28.11.2018 - חופש הדת מעוגן בזכויות יסוד אוניברסליות כולל במדינת ישראל ותקף גם לאסירים ועצירים בבתי הכלא. בתאריך 06.11.2018 הוחרמו מלורי שם טוב העצורה בבית סוהר נווה תרצה סידור תפילה וספר תהילים ולא הוסבר לה מדוע.
שם טוב הגישה עתירת אסיר - מצורפים צילומי העתירה.
עיקרי העתירה: בעתירה נכתב כי לורי שם טוב הנה יהודיה עצירה בבית סוהר נווה תרצה מתפללת וקוראת תהילים מידי יום. נעצרה ב 27.02.2017 בגין עבירות פרסום, חופש ביטוי וחופש ביקורת על עובדי ציבור ושופטים.
חופש הדת נמנה בין זכויות האדם האוניברסליות המוכרות בהגות הליברלית וההומניסטית ובידי האו"ם וכולל בין השאר זכות כל אדם להאמין בדתו, ולנקוט את כל הפעולות שאמונתו מחייבת.
חופש הדת של שם טוב אינו מתנגש עם נהלי שב"ס.
לחופש הדת בישראל ניתן למצוא ביסוס בשלושה מקורות תת-חוקתיים:
א. הכרזת העצמאות - בהכרזת העצמאות נאמר ש"מדינת ישראל... תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". למגילת העצמאות אמנם אין מעמד חוקתי, אך שופטים מסתמכים עליה בפירוש החקיקה הקיימת. (השופט ברק בבג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עיריית תל אביב-יפו אף תיאר אותה כ"מגילת ערכיה של האומה")
ב. דבר המלך במועצתו, 1922 – בחוקי המנדט הבריטי ששררו בארץ לפני קום המדינה נקבע כי "כל האנשים בארץ ישראל ייהנו מחופש מצפון מוחלט, ויוכלו לקיים את צורות פולחנם באין מפריע ובלבד שהסדר הציבורי והמוסר יהיו נשמרים". הוראה זו עמדה בתוקפה עם הקמת המדינה (כפי שנקבע בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1949), ולא שונתה על ידי הכנסת עד היום.
ג. המשפט המקובל – הפסיקה בישראל פיתחה, בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון, את חופש הדת כזכות אדם הלכתית. כך נקבע כי "במדינת ישראל, כל אדם רשאי לחיות בה באמונתו ולעבוד את אלוהיו על פי דרכו ועל פי הכרתו, ורשויות המדינה שבה שוקדות על כך כי איש לא ירדף בשל אמונתו הדתית או בשל היעדרה" (בג"ץ 563/77 דורפלינגר נ' שר הפנים); "עקרון חופש הדת והמצפון כלל יסוד הוא במערכת משפטנו"[בג"ץ 47/82 קרן התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' השר לענייני דתות].
ד. מעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו - בית המשפט העליון קבע כי כבוד האדם, המעוגן בחוק היסוד, כולל בתוכו גם את חופש הדת, ולפיכך מעמד חופש הדת הוא כזכות חוקתית: "עם חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הפך חופש הדת והפולחן לזכות יסוד, חקוקה עלי ספר, כחלק מכבוד האדם... כבוד האדם כערך חוקתי טומן בחובו את תפיסת היסוד בדבר זכותו של האדם לחופש, הן בגופו והן ברוחו, לעצב את אישיותו ולחיות על פי תפיסת עולמו באין מפריע" (בג"ץ 10907/04 סולדוך נ' עיריית רחובות).
החרמת סידור התפילה וספר התהילים מידי העותרת מהווה פגיעה בחופש הדת ופגיעה בערכיה הדמוקרטים של מדינת ישראל.
מצורפים צילומי העתירה עת"א 55940-11-18
שם טוב הגישה עתירת אסיר - מצורפים צילומי העתירה.
עיקרי העתירה: בעתירה נכתב כי לורי שם טוב הנה יהודיה עצירה בבית סוהר נווה תרצה מתפללת וקוראת תהילים מידי יום. נעצרה ב 27.02.2017 בגין עבירות פרסום, חופש ביטוי וחופש ביקורת על עובדי ציבור ושופטים.
חופש הדת נמנה בין זכויות האדם האוניברסליות המוכרות בהגות הליברלית וההומניסטית ובידי האו"ם וכולל בין השאר זכות כל אדם להאמין בדתו, ולנקוט את כל הפעולות שאמונתו מחייבת.
חופש הדת של שם טוב אינו מתנגש עם נהלי שב"ס.
לחופש הדת בישראל ניתן למצוא ביסוס בשלושה מקורות תת-חוקתיים:
א. הכרזת העצמאות - בהכרזת העצמאות נאמר ש"מדינת ישראל... תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". למגילת העצמאות אמנם אין מעמד חוקתי, אך שופטים מסתמכים עליה בפירוש החקיקה הקיימת. (השופט ברק בבג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עיריית תל אביב-יפו אף תיאר אותה כ"מגילת ערכיה של האומה")
ב. דבר המלך במועצתו, 1922 – בחוקי המנדט הבריטי ששררו בארץ לפני קום המדינה נקבע כי "כל האנשים בארץ ישראל ייהנו מחופש מצפון מוחלט, ויוכלו לקיים את צורות פולחנם באין מפריע ובלבד שהסדר הציבורי והמוסר יהיו נשמרים". הוראה זו עמדה בתוקפה עם הקמת המדינה (כפי שנקבע בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1949), ולא שונתה על ידי הכנסת עד היום.
ג. המשפט המקובל – הפסיקה בישראל פיתחה, בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון, את חופש הדת כזכות אדם הלכתית. כך נקבע כי "במדינת ישראל, כל אדם רשאי לחיות בה באמונתו ולעבוד את אלוהיו על פי דרכו ועל פי הכרתו, ורשויות המדינה שבה שוקדות על כך כי איש לא ירדף בשל אמונתו הדתית או בשל היעדרה" (בג"ץ 563/77 דורפלינגר נ' שר הפנים); "עקרון חופש הדת והמצפון כלל יסוד הוא במערכת משפטנו"[בג"ץ 47/82 קרן התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' השר לענייני דתות].
ד. מעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו - בית המשפט העליון קבע כי כבוד האדם, המעוגן בחוק היסוד, כולל בתוכו גם את חופש הדת, ולפיכך מעמד חופש הדת הוא כזכות חוקתית: "עם חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הפך חופש הדת והפולחן לזכות יסוד, חקוקה עלי ספר, כחלק מכבוד האדם... כבוד האדם כערך חוקתי טומן בחובו את תפיסת היסוד בדבר זכותו של האדם לחופש, הן בגופו והן ברוחו, לעצב את אישיותו ולחיות על פי תפיסת עולמו באין מפריע" (בג"ץ 10907/04 סולדוך נ' עיריית רחובות).
החרמת סידור התפילה וספר התהילים מידי העותרת מהווה פגיעה בחופש הדת ופגיעה בערכיה הדמוקרטים של מדינת ישראל.
מצורפים צילומי העתירה עת"א 55940-11-18
 |
| עתירת אסיר על פגיעה בחופש הדת - עת"א 55940-11-18 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה