הכתבה "פוטר בשל מצבו הרפואי, ביטוח לאומי לא מכיר בו" , mynet , מרינה גולן , אוגוסט 2013
אבי (51) מנתניה פוטר מעבודתו לאחר שמצבו הרפואי הידרדר, ורופאיו קבעו כי הוא לא מסוגל לעבוד עוד. אבל הביטוח הלאומי דוחה פעם אחר פעם את תביעותיו להבטחת הכנסה ולהכרתו כנפגע עבודה. בינתיים, הוא וששת ילדיו נאלצים לחיות ממשכורתה של אשתו, בסך 3,500 שקלים. "איך אפשר מצד אחד להחליט שאני לא כשיר ומצד שני להשאיר אותי בלי הכנסה?", הוא שואל
במשך כבר יותר משלוש שנים מחכה אבי בן 51 מנתניה, אב לשישה ילדים לקיצבה מביטוח הלאומי. אבי עבד במשך 23 שנים במפעל שמייצר מצברים, ולאחר שמצבו הרפואי הידרדר והרופא התעסוקתי קבע שעליו להפסיק לעבוד, הוא פוטר. מאז מנהל אבי מאבק עיקש מול הביטוח הלאומי, ובינתיים הוא ממשיך להפסיד.
לטענתו של אבי, מצבו הרפואי הידרדר עקב חשיפתו לחומרים הרעילים שבמפעל והוא פנה לביטוח הלאומי בבקשה שיכירו בו נפגע עבודה, אבל השבוע בקשתו נדחתה שוב, והמשפחה נמצאת על סף ייאוש. למעשה, מאז הפיטורים ועד היום, לא קיבל אבי שום סיוע מהמדינה. גם הבקשה שלו להבטחת הכנסה נדחתה, בטענה כי אשתו משתכרת בסך 3,500 בחודש.
"הגענו לפת לחם"
"מאז שדחו את הבקשה שלי להבטחת הכנסה, עברה שנה", מספר אבי השבוע בקול שבור. "היום אשתי מרוויחה 3,000 שקלים בחודש בעבודת ניקיון, וזאת ההכנסה היחידה שיש לנו. הגענו לפת לחם. אנחנו קונים רק את הדברים הנחוצים ביותר, כמו חלב, לחם וביצים. אין לנו כסף ללכת לסופרמרקט ואנחנו רושמים את כול המוצרים במכולת השכונתית.
"אני לא יודע כמה עוד נוכל לרשום. יש לנו חובות בכל החנויות בשכונה. לפני כמה ימים קיבלתי הודעת אזהרה לפני תחילת הליכי הוצאה לפועל. יש לי בחשבון בנק 50 אלף שקל חוב, ואין לי מאיפה להביא את הכסף. אנחנו חייבים כסף לכל העולם. לחברת החשמל, למי נתניה, לעירייה, לחברת הגז, לגן של הבן שלי ואני לא יודע מה לעשות. אני לא מסוגל לעבוד, כי אני מאוד חולה וגם עם המכתב של הרופא התעסוקתי, אף אחד לא ייקח אותי לעבודה. מה הם רוצים, שנמות מרעב? איך אפשר מצד אחד להחליט שאני לא כשיר לעבודה ומצד שני, להשאיר אותי בלי הכנסה?
החלטה מקוממת. אבי (צילום: אסף פרידמן)
"עבדתי במשך 23 שנים, כל יום מחמש בבוקר ועד חמש אחר הצהריים. פרנסתי את המשפחה שלי בכבוד והיום אני רק נטל. אני מרגיש שהגעתי לקצה היכולת שלי, אני לא יודע כיצד להמשיך לחיות, אני מרגיש שאני משתגע".
זמן קצר לאחר פיטוריו, הגיש אבי לביטוח לאומי תביעה לנכות כללית. אל התביעה הזאת הוא צירף מסמכים רפואיים ואישור מהרופא התעסוקתי, שקבע שאינו כשיר לעבודה כלל. אך התביעה הזאת נדחתה. לאחר מכן הוא פנה לעו"ד משה סימניאן, והגיש באמצעותו תביעה להכיר בפגיעות שנגרמו לו כתוצאה מעבודתו, כמחלת מקצוע.
"ברגע שראיתי את התיק הרפואי של אבי, ושמעתי את סיפורו, היה לי ברור כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעות שלו לבין עבודה במפעל המצברים", אמר עו''ד סימניאן. "במסגרת התפקיד שלו, אבי נחשף לחומרים מסוכנים רעילים במשך שעות רבות כל יום לתקופה של שנים רבות. הוא סובל מבעיות נשימה קשות, כאבים בלתי פוסקים באיברים פנימיים ולחץ דם גבוה, מחלות מפרקים, מחלות עור, ירידה בשמיעה, בראייה ובעיות רפואיות נוספות.
"הגשתי את כל המסמכים הרפואיים שלו לפני יותר משנה ולא ברור מדוע לקח לביטוח לאומי זמן כה רב להשיב לתביעה. בכל אותה תקופה לאבי לא הייתה שום הכנסה.
"במהלך התקופה שהמתנו לתשובה, הגשתי לביטוח הלאומי תביעה להבטחת הכנסה, שנדחתה עקב הטענה כי אשתו של אבי מרוויחה 3,500 שקלים לחודש וזה אמור להספיק לכלכלה של משפחה בת שש נפשות. כעת, לאחר שהם דחו את התביעה שלו למחלת מקצוע הם שולחים אותו שוב להגיש תביעה לנכות כללית, וזה למרות שלפני כשנה וחצי הוא כבר הגיש את התביעה הזאת והיא נדחתה על סף. זאת החלטה מקוממת, שאין לה אחיזה במציאות".
"היה לנו הכול"
"המקרר שלנו ריק", מספר אבי. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לרשום את הילדים לחוגים או לקייטנות. אני לא יכול לתת להם דמי כיס. פעם זה לא היה ככה.
עלינו ארצה בשנת 1984. כעבור שלוש שנים הגעתי למפעל מצברים דרך לשכת התעסוקה. זאת הייתה עבודה קשה, 12 שעות כל יום, אבל מעולם לא התלוננתי.
"הייתי מאושר שפרנסתי את המשפחה שלי בכבוד. אשתי הרוויחה אז 4,000 שקלים ויחד הגענו כמעט לעשרת אלפים שקלים בחודש. היו לנו אז רק שני ילדים וחיינו די טוב. גם כשהילדים האחרים נולדו, רמת החיים שלנו הייתה טובה, הרבה יותר טובה ממשפחות אחרות שעלו מאתיופיה. היום אני שבר כלי, שלא מכניס שקל אחד למשפחה. אין לי כסף בארנק, אני לא יוצא מהבית ואין לי עתיד".
לא זכאים
מהביטוח הלאומי נמסר: "אבי הגיש תביעה לדמי פגיעה ב-15/5/2012, בתביעה הוא טען כי לקה במחלות רבות כתוצאה מעבודתו במפעל לייצור מצברים. הוא עסק לדבריו במילוי מצברים ונחשף לחומרים חומצתיים ולקה במחלות הרבות אותן ציין בתביעה. הטיפול בתביעה התמשך כיון שמדובר בתביעה מורכבת בה, מצוינות מחלות רבות: פגיעות בעיניים, בעור באיברים פנימיים ועוד, שמחייבות בדיקות רפואיות ובירורים רבים ושונים. כמו כן נדרשו פרטים מהמעסיק על מפלסי רעש וניטור חלקיקים.
"לאחר קבלת כל החומר הנדרש, והתייעצות עם הרופא נדחו כל תביעותיו של אבי בשל העדר קשר סיבתי בין מחלותיו לבין תנאי עבודתו. אבי רשאי לערער על ההחלטה בבית הדין.
"במקביל לטיפול בתביעתו ולמיצוי זכויותיו, הוא הופנה להגיש תביעות להבטחת הכנסה ולנכות כללית. עד כה אבי לא הגיש תביעה לנכות כללית. יש לציין, שזכאות משפחתו להבטחת הכנסה נבדקה מספר פעמים, ובכולן הכנסות רעייתו של אבי מעבודה עולות בהרבה על הסכום שציינת בפנייתך ושוללות את זכאות המשפחה לגמלה להבטחת הכנסה. מוצע שאבי יגיש תביעה לנכות כללית בהקדם, בה יפרט את כל הבעיות הרפואיות מהן הוא סובל ויצרף תיעוד רפואי מעודכן".
אבי (51) מנתניה פוטר מעבודתו לאחר שמצבו הרפואי הידרדר, ורופאיו קבעו כי הוא לא מסוגל לעבוד עוד. אבל הביטוח הלאומי דוחה פעם אחר פעם את תביעותיו להבטחת הכנסה ולהכרתו כנפגע עבודה. בינתיים, הוא וששת ילדיו נאלצים לחיות ממשכורתה של אשתו, בסך 3,500 שקלים. "איך אפשר מצד אחד להחליט שאני לא כשיר ומצד שני להשאיר אותי בלי הכנסה?", הוא שואל
במשך כבר יותר משלוש שנים מחכה אבי בן 51 מנתניה, אב לשישה ילדים לקיצבה מביטוח הלאומי. אבי עבד במשך 23 שנים במפעל שמייצר מצברים, ולאחר שמצבו הרפואי הידרדר והרופא התעסוקתי קבע שעליו להפסיק לעבוד, הוא פוטר. מאז מנהל אבי מאבק עיקש מול הביטוח הלאומי, ובינתיים הוא ממשיך להפסיד.
לטענתו של אבי, מצבו הרפואי הידרדר עקב חשיפתו לחומרים הרעילים שבמפעל והוא פנה לביטוח הלאומי בבקשה שיכירו בו נפגע עבודה, אבל השבוע בקשתו נדחתה שוב, והמשפחה נמצאת על סף ייאוש. למעשה, מאז הפיטורים ועד היום, לא קיבל אבי שום סיוע מהמדינה. גם הבקשה שלו להבטחת הכנסה נדחתה, בטענה כי אשתו משתכרת בסך 3,500 בחודש.
"הגענו לפת לחם"
"מאז שדחו את הבקשה שלי להבטחת הכנסה, עברה שנה", מספר אבי השבוע בקול שבור. "היום אשתי מרוויחה 3,000 שקלים בחודש בעבודת ניקיון, וזאת ההכנסה היחידה שיש לנו. הגענו לפת לחם. אנחנו קונים רק את הדברים הנחוצים ביותר, כמו חלב, לחם וביצים. אין לנו כסף ללכת לסופרמרקט ואנחנו רושמים את כול המוצרים במכולת השכונתית.
"אני לא יודע כמה עוד נוכל לרשום. יש לנו חובות בכל החנויות בשכונה. לפני כמה ימים קיבלתי הודעת אזהרה לפני תחילת הליכי הוצאה לפועל. יש לי בחשבון בנק 50 אלף שקל חוב, ואין לי מאיפה להביא את הכסף. אנחנו חייבים כסף לכל העולם. לחברת החשמל, למי נתניה, לעירייה, לחברת הגז, לגן של הבן שלי ואני לא יודע מה לעשות. אני לא מסוגל לעבוד, כי אני מאוד חולה וגם עם המכתב של הרופא התעסוקתי, אף אחד לא ייקח אותי לעבודה. מה הם רוצים, שנמות מרעב? איך אפשר מצד אחד להחליט שאני לא כשיר לעבודה ומצד שני, להשאיר אותי בלי הכנסה?
החלטה מקוממת. אבי (צילום: אסף פרידמן)
"עבדתי במשך 23 שנים, כל יום מחמש בבוקר ועד חמש אחר הצהריים. פרנסתי את המשפחה שלי בכבוד והיום אני רק נטל. אני מרגיש שהגעתי לקצה היכולת שלי, אני לא יודע כיצד להמשיך לחיות, אני מרגיש שאני משתגע".
זמן קצר לאחר פיטוריו, הגיש אבי לביטוח לאומי תביעה לנכות כללית. אל התביעה הזאת הוא צירף מסמכים רפואיים ואישור מהרופא התעסוקתי, שקבע שאינו כשיר לעבודה כלל. אך התביעה הזאת נדחתה. לאחר מכן הוא פנה לעו"ד משה סימניאן, והגיש באמצעותו תביעה להכיר בפגיעות שנגרמו לו כתוצאה מעבודתו, כמחלת מקצוע.
"ברגע שראיתי את התיק הרפואי של אבי, ושמעתי את סיפורו, היה לי ברור כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעות שלו לבין עבודה במפעל המצברים", אמר עו''ד סימניאן. "במסגרת התפקיד שלו, אבי נחשף לחומרים מסוכנים רעילים במשך שעות רבות כל יום לתקופה של שנים רבות. הוא סובל מבעיות נשימה קשות, כאבים בלתי פוסקים באיברים פנימיים ולחץ דם גבוה, מחלות מפרקים, מחלות עור, ירידה בשמיעה, בראייה ובעיות רפואיות נוספות.
"הגשתי את כל המסמכים הרפואיים שלו לפני יותר משנה ולא ברור מדוע לקח לביטוח לאומי זמן כה רב להשיב לתביעה. בכל אותה תקופה לאבי לא הייתה שום הכנסה.
"במהלך התקופה שהמתנו לתשובה, הגשתי לביטוח הלאומי תביעה להבטחת הכנסה, שנדחתה עקב הטענה כי אשתו של אבי מרוויחה 3,500 שקלים לחודש וזה אמור להספיק לכלכלה של משפחה בת שש נפשות. כעת, לאחר שהם דחו את התביעה שלו למחלת מקצוע הם שולחים אותו שוב להגיש תביעה לנכות כללית, וזה למרות שלפני כשנה וחצי הוא כבר הגיש את התביעה הזאת והיא נדחתה על סף. זאת החלטה מקוממת, שאין לה אחיזה במציאות".
"היה לנו הכול"
"המקרר שלנו ריק", מספר אבי. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לרשום את הילדים לחוגים או לקייטנות. אני לא יכול לתת להם דמי כיס. פעם זה לא היה ככה.
עלינו ארצה בשנת 1984. כעבור שלוש שנים הגעתי למפעל מצברים דרך לשכת התעסוקה. זאת הייתה עבודה קשה, 12 שעות כל יום, אבל מעולם לא התלוננתי.
"הייתי מאושר שפרנסתי את המשפחה שלי בכבוד. אשתי הרוויחה אז 4,000 שקלים ויחד הגענו כמעט לעשרת אלפים שקלים בחודש. היו לנו אז רק שני ילדים וחיינו די טוב. גם כשהילדים האחרים נולדו, רמת החיים שלנו הייתה טובה, הרבה יותר טובה ממשפחות אחרות שעלו מאתיופיה. היום אני שבר כלי, שלא מכניס שקל אחד למשפחה. אין לי כסף בארנק, אני לא יוצא מהבית ואין לי עתיד".
לא זכאים
מהביטוח הלאומי נמסר: "אבי הגיש תביעה לדמי פגיעה ב-15/5/2012, בתביעה הוא טען כי לקה במחלות רבות כתוצאה מעבודתו במפעל לייצור מצברים. הוא עסק לדבריו במילוי מצברים ונחשף לחומרים חומצתיים ולקה במחלות הרבות אותן ציין בתביעה. הטיפול בתביעה התמשך כיון שמדובר בתביעה מורכבת בה, מצוינות מחלות רבות: פגיעות בעיניים, בעור באיברים פנימיים ועוד, שמחייבות בדיקות רפואיות ובירורים רבים ושונים. כמו כן נדרשו פרטים מהמעסיק על מפלסי רעש וניטור חלקיקים.
"לאחר קבלת כל החומר הנדרש, והתייעצות עם הרופא נדחו כל תביעותיו של אבי בשל העדר קשר סיבתי בין מחלותיו לבין תנאי עבודתו. אבי רשאי לערער על ההחלטה בבית הדין.
"במקביל לטיפול בתביעתו ולמיצוי זכויותיו, הוא הופנה להגיש תביעות להבטחת הכנסה ולנכות כללית. עד כה אבי לא הגיש תביעה לנכות כללית. יש לציין, שזכאות משפחתו להבטחת הכנסה נבדקה מספר פעמים, ובכולן הכנסות רעייתו של אבי מעבודה עולות בהרבה על הסכום שציינת בפנייתך ושוללות את זכאות המשפחה לגמלה להבטחת הכנסה. מוצע שאבי יגיש תביעה לנכות כללית בהקדם, בה יפרט את כל הבעיות הרפואיות מהן הוא סובל ויצרף תיעוד רפואי מעודכן".
