‏הצגת רשומות עם תוויות אובדן כושר עבודה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אובדן כושר עבודה. הצג את כל הרשומות

פוטר בשל מצבו הרפואי, ביטוח לאומי לא מכיר בו

הכתבה "פוטר בשל מצבו הרפואי, ביטוח לאומי לא מכיר בו" , mynet , מרינה גולן , אוגוסט 2013

אבי (51) מנתניה פוטר מעבודתו לאחר שמצבו הרפואי הידרדר, ורופאיו קבעו כי הוא לא מסוגל לעבוד עוד. אבל הביטוח הלאומי דוחה פעם אחר פעם את תביעותיו להבטחת הכנסה ולהכרתו כנפגע עבודה. בינתיים, הוא וששת ילדיו נאלצים לחיות ממשכורתה של אשתו, בסך 3,500 שקלים. "איך אפשר מצד אחד להחליט שאני לא כשיר ומצד שני להשאיר אותי בלי הכנסה?", הוא שואל

במשך כבר יותר משלוש שנים מחכה אבי בן 51 מנתניה, אב לשישה ילדים לקיצבה מביטוח הלאומי. אבי עבד במשך 23 שנים במפעל שמייצר מצברים, ולאחר שמצבו הרפואי הידרדר והרופא התעסוקתי קבע שעליו להפסיק לעבוד, הוא פוטר. מאז מנהל אבי מאבק עיקש מול הביטוח הלאומי, ובינתיים הוא ממשיך להפסיד.

לטענתו של אבי, מצבו הרפואי הידרדר עקב חשיפתו לחומרים הרעילים שבמפעל והוא פנה לביטוח הלאומי בבקשה שיכירו בו נפגע עבודה, אבל השבוע בקשתו נדחתה שוב, והמשפחה נמצאת על סף ייאוש. למעשה, מאז הפיטורים ועד היום, לא קיבל אבי שום סיוע מהמדינה. גם הבקשה שלו להבטחת הכנסה נדחתה, בטענה כי אשתו משתכרת בסך 3,500 בחודש.
"הגענו לפת לחם"

"מאז שדחו את הבקשה שלי להבטחת הכנסה, עברה שנה", מספר אבי השבוע בקול שבור. "היום אשתי מרוויחה 3,000 שקלים בחודש בעבודת ניקיון, וזאת ההכנסה היחידה שיש לנו. הגענו לפת לחם. אנחנו קונים רק את הדברים הנחוצים ביותר, כמו חלב, לחם וביצים. אין לנו כסף ללכת לסופרמרקט ואנחנו רושמים את כול המוצרים במכולת השכונתית.

"אני לא יודע כמה עוד נוכל לרשום. יש לנו חובות בכל החנויות בשכונה. לפני כמה ימים קיבלתי הודעת אזהרה לפני תחילת הליכי הוצאה לפועל. יש לי בחשבון בנק 50 אלף שקל חוב, ואין לי מאיפה להביא את הכסף. אנחנו חייבים כסף לכל העולם. לחברת החשמל, למי נתניה, לעירייה, לחברת הגז, לגן של הבן שלי ואני לא יודע מה לעשות. אני לא מסוגל לעבוד, כי אני מאוד חולה וגם עם המכתב של הרופא התעסוקתי, אף אחד לא ייקח אותי לעבודה. מה הם רוצים, שנמות מרעב? איך אפשר מצד אחד להחליט שאני לא כשיר לעבודה ומצד שני, להשאיר אותי בלי הכנסה?



החלטה מקוממת. אבי (צילום: אסף פרידמן)

"עבדתי במשך 23 שנים, כל יום מחמש בבוקר ועד חמש אחר הצהריים. פרנסתי את המשפחה שלי בכבוד והיום אני רק נטל. אני מרגיש שהגעתי לקצה היכולת שלי, אני לא יודע כיצד להמשיך לחיות, אני מרגיש שאני משתגע".

זמן קצר לאחר פיטוריו, הגיש אבי לביטוח לאומי תביעה לנכות כללית. אל התביעה הזאת הוא צירף מסמכים רפואיים ואישור מהרופא התעסוקתי, שקבע שאינו כשיר לעבודה כלל. אך התביעה הזאת נדחתה. לאחר מכן הוא פנה לעו"ד משה סימניאן, והגיש באמצעותו תביעה להכיר בפגיעות שנגרמו לו כתוצאה מעבודתו, כמחלת מקצוע.

"ברגע שראיתי את התיק הרפואי של אבי, ושמעתי את סיפורו, היה לי ברור כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעות שלו לבין עבודה במפעל המצברים", אמר עו''ד סימניאן. "במסגרת התפקיד שלו, אבי נחשף לחומרים מסוכנים רעילים במשך שעות רבות כל יום לתקופה של שנים רבות. הוא סובל מבעיות נשימה קשות, כאבים בלתי פוסקים באיברים פנימיים ולחץ דם גבוה, מחלות מפרקים, מחלות עור, ירידה בשמיעה, בראייה ובעיות רפואיות נוספות.

"הגשתי את כל המסמכים הרפואיים שלו לפני יותר משנה ולא ברור מדוע לקח לביטוח לאומי זמן כה רב להשיב לתביעה. בכל אותה תקופה לאבי לא הייתה שום הכנסה.

"במהלך התקופה שהמתנו לתשובה, הגשתי לביטוח הלאומי תביעה להבטחת הכנסה, שנדחתה עקב הטענה כי אשתו של אבי מרוויחה 3,500 שקלים לחודש וזה אמור להספיק לכלכלה של משפחה בת שש נפשות. כעת, לאחר שהם דחו את התביעה שלו למחלת מקצוע הם שולחים אותו שוב להגיש תביעה לנכות כללית, וזה למרות שלפני כשנה וחצי הוא כבר הגיש את התביעה הזאת והיא נדחתה על סף. זאת החלטה מקוממת, שאין לה אחיזה במציאות".

"היה לנו הכול"

"המקרר שלנו ריק", מספר אבי. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לרשום את הילדים לחוגים או לקייטנות. אני לא יכול לתת להם דמי כיס. פעם זה לא היה ככה.

עלינו ארצה בשנת 1984. כעבור שלוש שנים הגעתי למפעל מצברים דרך לשכת התעסוקה. זאת הייתה עבודה קשה, 12 שעות כל יום, אבל מעולם לא התלוננתי.

"הייתי מאושר שפרנסתי את המשפחה שלי בכבוד. אשתי הרוויחה אז 4,000 שקלים ויחד הגענו כמעט לעשרת אלפים שקלים בחודש. היו לנו אז רק שני ילדים וחיינו די טוב. גם כשהילדים האחרים נולדו, רמת החיים שלנו הייתה טובה, הרבה יותר טובה ממשפחות אחרות שעלו מאתיופיה. היום אני שבר כלי, שלא מכניס שקל אחד למשפחה. אין לי כסף בארנק, אני לא יוצא מהבית ואין לי עתיד".

לא זכאים

מהביטוח הלאומי נמסר: "אבי הגיש תביעה לדמי פגיעה ב-15/5/2012, בתביעה הוא טען כי לקה במחלות רבות כתוצאה מעבודתו במפעל לייצור מצברים. הוא עסק לדבריו במילוי מצברים ונחשף לחומרים חומצתיים ולקה במחלות הרבות אותן ציין בתביעה. הטיפול בתביעה התמשך כיון שמדובר בתביעה מורכבת בה, מצוינות מחלות רבות: פגיעות בעיניים, בעור באיברים פנימיים ועוד, שמחייבות בדיקות רפואיות ובירורים רבים ושונים. כמו כן נדרשו פרטים מהמעסיק על מפלסי רעש וניטור חלקיקים.

"לאחר קבלת כל החומר הנדרש, והתייעצות עם הרופא נדחו כל תביעותיו של אבי בשל העדר קשר סיבתי בין מחלותיו לבין תנאי עבודתו. אבי רשאי לערער על ההחלטה בבית הדין.

"במקביל לטיפול בתביעתו ולמיצוי זכויותיו, הוא הופנה להגיש תביעות להבטחת הכנסה ולנכות כללית. עד כה אבי לא הגיש תביעה לנכות כללית. יש לציין, שזכאות משפחתו להבטחת הכנסה נבדקה מספר פעמים, ובכולן הכנסות רעייתו של אבי מעבודה עולות בהרבה על הסכום שציינת בפנייתך ושוללות את זכאות המשפחה לגמלה להבטחת הכנסה. מוצע שאבי יגיש תביעה לנכות כללית בהקדם, בה יפרט את כל הבעיות הרפואיות מהן הוא סובל ויצרף תיעוד רפואי מעודכן".

מול חומת הביורוקרטיה

הכתבה מול חומת הביורוקרטיה , ישראל היום , יולי 2011

מדי חודש מקבלת הוועדה לפניות הציבור בכנסת כ-200 תלונות מאזרחים שמחפשים מוצא אחרון • בראש הרשימה: ביטוח לאומי, הרשויות המקומיות וחברות הסלולר • יו"ר הוועדה, ח"כ מקלב: "נדהמתי מהאטימות של עובדי הציבור" גדעון אלון

יו"ר הוועדה לפניות הציבור, ח"כ מקלב
|
צילום: דודי ועקנין

רונית (השמות בכתבה בדויים), בתה בת ה-12 של רחל, סובלת מאוטיזם ומשיתוק מוחין קל. עד שנת 2009 היא הוכרה במוסד לביטוח לאומי כבעלת 50 אחוזי נכות וקיבלה קיצבה חודשית. לאחר שהוזמנה להופיע לפני ועדה רפואית של הביטוח הלאומי, נקבע כי היא סובלת מבעיה התפתחותית-רגשית ואינה נמצאת על רצף האוטיזם. הקיצבה שלה הופסקה, והמשפחה הגישה ערר. "אמרנו להם שמשרד החינוך קבע שרונית בדרגה 3 על רצף האוטיזם אחרי שהצגנו בפניו את המסמכים הרפואיים", מספרת האם. "משרד הרווחה הכיר בה כאוטיסטית וגם קופת החולים, ורק המוסד לביטוח לאומי לא היה מוכן לאשר זאת. הם שאלו אותי: 'איך עד גיל 10 וחצי לא טענת שהיא אוטיסטית?'. מה בסך הכל ביקשתי? רק שיחזירו לי את הקיצבה שהופסקה". בסופו של דבר החליטה ועדת הערר לקבל את הבקשה ולהגדיל את אחוזי הנכות של רונית, אבל הביטוח הלאומי החליט לערער על ההחלטה בבית המשפט.

פרשה כואבת זו נחשפה בישיבת הוועדה לפניות הציבור של הכנסת בחודש מארס במהלך דיון מקיף על תפקוד הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי. יו"ר הוועדה, ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה), החליט להקדיש דיון מיוחד לנושא לנוכח התלונות הרבות שהגיעו ללשכתו מנכים ומבני משפחותיהם, שהתמרמרו על הביורוקרטיה, על הקשיחות ועל חוסר הרגישות והאמפתיה כלפי ציבור הפונים.

בישיבה נחשפו כמה מקרים אנושיים קשים, בין היתר של נכה 100 אחוז שנקבעו לו 50 אחוזי נכות בלבד על אובדן כושר עבודה, אף שהוא צמוד לכיסא גלגלים וידיו כמעט אינן מתפקדות; של אב שסיפר כי הביטוח הלאומי מסרב לחשוף בפניו פרוטוקול של ועדה רפואית, שביטלה את קיצבת הנכות שבנו היה זכאי לה עקב חירשותו; ושל חולה לב שעבר צנתורים רבים עקב חסימות באוטם שריר הלב, אינו מסוגל לעבוד זה שלוש שנים ונאלץ לחיות מקיצבה של 1,300 שקלים בלבד בשל סירובה של ועדה רפואית להכיר באי יכולתו לעבוד.
ח"כ מקלב אומר כי "התרשמתי שהמוסד לביטוח לאומי ממרר את חיי הנכים הפונים לוועדות הרפואיות כדי שיתייאשו ויוותרו על זכותם לקיצבה המגיעה להם בדין. קראתי לראשי הביטוח הלאומי לשנות את הגישה ולשים קץ לביורוקרטיה". גם ח"כים אחרים שהשתתפו בדיון השמיעו טענות קשות. ח"כ אילן גילאון (מרצ), הסובל בעצמו מנכות, אמר כי "כדי שאדם יקבל את זכויותיו מהביטוח הלאומי הוא צריך להיות מאכער, ואם אינו כזה עליו לקחת מומחה שייצג אותו, כי אחרת לא יידע מהן זכויותיו". ח"כ אברהם מיכאלי (ש"ס) קבל על כך שלא מאפשרים לנכים המופיעים לפני הוועדות הרפואיות להיות מיוצגים על ידי עורכי דין. 

יחס מנוכר ורוע לב

לנציגי המוסד לביטוח לאומי לא היה הסבר ליחס המשפיל והמעליב כלפי הנכים ובני משפחותיהם. מנהלת אגף ועדות רפואיות בביטוח הלאומי, ירונה שלום, אמרה שמתקיימים כ-300 אלף דיונים בשנה בוועדות ולכן ייתכנו טעויות. שלומי מור מהלשכה המשפטית של הביטוח הלאומי אמר בנימה מתנצלת: "תמיד יש מה לשפר. אנחנו תמיד עושים מאמצים לשפר את תפקודן של הוועדות הרפואיות".
מדי חודש מגיעות כ-200 פניות של אזרחים לוועדה לפניות הציבור בכנסת. הפונים קובלים על טיפול כושל, על יחס מנוכר ועל רוע לב מצד עובדי השירות הציבורי. חברי הוועדה כמעט אינם זוכים לסיקור תקשורתי (ואולי זו הסיבה שאינם מרבים להשתתף בישיבותיה), אף שהם משמשים ערוץ משמעותי בין האזרח לנותני השירות מטעם המדינה. "עיקר התלונות הן נגד המוסד לביטוח לאומי, אבל יש גם לא מעט תלונות נגד משרד התחבורה, משרד הבריאות, הרשויות המקומיות וחברות התקשורת", אומר ח"כ מקלב. "לעיתים אני נדהם ממימדי האטימות והאדישות של עובדי הציבור המופיעים לפני הוועדה".
גם ההוצאות הגבוהות הכרוכות בטיפול פסיכולוגי העסיקו את הוועדה לפניות הציבור לפני שבועות ספורים, בעקבות תלונות על המחירים הגבוהים שאנשים נאלצים לשלם (לעיתים כ-800 שקלים לפגישה). רותי מספרת כי היא נאלצת להוציא הון על ביקוריה עם בתה יעל אצל פסיכולוג, "במקום לתת לה כסף לרכישת דירה". בתה לקתה במחלה כרונית קשה שפגעה בתפקוד שלה, נכנסה בעקבות כך לדיכאון ונזקקה לטיפולים ממושכים. "אני מוציאה 3,200 שקלים בחודש ויותר מ-40 אלף שקלים בשנה על טיפולים פסיכולוגיים, כשהתעריף שלהם עוד נמוך יחסית: 400 שקלים ל-50 דקות", היא מספרת.
מנהל המרכז למשפחת הילד המיוחד "תעצומות", יעקב קצנלבוגן, אומר כי "הבעיה מחריפה כשמדובר במשפחות עם ילדים בעלי מוגבלויות - אז ההורים והאחים נזקקים לעיתים לטיפולים פסיכולוגיים כדי להמשיך לתפקד. עם זאת, הדבר כרוך בעלויות אדירות, דבר שמאלץ משפחות רבות לוותר על הטיפול שהן כה זקוקות לו". ח"כ מקלב אומר כי "שיעור הנזקקים לטיפולים פסיכולוגיים בקרב האוכלוסייה עומד על כ-30 אחוזים, כאשר מתוכם רבים אינם פונים לקבלת טיפול עקב המחיר. הבעיה נובעת מהיעדר מענה בתחום הפסיכולוגיה במערכת הבריאות הציבורית".