כך נראית תופעת הפרוטקשן על שדות בגליל": ראה נא איך נראית המשטרה בימי המפכ"ל דנינו שהוא המפקד גם על משמר הכבול: יאיר קראס, nrg, חושף ביום 12/06/2014 כך: " פרוטקשן בגליל: התנכלויות חוזרות ואיומים מאלצות חקלאים לנטוש עשרות אלפי דונמים – או לשלם סכומי עתק למתנכלים עצמם כדי שישמרו על נכסיהם. על המשטרה הם מזמן לא סומכים לכאורה, זו הייתה בסך הכול מחווה של רצון טוב. מנהל חברת השמירה הציע לאיציק אביטל מהמושב אליפלט שבגליל העליון לשמור על מתחם הלולים שלו, בתמורה לתשלום קבוע. כך נחשף החקלאי מהמושב לתופעת הפרוטקשן בגליל.
הסיפור שלנו מתחיל בבוקר אחד לפני כמה חודשים, כאשר התעורר אביטל, אחד ממגדלי העופות לפטם הכי גדולים בישראל, וגילה כי אסם ענק של מזון לעופות הוצף במכוון במים, וכל תוכנו, בשווי של יותר מ-50 אלף שקלים, הושמד. זה היה סימן לבאות. את חייו מלווים כעת ניסיונות הצקה חוזרים ונשנים - רק לפני כשבוע הוצת ארון החשמל הצמוד ללול תרנגולות ענק שבשטחו. המעשים הללו היו ההקדמה להצעה הידידותית מצד השכנים מהכפר טובא-זנגריה הסמוך, שהגיעו אליו בשבוע שעבר. "אנחנו נשמור על הלולים שלך תמורת 12 אלף שקלים בחודש פלוס מע"מ, ובחשבונית מס, כמובן" – כך הציע לו איש קשר מבעליה של אחת מחברות השמירה והאבטחה הפועלות בכפר. "אני לא אשלם להם אגורה. לשלם זה להיות שותף לפשע שלהם", אומר אביטל. "גם אם ישרפו לי את כל החווה, לא אשלם להם ולו שקל אחד. היסטורית, מי שמשלם להם נענש קשה מאוד, אז לא מעניין אותי מה יהיו התוצאות".
תופעת הפרוטקשן בגליל אינה חדשה, אבל ממדיה מפתיעים כל פעם מחדש. הסוגיה בוערת מתחת לפני השטח בגליל כולו. יותר ויותר חקלאים ובעלי עסקים נדרשים לשירותי אבטחה מצד תושבים ערבים באזור, שמבטיחים להגן עליהם מכל רע. התשלום נקבע לפי היקף העסק והרווחיות שלו, והחקלאי יכול להיות בטוח שמרגע התשלום הוא לא יידרש אפילו להציב גדר מסביב לעסק או לשטח האדמה שהוא מעבד – אין אף אחד שיתנכל לו לאחר שחברת האבטחה פרסה עליו את חסותה. אביטל מספר על אולם אירועים שנבנה באזור לפני כחצי שנה, מאה מטר מתחנת המשטרה המקומית, והמחבלים – כך הוא מכנה את אנשי הפרוטקשן - הציקו לאולם. "בעלי האולם השקיעו בו 14 מיליון שקל, והם רוצים להתפרנס. לכן הם נכנעו, והם משלמים מדי חודש המון כסף לשמירה. "לחברת השמירה זה לא מספיק, ועכשיו הם דורשים גם כופר מהרווחים מהאולם. הם מסתכלים על גובה ההכנסות מהאירועים, ולא מסתפקים בדמי השמירה בלבד. ברגע שאתה נותן להם את השקל הראשון, זה לא ייגמר שם אלא הרבה יותר גרוע. אני לא אשתתף במשחק הזה. עם כל שקל שהם מקבלים, התיאבון שלהם רק גדל". "המדינה תיהרס מבפנים":
קשה לשפוט את בעלי אולם האירועים או בעלי עסקים אחרים באזור התעשייה של חצור-הגלילית וראש-פינה וחקלאים באזור, שהתייאשו והחליטו לשלם לחברות השמירה בשביל לזכות בשקט ולהתפרנס בכבוד. אביטל, שמגדל בחוות הלולים שלו יותר מ-280 אלף בעלי כנף בשטח של 100 דונמים, קורא תיגר על המסורת באזור. בחודשים האחרונים הוא לא מצליח לעצום עין בלילה. "האחים שלי ואני עושים כאן משמרות ושומרים בכל לילה. משבע בערב אף אחד לא הולך לישון מחוץ לחווה – אנחנו שומרים על הלולים. "כל הזמן עוברים כאן תושבים מהכפר טובא, המרוחק 3.5 קילומטרים מכאן, מצלמים את המקום ופשוט מחכים לשעת כושר לשוב ולפגוע. לכן אנחנו שומרים על ערנות מקסימלית". ''כל הזמן עוברים כאן תושבים מהכפר טובא, מצלמים את המקום ופשוט מחכים לשעת כושר לשוב ולפגוע''. אלה שהחליטו לשתף פעולה ולשלם בעבור ההגנה על פרנסתם לא היו מוכנים להתראיין לכתבה. "המושבניקים הם אנשים צנועים מאוד, אבל לפעמים גם מטומטמים", אומר אביטל. "יש לי חבר מיישוב באזור שמשלם להם בכל חודש 15 אלף שקל, ואומר שאין לו ברירה. עד שהוא החליט לשלם, הספיקו לגנוב לו חצי מעדר הבקר. עכשיו הוא טוען שיש לו שקט, כי ראש הכנופיה שומר על הבקר שלו". ישראל זיו מהמושבה משמר-הירדן כבר ראה התקפות מחבלים, עבר יותר ממלחמה אחת, וכעת הוא מתמודד עם המלחמה הפרטית שלו, צמוד לבית. לול העופות שהוא מגדל באזור צומת מחניים נתקל לא אחת בניסיונות פגיעה, ונגנב ממנו ציוד כבר כמה פעמים, הפעם האחרונה בליל יום הכיפורים. "לא הפצצה האיראנית צריכה להדאיג אותנו ולא הפלשתינים, אלא משפחות הפשע שמשתלטות על המדינה. אנחנו ניהרס מבפנים כמו בימי בית שני, והמדינה תתפורר בקצב הזה. פה היה צריך לעשות משהו חזק", הוא קובע, ופניו אומרות פסימיות כבדה. "יש לי היום כספות ענק ששומרות על הציוד שלי. בפורט-נוקס (בניין כספות מבוצר בארה"ב, י"ק) לא תראה דברים כאלה". אז זה הפתרון, להתמגן עד כלות או לשלם ולשתוק? "לצערי, הפכנו להיות 'יהודונים' במדינה, ואני מתבייש להגיד את זה. תראה איך אנחנו צריכים להתמגן ולהתגונן מפניהם. החלטתי להילחם, ואני מתקן את הגדרות ומוסיף אמצעי אבטחה נוספים. אמנם אין לי כסף לכך, אבל אני לא אשלם לאף אחד מהם כדי שישמרו על הפרנסה שלי. לא בשביל זה נולדתי בארץ הזו. לא בשביל זה שירתי בצה"ל. בסופו של דבר, בלילות אני מוצא את עצמי ואת אשתי, זוג זקנים בני 65, שומרים כאן על הלולים, בלי נשק. אלה החיים. אני כבר לא מתרגש". לא כולם כאלה: גם ישראל זיו, איציק אביטל וחקלאים אחרים שעמם שוחחנו השבוע ביקשו להבהיר שהאשמה והטרור סביב הפרוטקשן שמשתולל בגליל אינם נחלת כל תושבי הכפר הבדווי טובא-זנגריה, שמאז ומעולם הואשם כמקור הפשיעה בגליל העליון. "יש שם עורכי דין, רופאים, מנהלים ואחיות, אנשים טובים מאוד. ומצד שני יש גם כנופיות שמתנהגות כאילו אין דין ואין דיין", אומר זיו. אביטל מוסיף כי בכפר בן 7,500 התושבים יש כמה חמולות שראשיהן עוסקים בפשע ופוגעים בכל השאר – באלה שאינם מוכנים להיות שותפים בעבריינות המקומית. "הגרעין הזה הורס הכול. חייבים לעצור אותו. אי אפשר להמשיך את הסיפור הזה כאן", הוא אומר.
החקלאים אינם ממהרים להאשים את המשטרה במציאות שבה הם חיים. יחידות יס"מ פועלות לאחרונה באזור דרך קבע, ונערכים מעצרים. אבל הפעילות הזו לא מצליחה להביא ביטחון לתושבים, לא בכפר ולא מחוצה לו. שירי-חיה רחמים ''המצב היום בגליל הוא אנרכיה''. לזיו יש פתרון: "לפני כמה שבועות הייתי עם אשתי בטיול בפריז. בשעות הערב אתה מתחיל לראות זוגות של שוטרים שהולכים במדי קרב, אפוד על גופם ונשק שלא תלוי על הכתף אלא במצב 'הכן'. יש שם חוקים מה מותר לעשות אחרי 12 בלילה ומה אסור. הם חובשים כומתות, ופשוט פוחדים מהם. ושלא תגיד שהעם הצרפתי ממושמע יותר, אתה יודע כמה מהגרים יש בפריז? אתה יודע כמה מוסלמים יש שם? צריך להיות כאן חוק וסדר". אביטל מוסיף: "אני לא נכנס לזרם שתוקף את המשטרה, כי היא מוגבלת במעשים שלה. מה שמצער זה שאנשים פשוט נכנעים. הם מגלים חולשה, ומשתפים איתם פעולה". השבוע הגיעו לראשונה אל השטחים החקלאיים של זיו ואביטל מתנדבים מארגון 'השומר החדש', והם מסייעים להם בשמירה על הלולים בשעות הלילה. במקום של ואקום שלטוני, הם האנשים שנותנים את הפתרון, ובהתנדבות מלאה. אוריה רשף, רכז מחוז צפון בארגון, מספר כי השמירה על הלולים היא חלק ממכלול מדאיג בגליל: "המצב היום בגליל הוא אנרכיה. אנחנו נמצאים עכשיו בקרב בלימה של עם המנושל מאדמתו. זה נשמע כמו תרחיש אימים, ואולי אלו מילים צעקניות ומוגזמות, אבל אם תפרוט את מה שקורה בשטח ותבחן את מספר הקיבוצים והאגודות והחקלאים הפרטיים שנטשו מאות אלפי דונמים של אדמות מרעה ושטחים חקלאיים, ותראה את מספר החקלאים שפונים יום יום ל'שומר החדש' בבקשה שנעזור להם, תבין שיש כאן משהו רע. המציאות הזו בגליל נדחקת לשוליים, וכשנתעורר נגלה שלא נשאר לנו יותר מדי על מה להגן". חמושים בפנס ובסלולרי: זה לא בהכרח סיפור לאומני. לכאורה אפשר לפתור את הבעיה כעניינים שתכליתם פשעים פליליים. אבל בסופו של דבר, לדעת רשף, המטרה אחרת: "ההשפעות ארוכות הטווח הן לאומניות, כי כשכנופיות בדוויות שולטות בשטח, אז הן הריבון". הוא סוקר חלק ממאזן נטישת הקרקעות באזור הגליל העליון בלבד והשתלטותם של גורמים ערביים: "קיבוץ כפר-הנשיא נושל מרוב אדמות המרעה שלו, ובנה לעצמו גדרות תיל עם מצלמות שלא היו מביישות גטו בפולין. קיבוץ עמיעד נטש 30 אלף דונם של שטחי מרעה, מצפת ועד הכנרת. "אנשי קיבוץ חוקוק נטשו 3,000 דונם לטובת רועים מעכברה (כפר קטן ליד צפת, י"ק) וטובא-זנגריה. גם אנשי קיבוץ קדרים ויתרו, לפני שנים, על השדות לטובת רועים מטובא. האגודות החקלאיות בראש-פינה, שמחזיקות מאות דונמים של עצי זית, אינן יכולות למסוק את העצים שלהן כבר שנים. "למשרד החקלאות יש 15 אלף דונם של שטחי מרעה לגידול בקר בחווה החינוכית 'כרי דשא'. אנשי הכפר טובא הסמוך פולשים אליה. רק לאחרונה השלימו אנשי משרד החקלאות הקמת חומה באורך ארבעה קילומטרים וחצי שתכליתה ליצור חסימה בין טובא-זנגריה לשטחים שלהם, כי מדינת ישראל אינה יכולה להתמודד עם הבעיה בצורה אחרת". בכל חודש מפעיל רשף, במסגרת 'השומר החדש', כ-600 מתנדבים שמנסים לתת מענה למלחמה על האדמה בצפון דרך נוכחות ערנית בשטח. הם מגיעים מתל-אביב, מקיבוצים, ממושבים ומכל רחבי הארץ, ללא שיוך מגדרי או אמוני, ותורמים ליל שמירה כשהם חמושים בפנס ובמכשיר סלולרי. פעילות השמירה של הפעילים שלכם נותנת למדינה אפשרות לברוח מאחריות. זה הפתרון לעתיד האזור, חבורה של מתנדבים? "מחמיא מאוד שכל כך הרבה חקלאים פונים אלינו, אבל זו תופעה מזעזעת. מדובר כאן בערעור כל יסוד הדמוקרטיה. במקום שיפנו לריבון, פונים לעמותה שנתמכת בעיקר על כספי תרומות שתבוא ותעזור לחקלאים?" מי שעומד מאחורי 'השומר החדש' הוא יואל זילברמן, שבשנת 2007 הבין כי "אי אפשר להמשיך לקטר ולדרוש מהריבון לשמור ולספק את הביטחון לחקלאים. הוא הסתכל למציאות בפנים, ואמר שאם הוא לא עושה מעשה אביו יפסיד את השטחים שמשפחתו מעבדת מאז 1947", מספר רשף. "בסופו של דבר אנחנו אומרים 'אם אין אני לי מי לי'. אם יש חקלאי שיודע שאם לא ישלם כל חודש 12 אלף שקלים לאבטחה לא יהיה לו איך לפרנס את משפחתו, אנחנו נבוא ונעזור לו". לנקוט יד קשה: עד לאחרונה טענו במשטרה שאינם מסוגלים להתמודד עם תופעת ההשתלטות על קרקעות, מכיוון שאין להם כלים חוקיים להילחם בפלישות לשטחי חקלאות ומרעה. העֵברה של מפרי החוק הוגדרה בספר העונשין כעברה מסוג "חטא" – הנמוכה ביותר בחומרתה, ורשויות האכיפה נטו שלא להתייחס אליה ברצינות המתאימה ולא להקצות לטיפול בה את המשאבים הנדרשים. "לפני שלושה חודשים העבירה ח"כ איילת שקד בכנסת את חוק הפלישות, האומר שהעברה היא כעת בגדר 'עוון', שנושא עונש של חצי שנת מאסר וקנס משמעותי", מספר רשף. "אבל בפועל, המשטרה ממשיכה לא לאכוף את החוק הזה. עד עכשיו היא טענה שאין חוק שהיא יכולה לפעול באמצעותו; כעת, כשיש חוק, מתגלה שמשטרת ישראל לא מחשיבה את חברי הכנסת ולא מתכוונת לאכוף אותו. זה לא מעניין אותה". ח"כ שקד מסרה בתגובה כי היא בוחנת כל העת את יישום החוק, אך מוקדם לקבוע כי המשטרה אינה פועלת לאורו. "לפני שהעברתי את החוק בכנסת ישבתי ארוכות עם מפקד משמר הגבול, והוא אמר לי שהחוק ייתן להם כלים אפקטיביים לפעול, ושהם עושים את כל המאמצים לעצור את התופעה. הוא גם הראה לי גרפים המוכיחים את טענתו". לדבריה, היא עומדת בקשר רציף עם השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', והוא התחייב בפניה שיטפל בסוגיה. "מוקדם להסיק מסקנות אם החוק נכשל ביישום שלו, ואין ספק שהמשטרה צריכה להיכנס לעניין הזה. אני עוקבת ומזכירה לאהרונוביץ' כל היום את הנושא הזה, והוא בסדר, הוא לא מתנער". בינתיים עסוקים החקלאים בגליל בביצור שטחי המרעה והחקלאות שלהם. גדרות ענק, חוטי תיל, כלבים אימתניים ומערך מצלמות המותקן בכל מקום. הם מייחלים ליום שייעשה כאן סדר. "כשהם יגלו שיש פה יד נוקשה ושלא נשלם להם, אולי הם יפסיקו," אומר איציק אביטל. "למשטרה יש מידע ספציפי על הכפר, והיא יודעת על כל דבר שקורה בו. יש לה כלים להתמודד. אבל נדרשת הבנה לאומית שהמציאות כאן בעייתית. חייבים לעצור את הטירוף הזה לפני שיהיה מאוחר מדי ואנשים כאן יתייאשו". דובר המשטרה מסר כי "משמר הגבול מבצע מאבק נחוש ומתמשך בתחום הפשיעה החקלאית על כל נגזרותיה. הוקמו מפקדות משימתיות הנותנות מענה מידי לאכיפה ומניעה בשטח, תוך מיצוי כלל האמצעים, הן במישור המבצעי והן במישור החקירתי. לאחרונה הושלם תהליך תיקון החקיקה והחמרת הענישה כנגד מבצעי העברה. תיקון זה מאפשר הגשת כתבי אישום בעברות אלו ומיצוי הדין עם העבריינים. "מיום כניסת תיקון החקיקה לתוקף הוגשו מספר תלונות ומתקיימת חקירה בתיקים אלה. ראוי לציין כי לנוכח פעילות ענפה ומאומצת של כוחות משמר הגבול למיגור הפשיעה החקלאית נרשמה בשנת 2013 ירידה של למעלה מ-25 אחוז בנפח הפשיעה החקלאית. בנוגע לסוגיות הפשיעה האחרות, כל אירוע מקבל עדיפות עליונה ומטופל בנחישות על ידי היחידה המרכזית שבמחוז הצפוני ויחידות המחוז"..
הסיפור שלנו מתחיל בבוקר אחד לפני כמה חודשים, כאשר התעורר אביטל, אחד ממגדלי העופות לפטם הכי גדולים בישראל, וגילה כי אסם ענק של מזון לעופות הוצף במכוון במים, וכל תוכנו, בשווי של יותר מ-50 אלף שקלים, הושמד. זה היה סימן לבאות. את חייו מלווים כעת ניסיונות הצקה חוזרים ונשנים - רק לפני כשבוע הוצת ארון החשמל הצמוד ללול תרנגולות ענק שבשטחו. המעשים הללו היו ההקדמה להצעה הידידותית מצד השכנים מהכפר טובא-זנגריה הסמוך, שהגיעו אליו בשבוע שעבר. "אנחנו נשמור על הלולים שלך תמורת 12 אלף שקלים בחודש פלוס מע"מ, ובחשבונית מס, כמובן" – כך הציע לו איש קשר מבעליה של אחת מחברות השמירה והאבטחה הפועלות בכפר. "אני לא אשלם להם אגורה. לשלם זה להיות שותף לפשע שלהם", אומר אביטל. "גם אם ישרפו לי את כל החווה, לא אשלם להם ולו שקל אחד. היסטורית, מי שמשלם להם נענש קשה מאוד, אז לא מעניין אותי מה יהיו התוצאות".
תופעת הפרוטקשן בגליל אינה חדשה, אבל ממדיה מפתיעים כל פעם מחדש. הסוגיה בוערת מתחת לפני השטח בגליל כולו. יותר ויותר חקלאים ובעלי עסקים נדרשים לשירותי אבטחה מצד תושבים ערבים באזור, שמבטיחים להגן עליהם מכל רע. התשלום נקבע לפי היקף העסק והרווחיות שלו, והחקלאי יכול להיות בטוח שמרגע התשלום הוא לא יידרש אפילו להציב גדר מסביב לעסק או לשטח האדמה שהוא מעבד – אין אף אחד שיתנכל לו לאחר שחברת האבטחה פרסה עליו את חסותה. אביטל מספר על אולם אירועים שנבנה באזור לפני כחצי שנה, מאה מטר מתחנת המשטרה המקומית, והמחבלים – כך הוא מכנה את אנשי הפרוטקשן - הציקו לאולם. "בעלי האולם השקיעו בו 14 מיליון שקל, והם רוצים להתפרנס. לכן הם נכנעו, והם משלמים מדי חודש המון כסף לשמירה. "לחברת השמירה זה לא מספיק, ועכשיו הם דורשים גם כופר מהרווחים מהאולם. הם מסתכלים על גובה ההכנסות מהאירועים, ולא מסתפקים בדמי השמירה בלבד. ברגע שאתה נותן להם את השקל הראשון, זה לא ייגמר שם אלא הרבה יותר גרוע. אני לא אשתתף במשחק הזה. עם כל שקל שהם מקבלים, התיאבון שלהם רק גדל". "המדינה תיהרס מבפנים":
קשה לשפוט את בעלי אולם האירועים או בעלי עסקים אחרים באזור התעשייה של חצור-הגלילית וראש-פינה וחקלאים באזור, שהתייאשו והחליטו לשלם לחברות השמירה בשביל לזכות בשקט ולהתפרנס בכבוד. אביטל, שמגדל בחוות הלולים שלו יותר מ-280 אלף בעלי כנף בשטח של 100 דונמים, קורא תיגר על המסורת באזור. בחודשים האחרונים הוא לא מצליח לעצום עין בלילה. "האחים שלי ואני עושים כאן משמרות ושומרים בכל לילה. משבע בערב אף אחד לא הולך לישון מחוץ לחווה – אנחנו שומרים על הלולים. "כל הזמן עוברים כאן תושבים מהכפר טובא, המרוחק 3.5 קילומטרים מכאן, מצלמים את המקום ופשוט מחכים לשעת כושר לשוב ולפגוע. לכן אנחנו שומרים על ערנות מקסימלית". ''כל הזמן עוברים כאן תושבים מהכפר טובא, מצלמים את המקום ופשוט מחכים לשעת כושר לשוב ולפגוע''. אלה שהחליטו לשתף פעולה ולשלם בעבור ההגנה על פרנסתם לא היו מוכנים להתראיין לכתבה. "המושבניקים הם אנשים צנועים מאוד, אבל לפעמים גם מטומטמים", אומר אביטל. "יש לי חבר מיישוב באזור שמשלם להם בכל חודש 15 אלף שקל, ואומר שאין לו ברירה. עד שהוא החליט לשלם, הספיקו לגנוב לו חצי מעדר הבקר. עכשיו הוא טוען שיש לו שקט, כי ראש הכנופיה שומר על הבקר שלו". ישראל זיו מהמושבה משמר-הירדן כבר ראה התקפות מחבלים, עבר יותר ממלחמה אחת, וכעת הוא מתמודד עם המלחמה הפרטית שלו, צמוד לבית. לול העופות שהוא מגדל באזור צומת מחניים נתקל לא אחת בניסיונות פגיעה, ונגנב ממנו ציוד כבר כמה פעמים, הפעם האחרונה בליל יום הכיפורים. "לא הפצצה האיראנית צריכה להדאיג אותנו ולא הפלשתינים, אלא משפחות הפשע שמשתלטות על המדינה. אנחנו ניהרס מבפנים כמו בימי בית שני, והמדינה תתפורר בקצב הזה. פה היה צריך לעשות משהו חזק", הוא קובע, ופניו אומרות פסימיות כבדה. "יש לי היום כספות ענק ששומרות על הציוד שלי. בפורט-נוקס (בניין כספות מבוצר בארה"ב, י"ק) לא תראה דברים כאלה". אז זה הפתרון, להתמגן עד כלות או לשלם ולשתוק? "לצערי, הפכנו להיות 'יהודונים' במדינה, ואני מתבייש להגיד את זה. תראה איך אנחנו צריכים להתמגן ולהתגונן מפניהם. החלטתי להילחם, ואני מתקן את הגדרות ומוסיף אמצעי אבטחה נוספים. אמנם אין לי כסף לכך, אבל אני לא אשלם לאף אחד מהם כדי שישמרו על הפרנסה שלי. לא בשביל זה נולדתי בארץ הזו. לא בשביל זה שירתי בצה"ל. בסופו של דבר, בלילות אני מוצא את עצמי ואת אשתי, זוג זקנים בני 65, שומרים כאן על הלולים, בלי נשק. אלה החיים. אני כבר לא מתרגש". לא כולם כאלה: גם ישראל זיו, איציק אביטל וחקלאים אחרים שעמם שוחחנו השבוע ביקשו להבהיר שהאשמה והטרור סביב הפרוטקשן שמשתולל בגליל אינם נחלת כל תושבי הכפר הבדווי טובא-זנגריה, שמאז ומעולם הואשם כמקור הפשיעה בגליל העליון. "יש שם עורכי דין, רופאים, מנהלים ואחיות, אנשים טובים מאוד. ומצד שני יש גם כנופיות שמתנהגות כאילו אין דין ואין דיין", אומר זיו. אביטל מוסיף כי בכפר בן 7,500 התושבים יש כמה חמולות שראשיהן עוסקים בפשע ופוגעים בכל השאר – באלה שאינם מוכנים להיות שותפים בעבריינות המקומית. "הגרעין הזה הורס הכול. חייבים לעצור אותו. אי אפשר להמשיך את הסיפור הזה כאן", הוא אומר.
החקלאים אינם ממהרים להאשים את המשטרה במציאות שבה הם חיים. יחידות יס"מ פועלות לאחרונה באזור דרך קבע, ונערכים מעצרים. אבל הפעילות הזו לא מצליחה להביא ביטחון לתושבים, לא בכפר ולא מחוצה לו. שירי-חיה רחמים ''המצב היום בגליל הוא אנרכיה''. לזיו יש פתרון: "לפני כמה שבועות הייתי עם אשתי בטיול בפריז. בשעות הערב אתה מתחיל לראות זוגות של שוטרים שהולכים במדי קרב, אפוד על גופם ונשק שלא תלוי על הכתף אלא במצב 'הכן'. יש שם חוקים מה מותר לעשות אחרי 12 בלילה ומה אסור. הם חובשים כומתות, ופשוט פוחדים מהם. ושלא תגיד שהעם הצרפתי ממושמע יותר, אתה יודע כמה מהגרים יש בפריז? אתה יודע כמה מוסלמים יש שם? צריך להיות כאן חוק וסדר". אביטל מוסיף: "אני לא נכנס לזרם שתוקף את המשטרה, כי היא מוגבלת במעשים שלה. מה שמצער זה שאנשים פשוט נכנעים. הם מגלים חולשה, ומשתפים איתם פעולה". השבוע הגיעו לראשונה אל השטחים החקלאיים של זיו ואביטל מתנדבים מארגון 'השומר החדש', והם מסייעים להם בשמירה על הלולים בשעות הלילה. במקום של ואקום שלטוני, הם האנשים שנותנים את הפתרון, ובהתנדבות מלאה. אוריה רשף, רכז מחוז צפון בארגון, מספר כי השמירה על הלולים היא חלק ממכלול מדאיג בגליל: "המצב היום בגליל הוא אנרכיה. אנחנו נמצאים עכשיו בקרב בלימה של עם המנושל מאדמתו. זה נשמע כמו תרחיש אימים, ואולי אלו מילים צעקניות ומוגזמות, אבל אם תפרוט את מה שקורה בשטח ותבחן את מספר הקיבוצים והאגודות והחקלאים הפרטיים שנטשו מאות אלפי דונמים של אדמות מרעה ושטחים חקלאיים, ותראה את מספר החקלאים שפונים יום יום ל'שומר החדש' בבקשה שנעזור להם, תבין שיש כאן משהו רע. המציאות הזו בגליל נדחקת לשוליים, וכשנתעורר נגלה שלא נשאר לנו יותר מדי על מה להגן". חמושים בפנס ובסלולרי: זה לא בהכרח סיפור לאומני. לכאורה אפשר לפתור את הבעיה כעניינים שתכליתם פשעים פליליים. אבל בסופו של דבר, לדעת רשף, המטרה אחרת: "ההשפעות ארוכות הטווח הן לאומניות, כי כשכנופיות בדוויות שולטות בשטח, אז הן הריבון". הוא סוקר חלק ממאזן נטישת הקרקעות באזור הגליל העליון בלבד והשתלטותם של גורמים ערביים: "קיבוץ כפר-הנשיא נושל מרוב אדמות המרעה שלו, ובנה לעצמו גדרות תיל עם מצלמות שלא היו מביישות גטו בפולין. קיבוץ עמיעד נטש 30 אלף דונם של שטחי מרעה, מצפת ועד הכנרת. "אנשי קיבוץ חוקוק נטשו 3,000 דונם לטובת רועים מעכברה (כפר קטן ליד צפת, י"ק) וטובא-זנגריה. גם אנשי קיבוץ קדרים ויתרו, לפני שנים, על השדות לטובת רועים מטובא. האגודות החקלאיות בראש-פינה, שמחזיקות מאות דונמים של עצי זית, אינן יכולות למסוק את העצים שלהן כבר שנים. "למשרד החקלאות יש 15 אלף דונם של שטחי מרעה לגידול בקר בחווה החינוכית 'כרי דשא'. אנשי הכפר טובא הסמוך פולשים אליה. רק לאחרונה השלימו אנשי משרד החקלאות הקמת חומה באורך ארבעה קילומטרים וחצי שתכליתה ליצור חסימה בין טובא-זנגריה לשטחים שלהם, כי מדינת ישראל אינה יכולה להתמודד עם הבעיה בצורה אחרת". בכל חודש מפעיל רשף, במסגרת 'השומר החדש', כ-600 מתנדבים שמנסים לתת מענה למלחמה על האדמה בצפון דרך נוכחות ערנית בשטח. הם מגיעים מתל-אביב, מקיבוצים, ממושבים ומכל רחבי הארץ, ללא שיוך מגדרי או אמוני, ותורמים ליל שמירה כשהם חמושים בפנס ובמכשיר סלולרי. פעילות השמירה של הפעילים שלכם נותנת למדינה אפשרות לברוח מאחריות. זה הפתרון לעתיד האזור, חבורה של מתנדבים? "מחמיא מאוד שכל כך הרבה חקלאים פונים אלינו, אבל זו תופעה מזעזעת. מדובר כאן בערעור כל יסוד הדמוקרטיה. במקום שיפנו לריבון, פונים לעמותה שנתמכת בעיקר על כספי תרומות שתבוא ותעזור לחקלאים?" מי שעומד מאחורי 'השומר החדש' הוא יואל זילברמן, שבשנת 2007 הבין כי "אי אפשר להמשיך לקטר ולדרוש מהריבון לשמור ולספק את הביטחון לחקלאים. הוא הסתכל למציאות בפנים, ואמר שאם הוא לא עושה מעשה אביו יפסיד את השטחים שמשפחתו מעבדת מאז 1947", מספר רשף. "בסופו של דבר אנחנו אומרים 'אם אין אני לי מי לי'. אם יש חקלאי שיודע שאם לא ישלם כל חודש 12 אלף שקלים לאבטחה לא יהיה לו איך לפרנס את משפחתו, אנחנו נבוא ונעזור לו". לנקוט יד קשה: עד לאחרונה טענו במשטרה שאינם מסוגלים להתמודד עם תופעת ההשתלטות על קרקעות, מכיוון שאין להם כלים חוקיים להילחם בפלישות לשטחי חקלאות ומרעה. העֵברה של מפרי החוק הוגדרה בספר העונשין כעברה מסוג "חטא" – הנמוכה ביותר בחומרתה, ורשויות האכיפה נטו שלא להתייחס אליה ברצינות המתאימה ולא להקצות לטיפול בה את המשאבים הנדרשים. "לפני שלושה חודשים העבירה ח"כ איילת שקד בכנסת את חוק הפלישות, האומר שהעברה היא כעת בגדר 'עוון', שנושא עונש של חצי שנת מאסר וקנס משמעותי", מספר רשף. "אבל בפועל, המשטרה ממשיכה לא לאכוף את החוק הזה. עד עכשיו היא טענה שאין חוק שהיא יכולה לפעול באמצעותו; כעת, כשיש חוק, מתגלה שמשטרת ישראל לא מחשיבה את חברי הכנסת ולא מתכוונת לאכוף אותו. זה לא מעניין אותה". ח"כ שקד מסרה בתגובה כי היא בוחנת כל העת את יישום החוק, אך מוקדם לקבוע כי המשטרה אינה פועלת לאורו. "לפני שהעברתי את החוק בכנסת ישבתי ארוכות עם מפקד משמר הגבול, והוא אמר לי שהחוק ייתן להם כלים אפקטיביים לפעול, ושהם עושים את כל המאמצים לעצור את התופעה. הוא גם הראה לי גרפים המוכיחים את טענתו". לדבריה, היא עומדת בקשר רציף עם השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', והוא התחייב בפניה שיטפל בסוגיה. "מוקדם להסיק מסקנות אם החוק נכשל ביישום שלו, ואין ספק שהמשטרה צריכה להיכנס לעניין הזה. אני עוקבת ומזכירה לאהרונוביץ' כל היום את הנושא הזה, והוא בסדר, הוא לא מתנער". בינתיים עסוקים החקלאים בגליל בביצור שטחי המרעה והחקלאות שלהם. גדרות ענק, חוטי תיל, כלבים אימתניים ומערך מצלמות המותקן בכל מקום. הם מייחלים ליום שייעשה כאן סדר. "כשהם יגלו שיש פה יד נוקשה ושלא נשלם להם, אולי הם יפסיקו," אומר איציק אביטל. "למשטרה יש מידע ספציפי על הכפר, והיא יודעת על כל דבר שקורה בו. יש לה כלים להתמודד. אבל נדרשת הבנה לאומית שהמציאות כאן בעייתית. חייבים לעצור את הטירוף הזה לפני שיהיה מאוחר מדי ואנשים כאן יתייאשו". דובר המשטרה מסר כי "משמר הגבול מבצע מאבק נחוש ומתמשך בתחום הפשיעה החקלאית על כל נגזרותיה. הוקמו מפקדות משימתיות הנותנות מענה מידי לאכיפה ומניעה בשטח, תוך מיצוי כלל האמצעים, הן במישור המבצעי והן במישור החקירתי. לאחרונה הושלם תהליך תיקון החקיקה והחמרת הענישה כנגד מבצעי העברה. תיקון זה מאפשר הגשת כתבי אישום בעברות אלו ומיצוי הדין עם העבריינים. "מיום כניסת תיקון החקיקה לתוקף הוגשו מספר תלונות ומתקיימת חקירה בתיקים אלה. ראוי לציין כי לנוכח פעילות ענפה ומאומצת של כוחות משמר הגבול למיגור הפשיעה החקלאית נרשמה בשנת 2013 ירידה של למעלה מ-25 אחוז בנפח הפשיעה החקלאית. בנוגע לסוגיות הפשיעה האחרות, כל אירוע מקבל עדיפות עליונה ומטופל בנחישות על ידי היחידה המרכזית שבמחוז הצפוני ויחידות המחוז"..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה