המערער, עורך דין במקצועו, נתבע על ידי המשיבים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בתביעה למתן חשבונות, בגין התקופה שבה ייצג אותם בהליכים כנגד ממשלת גרמניה. בהליכים המקדמיים בתביעה זו, הגיש המערער (ביום 30.8.04) תצהיר גילוי מסמכים. ביום 26.1.05 החליט בית המשפט (נועה גרוסמן), לבקשת המשיבים, כי המערער ייחקר על תצהיר גילוי המסמכים, ביום 8.6.05. המערער ביקש לבטל החלטה זו. ביום 29.5.05 ביקש המערער לחקור את המשיבה 1 על תצהיר גילוי המסמכים מטעמה, במידה וחקירתו על תצהירו לא תבוטל. ביום 7.6.05, יום לפני התאריך שנקבע לחקירת המערער על תצהירו, ניתנה על ידי בית המשפט החלטה כי "ביום 8.6.05 יחקר [המערער] על תצהיר גילוי המסמכים שהגיש ואשר לטענת התובעת אינו שלם. לא יישמעו חקירות אחרות של גורמים אחרים בתיק".
ביום 8.6.05, בפתח הדיון המיועד לחקירת המערער, הוא ביקש לפסול את בית המשפט. הוא טען, כי בהחלטת בית המשפט מיום 7.6.05 "יש משום עיוות דין חמור, בגדר איפה ואיפה" המצביע, כך נטען, על גישה שלילית כלפיו (סעיף 13 לבקשה). כמו כן טען המערער, כי השופטת נועה גרוסמן הפכה את סדרי הדין ופגעה בזכויותיו הדיוניות. בית המשפט דחה את הבקשה לפסילה. נקבע, כי אין בה עילת פסלות ממשית. כן דחה בית המשפט את בקשת המערער לעכב את המשך הדיון עד לערעור בפני בית משפט זה, וקיים את חקירת המערער על תצהירו. מכאן, הערעור שבפניי, שבמסגרתו נתבקש גם עיכוב ההליכים בבית המשפט דלמטה.
יצוין כי זוהי אינה תלונה יחידה על התבטאויות עלובות של השופטת נועה גרוסמן. במאי 2005 נציבת תלונות הציבור נגד שופטים, טובה שטרסברג-כהן, מצאה כמוצדקת תלונה שהוגשה נגד שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, נועה גרוסמן, בדבר הערה צינית שהעירה במהלך המשפט. שטרסברג-כהן ציינה, כי על בית המשפט להימנע מלהעיר הערות שאינן מועילות לקידום ההליכים בתיק, ופוגעות במתדיינים ובאי כוחם.
המתלונן, עו"ד יצחק מינא, טען, כי בדיון שהתקיים בפני גרוסמן, הופיעה עורכת דין ממשרדו. בתשובה לשאלה מדוע לא הופיע הוא בעצמו, אמרה עורכת הדין, כי הוא שוהה בפריז. על כך הגיבה השופטת באומרה: "איפה הטישיו כדי שאוכל לנגב את הדמעות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה