פשעי משרד הרווחה - נאומה של ח"כ מרינה סולודקין בעניין חוק הנוער

חנה סלוצקי - פקידת סעד ארצית לחוק הנוער - מדיניות רווחה מופקרתנאומה של ח"כ סולודקין בעניין חוק הנוער

19/05/2011 לשכת ח"כ מרינה סולודקין

אדוני היושב ראש,

כנסת נכבדה,

הצעת חוק שלי קובעת שאם קיים צורך להוציא ילד מהבית, המקום המועדף ביותר עבורו יהיו קרובי משפחה מדרגה ראשונה, כגון, סבא, סבתא, דוד, דודה ובני זוגם של כל אלה, וכן אח או אחות בגירים ובני זוגם, ובלבד שהם בגירים.

בשנים האחרונות התקבלו בלשכתי תלונות רבות, מאות במספר, על כך שילדים המוצאים מהבית על פי החלטת בית משפט מקבלים טראומה נפשית קשה, בעיקר, אם כתוצאה מהוצאתם מן הבית מתנתק הקשר הטבעי בינם לבין משפחתם המורחבת. אני לא מדברת כאן על מקרים של אלימות קשה והזנחה מהן סבלו הילדים במשפחתם הביולוגית. דווקא מהמשפחות הללו, מסיבות לא ברורות חוששות רשויות הרווחה להוציא ילדים. לכן התרחשו טרגדיות נוראיות – רצח של ילדים על ידי הוריהם, כפי שראינו את זה במקרה של משפחת בן דרור: אב שסובל ממחלה נפשית ואושפז פעמים רבות בבית חולים פסיכיאטרי קיבל את ילדיו לסוף שבוע ורצח אותם בשנתם.

לעומת זאת, במקרים אחרים, כשאין סימנים ברורים המעידים על התעללות או הזנחה, ידן של רשויות הרווחה והשופטים קלה על ההדק. כתוצאה מכך, נכנסים הילדים לוויה דולורוזה: משפחת אומנה, לאחר מכן, כמעט בצורה אוטומטית – פנימייה או מוסד אחר, כשהנהלות המוסדות הללו מעודדים למעשה ניתוק כל קשר אפשרי בין הילדים הללו לבין משפחתם. ילדים גדלים ללא שיכירו את משפחתם המורחבת: סבים, סבתות, דודים, בני דודים, אפילו בלי להכיר את אחים ואחויות בגירים, אם אלה משרתים כבר בצה"ל בזמן הוצאת אח/אחות קטן/ה מהבית.

הניתוק קשה במיוחד אם הילד מועבר למשפחת אומנה ששונה מאוד ממשפחתו הביולוגית: מדברים בשפה אחרת (ילדים ממשפחות דוברי רוסית או אמהרית מועברים למשפחות אומנה שדוברות עברית בלבד), מנהלים אורך חיים שונה וכו'. לפני כמה שנים נתקלתי במקרה של העברת ילדה דוברת רוסית ממשפחה חילונית למשפחה חרדית דוברת עברית. כתוצאה מכך, כשנפגשה הילדה לראשונה עם אימה לאחר נתק ממושך, היא שאלה: "אימא האם אהיה בגיהינום בגלל שאני מדברת אתך, את הרי מסתובבת בבגדים עם שרוול קצר?" וזה במאה 21 ובהשגחת מדינת ישראל.

ישנם גם מקרים הפוכים: ילד שגדל עד גיל 7 במשפחת עולים דתית, אביו היה בזמנו אסיר ציון קטין, הועבר לפנימייה חילונית, בה מופעלים בשבת מחשב וטלוויזיה. וזה קרה אחרי שרשויות רווחה חיפשו מסגרת מתאימה עבורו במשך שנה וחצי שבמהלכם שהה הילד במרכז חירום.

כל ניסיונותיי לתקן את המצב באמצעות הידברות עם בכירי משרד הרווחה וגם באמצעות הידברות עם שר רווחה לשעבר לא הצליחו. הם כנראה לא רואים שום פגם בהתנהלות שירותי הרווחה.

חייבים גם לזכור שמוסד המשפחה הוא מוסד עתיק מאוד ובעל ערך רב ביהדות ובמסורת היהודית. סביבה משפחתית אוהבת ותומכת הוא תנאי ראשון בחשיבותו להתפתחותו התקינה של הילד. לצערי הרב, גדל בישראל דור שלם של "ילדי המוסדות" – בני אדם שלא הכירו בילדותם את משפחתם המורחבת וסובלים עד מאוד מחוסר זה גם בבגרותם. זוהי תוצאה של אקטיביזם בלתי מרוסן מצד רשויות המדינה: הן מצד שירותי הרווחה והן מצד מערכת המשפט. אני שבה ומדגישה שרובם המכריע של הילדים שהוצאו מהבית באו ממשפחות שאין בהן אלימות, התעללות בילדים או הזנחה.

כל זה נעשה תחת הדגל של "טובת הילד". יצוין בהקשר זה, שאת דעתו של הילד עצמו בגלל לא שואלים. לעתים קרובות מועברים הילדים למסגרות חוץ ביתיות בלי שהם נשאלו: האם הם רוצים לעבור לשם או אפילו בניגוד לרצונם. יצוין גם שהמסורת הרעה של הוצאת ילדים ממשפחתם הביולוגית נולדה בישראל זמן רב לפני שהתחילו להשתמש במושג הזה "טובת הילד". כבר בשנותיה הראשונות לאחר קום המדינה, הוצאו ילדים רבים ממשפחות עולים, בעיקר ממשפחות עולים מתימן. ובדיעבד המציאו צידוקים למעשה זה – צידוקים שהתבססו על קונצפציית "טובת הילד": יותר טוב היה לילדים הללו לגדול לא במשפחות הביולוגיות – משפחות עניות ומרובות ילדים עם הורים שלא דיברו או כמעט ולא דיברו עברית, אלא במקום אחר. פרשת "ילדי תימן" הינה עד היום "שלד בארון" של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. היא – תקדים מסוכן ולא מוסרי לכוח יתר של המדינה כלפי אזרחיה.

ברצוני להדגיש כאן את הנקודות הבאות:

1) ילדים השייכים ל"ילדי המוסדות" שתקו במשך זמן רב, אך לפחות חלק מהם החליטו לאחרונה להפסיק לשתוק. הם מתכוונים להגיש תביעות לבית משפט כנגד מדינה ונגד מסודותיה האחראים לכך שהם נותקו במשך שנים רבות ממשפחתם המורחבת ועל הנזק העצום שנגרם להם כתוצאה מכך,

2) גם אם הורים לא מסוגלים, לא יכולים או לא רוצים לגדל את ילדיהם בעצמם, חייבים לשמור את הקשר בין הילדים למשפחתם המורחבת: סבים, סבתות, דודים, דודות, בני דודים וכו'. אדרבה, רק משפחה רחבה אוהבת ותומכת יכולה לפצות,

לפחות במידה חלקית, על הנזק שנגרם לילדים כתוצאה מאדישות הוריהם או מהזנחת ילדים מצידם. הוצאת ילדים למשפחה זרה, שלעתים אפילו לא מדברת את שפתם, גורמת לעומת זאת לנזק נוסף, שהוא לפעמים גדול יותר מהנזק הנגרם על ידי ההורים הביולוגיים.

אני שבה ומדגישה שהן יהדות ומסורת יהודית והן ניסיון חיים שנרכש על ידי דורות רבים של הורים ומחנכים אוסרים להציב את טובת הילד ואת טובת המשפחה זו מול זו. אין שום סתירה בין שני המושגים האלה. לכן הגשתי הצעת חוק הנ"ל שעל פיה תינתן עדיפות לקרובי משפחה מדרגה ראשונה כשרשויות הרווחה מחפשים מסגרת מתאימה עבור ילד שהוצא מרשות הוריו. אני שבה ומדגישה שמדובר על קרובי משפחה העונים על הקריטריונים הקיימים.

ברור לי: למה החליטה וועדת שרים לענייני חקיקה להתנגד להצעת חוק זאת: קל יותר להגן על "כבוד המקצוע" מאשר לערוך רפורמה במערכת הקיימת. ובכל זאת, אני קוראת לכם, עמיתיי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק ולהצביע בעדה בקריאה טרומית.
.

.
קישורים:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה