 |
| האם השלישית - על פרשת ילדי תימן מאת ארז ביטון - מעריב דצמבר 1985 |
על פרשת ילדי תימן
יש אומרים: בשביל מה לדשדש שוב בבוץ של העבר? למי נחוצה עכשיו הנבירה .הזאת בפרשת ילדי תימן? פרשה,שנערמו עליה עשרות שנים ושהטיפול בה עלול לפגוע בריקמה עדינה של חברה מפוררת כחברה הישראלית כיום. מי יודע אילו קופות שרצים של מעשי מירמה מזוויעים עלולים להיחשף בעקבות חקירה חסרת־פשרות בנושא. יש אומרים: די לנו בחזרה כפייתית לטראומות של שנות החמישים. ויש אומרים עוד: מובן מאליו, שבתוך עשייה כה מופלאה של עלייה המונית הסרת־ תקדים בהיקפה,מובן שייתכנו מעידות מוסריות. הבה נמתח קו על העבר ונפתח דף חדש של הווה ועתיד נאורים יותר.
אולם הוועד חציבורי למען ילדי תימן סבור אחרת, וסבורות אחרת כל אותן משפחות, הנושאות בליבן יום־יום, שעה שעה את הכאב הגדול מכל כאב - את כאב השכול ואי־הידיעה של גורל בנים ובנות. וגם אם חלפו בינתיים למעלה משלושים שנה נשמעים האבות והאמהות של הילדים הנעדרים מוכים בצער ובתדהמה שלא כהו עם הזמן.
נתן אלתרמן, אף־על־פי שהיה ידוע כמקורב למימסד, לא יכול היה להתכחש בשום פנים ואופן לאמת שצפח בתוכו נוכח עוולות שנעשו באקט העליה של שנות ההמישים.והוא היטיב לבטא את הקונפליקט שבין תחושת האפופיאה שבמעשה העליה הגדולה לבין תחושת הסלידה ונקיעת הנפש כלפי תופעות בלתי־אנושיות שנתגלעו בזמן העליה.
אלתרמן הפליא לתמצת את עמדתו הרגשית נגד האפלייה שנעשתה בעליית יהודי מרוקו בשירו הידוע "ריצתו של העולה דניינו" מתוך הטור השביעי:(1955)....
... בקום חוקנו זה חרדה האדמה תחתנו, ותקרא הם - לא אתם - בני!
דעתי היא בכך שונה ויתעוות יסוד יצרי אומה
ונסתלף טבעה ונתבזה כוחה......
... דעתי היא שאל מול שולחן הדיינים בכל אותם חדרי מיון
עומדים בלי ניד
שיבת ציון
והיא יום־יום מוכה פנים, בלי חוקה נוחה ופחדנית."
לעולה דנינו, אשר כמעט נפסל לעליה בגלל צליעה קלה ברגלו, אלתרמן אומר:
... אם זה החוק לישראל,
יכול נופל לו שנינו כאחד,
רוץ, רוץ, עבדי דנינו
עורך אני:
רוץ רוץ ואל תיחת...
כי אכסה מומך, אבל לא אכסה עלבון תּחיּית עמי
אשר זיוה נוצץ מדמעך.
אלתרמן ידע באמת הצרופה שבו, שאסור לטאטא תופעות שליליות. שאדרבא, חשיפת תופעות והתמודדות רגשית איתן הן תנאי וערובה לחוסן לאומי חברתי.
על האבות והאמהות של יהודי תימן אפשר גם להחיל את שירו של אלתרמן "האם השלישית."כאבה של אם שאינה יודעת היכן אבד בנה.כאב שיש בו לא רק צער השכול אלא גם תדהמה ותימהון אי הידיעה.
ובכן, לאלה שביקשו כל השנים לטשטש, לגמד ולהחביא ולטאטא את פרשת ילדי תימן מחשש כביכול של פירוד הלילה, לאלה צריך לומר כי ההיפך הוא הנכון. רק בבדיקה ובחקירה של האמת עד תומה באמצעות ועדת חקירה ממלכתית, רק חקירה ודרישה שכזאת יכולה לטהר ולזכך אותה אפופיאה יחידה במינה של עליית יהודי המזרח ובכללם יהודי תימן בשנות החמישים.
מדובר כאן אומנם גם על מענה אנושי פשוט, שהוא תשובה למאות הורים אודות בניהם, אבל מדובר כאן לא פחות על מעשה לאומי להסרת כתם היסטורי. אם פרשת ארלוזורוב ופרשות אחרות ראויות היו לוועדת חקירה, אין שום סיבה לא לאפשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית גם במקרה של פרשת ילדי תימן. התקווה היא, שחפרשה הזו לא תיהפך לכלי ניגוח פוליטי וגם לא לקרדום חפירה לטובות הנאה עבור סקרנים למיניהם. השיקול האנושי והקולקטיווי־היסטורי הוא שצריך להנחות התמודדות אמיצה בנושא.
מפתיע להיווכח בניצנים של יחס חיובי מצד המערכת הפוליטית כלפי הדרישה להקמת ועדת הקירה ממלכתית. הפרשה הזאת, שהוסטה בעבר,נראה שמקבלת כיום יחס בוגר יותר, ללא פחדים וללא משוא פנים. אין ספק,שמאבקם התקיף של ההורים, שהגיעו אצלם מים עד נפש ושעל כורחם נאבקים לדעת מה האמת, עשוי לתת תוצאות, אם יוסיפו להכות בברזל כל עוד הוא חם, שהרי ידוע כי אצלנו פרשה רודפת פרשה והאנדרלמוסיה חוגגת.
האם השלישית
שיר על כאבה של אם שאינה יודעת היכן אבד בנה. כאב שיש בו לא רק צער השכול אלא גם תדהמה ותמהון אי הידיעה.
מילים: נתן אלתרמן
אמהות שרות, אמהות שרות:
"אגרוף רעם ניתך, דומיה חזקה.
בחוצות הריקים צעדו בשורות
פנסים אדומי זקן.
סתיו אנוש, סתיו יגע ולא מנוחם,
ומטר בלי אחרית וראש,
ובלי נר בחלון, ובלי אור בעולם".
שרות אמהות - שלוש.
ואומרת אחת: "ראיתיהו כעת,
אנשק בו כל אצבע קטנה וציפורן.
אניה מהלכת בים השקט,
ובני תלוי על ראש התורן".
ואומרת שניה: "בני גדול ושתקן,
ואני פה כותונת של חג לו תופרת.
הוא הולך בשדת, הוא יגיע עד כאן.
הוא נושא בליבו כדור עפרת".
והאם השלישית בעיניה תועה:
"לא היה לי יקר כמוהו!
איכה אבך לקראתו ואינני רואה?
אינני יודעת איפה הוא"!
אז הבכי רוחץ את ריסיה שלה,
ואולי עוד לא נח, ואולי...
הוא מודד בנשיקות, כנזיר משולח
את נתיב עולמך, אלוהי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה