת המטפלת המתעללת, ואמנון לוי הגיב על סגירת התיק: "אני שמח שהפרקליטות הצילה את משרד הרווחה ממבוכה קשה ביותר, לו התיק הזה היה מגיע לחקירה ומשפט".
מסקנות
  • משרד הרווחה אינו מטפל בתלונות המוגשות על עובדים אלימים ותוקפניים של המשרד.
  • משרד הרווחה נוקם במי שמתלונן על עובדיו לצורכי נקמה וכן לצורכי הפחדה
  • פקידי הרווחה בירושלים אינם מודעים למתרחש ב"שטח"
קישורים:
אין תגובות:
תוויות: , , , , , , , ,

התעללות בילדים חוסים במוסד "אתגר" של משרד הרווחה

מוסד אתגר של משרד הרווחה משמש לילדים חוסים פיגור שכלי. אמנון לוי בתכניתו "שומר מסך" חשף כי במוסד ישנה מטפלת אשר באופן שיטתי מכה את הילדים חסרי הישע ללא אבחנה. המטפלת מכה את הילדים בראשם, גוררת אותם, שאר הילדים מפחדים ממנה ומרכינים גופם כשהיא עוברת לידם מחשש שתכה אותם. המטפל נעצרה לצורך חקירה.
מבדיקה נתברר כי המטפלת עבדה קודם לכן במוסד אחר ופוטרה מחשש לאלימות אולם נשארה במערכת הרווחה של משרד הרווחה, אף אחד לא מדווח או עוקב על התנהגותה. המטפלת עובדת כבר שנה במוסד אתגר, עם צוות ואף אחד לא דווח. מדובר ב"קשר שתיקה" של מערכת הרווחה על מטפלת אלימה במוסד לילדים חוסים של משרד הרווחה.
.

.
בפברואר 2009 גזר בית המשפט המחוזי 15 חודשי מאסר בפועל על המטפלת רוזה דוידוב, שהורשעה כי התעללה בילדים חוסים במעון אתגר. בגזר הדין כתב השופט אילן שיף כי "מעשיה של הנאשמת ראויים לכל גינוי. במשך תקופה רצופה של מספר חודשים היא תקפה והתעללה בחוסים חסרי ישע בעלי פיגור שחלקם קטינים, שלא יכלו להתלונן ולדווח כיאות על מעשיה החמורים".

כשלים מערכתיים במערכת הרווחה
השופט הביע תמיהה כיצד במשך כמה חודשים נהגה המטפלת בילדים כפי שנהגה ואיש לא הבחין בכך בתוך המעון. "ראוי היה כי כל הרואה או שומע על מעשים נוראיים שכאלה יזעק ויזעיק למען מנוע הישנותם", כתב השופט שיף בגזר הדין. בנוסף, השופט מתח ביקורת על אנשי המעון על כך שלא התלוננו על המטפלת וגם על העובדה שבכרטיס העובד שלה לא מולאו פרטים כמו השכלתה, תחומי התמחותה ומקומות עבודה קודמים בהם עבדה.
השופט ציין גם כי: "עיון בת/ע/1 (כרטיס העובד של הנאשמת) מעלה גם פליאה על אי פיקוח לכאורה של המעון על רישום פרטים חיוניים בכרטיס העובד שמולא טרם קבלת הנאשמת לעבודה. כך למשל, לא מולאו כלל פרטי השכלתה, תחומי התמחותה, כישוריה, פרטים מלאים על מקומות עבודתה הקודמים וסיבת עזיבתה את מקומות העבודה הקודמים. כל שמילאה הנאשמת בטופס כרטיס העובד הוא פרטיה האישיים, רמת שליטתה בשפה העברית ובמשבצת מקום עבודתה האחרון, תחת הכותרת 'תחילת עבודה', נרשם 'רוסם'. עובדה זו בצירוף הנתון כי, כעולה מת/ע/1, הממליצה הרשומה היחידה על קבלת הנאשמת לעבודתה היתה הנאשמת עצמה, מעלה תהיות באשר להקפדה על קבלת עובדים לעבודה כה קשה. ...
מדאיגה אותי גם המשמעות האפשרית לדברי אמיר שוורץ (פקיד הסעד הראשי בשירות לאדם המפגר), כי בעקבות הארוע הנדון ביקשו עובדים במעונות חוסים לעזוב את מקומות עבודתם מחשש להסתבך בפלילים. אפשר (איני קובע קביעות בנדון), שחששם של העובדים נובע מתרבות של נקיטת אמצעים גופניים כלפי החוסים. ראוי שנושא זה יהא לנגד עיני כל הנוגעים בדבר. "
השופט העיר עוד כי שמע מפי אחד העדים כי עובדים רבים העלו חשש בנוגע לעתידם בעקבות חשיפת הפרשה, ובעניין זה כתב: "אפשר (איני קובע קביעות בנדון), שחששם של העובדים נובע מתרבות של נקיטת אמצעים גופניים כלפי החוסים". בשל נסיבות אלה, קבע השופט, יועבר עותק מגזר הדין לפקיד הסעד הראשי.
נקודות:
  • קיים "קשר שתיקה" של התעללות בלקוחות (חוסים חסרי ישע) בפנימיות של משרד הרווחה, עובדים אינם מדווחים.
  • במצב של "חשש מאלימות" העובד אינו מוצא ממערכת הרווחה אלא מועבר למסגרת אחרת לתפקיד דומה.
  • משרד הרווחה אינו מנהל מעקב אחר העובדים האלימים במערכת.
  • ישנם פנימיות של משרד הרווחה בהם קיימת תרבות של נקיטת אמצעים גופניים נגד חוסים.
  • משרד הרווחה מעסיק מטפלים חסרי ניסיון ורקע מתאים לטיפול בחוסים.
  • השופט הביע אפשרות כי במשרד הרווחה קיימת "תרבות של נקיטת אמצעים גופניים כלפי החוסים".
קישורים:

השפלה והזנחה במעון החוסים "שקמה" של משרד הרווחה ברעננה

תביעת ענק נגד משרד הרווחה ואקי"ם - הפקירו והזניחו חוסה במעון מפגרים להתעללות ואונס - דצמבר 2009
 
משרד הרווחה - פיקוח ומעקב לקויים על כל מסגרות הרווחה: פנימיות, מעונות, פקידי סעד, עובדים סוציאליים
    אין תגובות:
    תוויות: , , , , , , , ,
    הירשם ל- רשומות (Atom)