 |
| יוסי סילמן - מנכ"ל משרד הרווחה |
נדרש שינוי קיצוני בהרכב הוועדה, והחזרת הדוח לוועדה המחודשת בהרכבה המחודש שיהיה מאוזן, וייתן הזדמנות לעורר אמון בו
השערורייה האחרונה עם מנכ"ל משרד הרווחה, הפנתה את תשומת לבי לטיוטת דוח ועדת סילמן מחודש פברואר 2014. דוח סילמן עוסק גם בפעילותן של פקידות הסעד המוציאות ילדים מחזקת הוריהם הוא מסמך מעניין, אך מאוד חסר, ורצוי מאוד שהשר יחזירו ליו"ר הוועדה לצורך ביצוע מקצה שיפורים רציני, כולל מקצה שיפורים מהיסוד בהרכב הוועדה.
הוצאת ילד מהבית היא החלטה שאיש מאתנו לא היה רוצה להיות חלק ממנה, ולכן כאשר מתכנס צוות מומחים על-מנת לדון בנושא ולהמליץ על שינויים לשנים רבות קדימה, חובת שיקול הדעת היא כפולה ומכופלת. קריאה את דוח סילמן (דוח הוועדה לבחינת מדיניות המשרד בנושא הוצאה של ילדים למסגרות חוץ ביתיות ונושא הסדרי ראייה דוח הביניים מפברואר 2014) בעין לא מקצועית (יו"ר הוועדה איננו מקצועי וודאי יקבל בשמחה ביקורת של מבקר לא מקצועי) מעלה נקודות המעידות על חשיבה ועל רצינות, אך מעלה גם נקודות תמוהות החייבות מקצה שיפורים, חלקו משמעותי, אשר מאפילות לדעתי על נקודות האור.
הרכב הוועדה
הרוב המכריע של חברי הוועדה הוא פקידי רווחה, ועובדי מדינה. בדף הפתיחה של הדוח קיימת רשימת שמות אשר מלבד המנכ"ל, יו"ר הוועדה לא מפורט תפקידם.
נדרשת עבודה סיזיפית שם על-מנת להבין שהוועדה הוזו, הן המקהלה והן המנצח, רובם המכריע הם עובדי משרד הרווחה ו/או פקידים ברשות המבצעת, עין ביקורתית על הרכב הוועדה תראה את רוב הרכב הוועדה כתזמורת בצורת המניעה את הפה, אך הקול נשמע מאיזה תקליט ישן ושרוט.
במצב כזה של טענות קשות נגד הרשות המבצעת, אין כל אפשרות שהגורמים המחליטים יהיו ברובם המכריע פקידים הדנים בפועל בעצמם או בחבריהם, ולפחות חייבים יו"ר מחוץ למערכת עם חברים במערכת או לחלופין מצב הפוך.
עם כזה הרכב, ועם הסתרת התפקיד של חברי הוועדה מדף הפתיחה שלה (בין אם נעשתה בשוגג או במזיד), ואפילו הדוח היה פאר היצירה הריהו מעורר מיידית תחושת התקוממות וחוסר אמון, תחושות של עבודה מאוד מאוד חד-צדדית שכל מטרתה הוא לגבות את התנהגות המערכת נשוא עבודת הוועדה.
נראה כאילו מינו כאן את החתול על-מנת לשמור על החלב, ולכן נדרש שינוי קיצוני בהרכב הוועדה, והחזרת הדוח לוועדה המחודשת בהרכבה המחודש שיהיה מאוזן, וייתן הזדמנות לעורר אמון בו.
המרגליות האחרונות שנוטפות מפי המנכ"ל בדף הפייסבוק שלו, וממלאות את האינטרנט, מגדילות מאוד את החשש שלוועדה הזו לא היה בפועל יו"ר, כי מי שניהל את הוועדה הם אותם גורמים שמנהלים את המשרד, וכל תפקידו של המנכ"ל הן בוועדה והן במשרד הוא לומר את המלה האחרונה, "כן", או "כמבוקש".
ואולי זה הכיוון הדרוש לוועדה, מינוי יו"ר מקצועי מן האקדמיה או מומחה ארצי/עולמי בתחום, ולא תא"ל במילואים אשר היה באותה מידה יכול גם להיות מנכ"ל משרד הבריאות (לולא הקפידו שם על מומחיות בחום העיסוק לתפקיד מנכ"ל) על אחת כמה וכמה הדבר נדרש כעת, כאשר יוסי סילמן מראה בדרכו הייחודית, ללקוחות של משרדו מיהו בעל הבית.
אין הסבר מדוע יש כאלה שמונו כחברים ולא מופעים ברשימת המסיימים כחברי הוועדה.
עיון בגוף הדוח מציג את מכתב המינוי שנשלח לחברי הוועדה, שם כן מצויינים תפקידיהם. עם זאת השוואת הרשימות אלה שמונו מול אלה שסיימו, מגלה פער. כל ועדה שהייתה רגישה לאוזן והעין הציבורית ועוסקת בעניין כה רגיש, הייתה מסבירה ברחל בתך הקטנה מהן הסיבות לפער האם מדובר באנשים שיצאו לגמלאות והוחלפו על-ידי אחרים, או שמא היו פרישות מהוועדה מסיבות אחרות כלשהן.
בהעדר ציון מדויק של השמות והתפקידים של אלה שנפלו בדרך, והעדר הסבר מפורט לסיבות, מעלה חשש מוצדק לפרישות של מחאה מסיבות כלשהן ועל כך חייבת הוועדה הסברים.
ועדת סילמן - מעט מידי, מאוחר מידי ומטוייח הרבה
התעלמות מדוח סלונים
בשנת 2008 הוגש לשר הרווחה, יצחק הרצוג, דוח ועדת הפרופסור ורד סלונים נבו מאוניברסיטת ב"ש, דוח צוות בדיקה בנושא: עבודתן של פקידות הסעד לסדרי דין דוח הרבה יותר ממוקד עם ACTION ITEMS הרבה יותר ברורים ומובהקים, ההרכב של ועדת סלונים היה דומה להרכב של ועדת סילמן (מבחינת בעלי התפקידים של חברי הוועדה) אך עשיר יותר לטעמי בנציגי רשויות מקומיות וכמובן לוועדת סלונים הייתה יו"ר על הנייר ובפועל, מה שכאמור לא היה לוועדת סילמן (אומר "הן" ומגבה ראשי, שאין זה כלל תחום התמחותו, הוא יו"ר ועדה רק על הנייר).
ועדת סלונים המליצה על כלים וכללים אשר יטייבו באורח משמעותי את הליך קבלת ההחלטות של מערך הרווחה ופקידות הסעד בהיבטים שהיו במוקד עבות הוועדה, טרם נזקקים הצדדים לסיוע משפטי, והרבה טרם מגיעים להחלטות שיפוטיות (למעט החלטות חרום קצובות בזמן), על מתן מעמד לבוחנים חיצוניים למערכת בכל היבטי המסוגלות ההורית, על איזון מראש, של הערכות והמסקנות לגבי המסוגלות ההורית, ניתוח האלטרנטיבות, וצמצומן או הצעת מכלול מהן / כמה מהן המיטיבים עם הילד, טרם ההגעה להכרעות שיפוטיות.
ועדת סלונים ממליצה העשרה של הצוות מחליט, הכללה של גורמים חיצוניים בלתי תלויים בו, שילוב ההורים והילדים באיסוף הנתונים המביאים להחלטה, מעשירים את החלופות פותחים את הראש, מאפשרים סיעור מוחות פחות טעון ואמוציונאלי, עם הרבה יותר פתיחות, מה שודאי יביא את הדיון בבית המשפט לדיון הרבה יותר עשיר, פורה, פחות טעון, עם מעורבות הרבה יותר עמוקה של בית המשפט בניתוח הנתונים, במינוי מומחים להשלמתם, בשיתוף הורים, גם אם יש להם מגבלות כלשהן בתהליך ובתוצאתו, ובמקביל בהורדת האחריות הבלתי אפשרית המוטלת על כתפי פקידות הסעד, שעודף סמכויותיהן, וחסר איזונן על-ידי גורמים נוספים הן הכשל העיקרי בפעולתן.
דוח סלונים התקבל על-ידי השר (הרצוג), מדובר להבנתי הבלתי מקצועית במסמך לתפארת, אך אינו מוזכר כלל ועיקר בדוח סילמן (לעומת זאת 4 דוחות אחרים לדעתי פחות עדכניים ולכן פחות רלוונטיים - מוזכרים) וכאשר בא תיקונצ'יק ב' לאחר ש"שילמנו" כל כך הרבה לתיקונצי'ק א' ואישרנו את חוות דעתו, חלה עלינו חובה לבחון בעין ענקית את ההמלצות של תקונצי'ק א', לרדת שוב לעומקן, ולהבין כיצד על-אף שחלפו מעט שנים, ההמלצות המאד רציניות של תיקונצ'יק א' לא מיושמות, ואף לא הוזכרו כלל בדוח של תיקונצ'יק ב' כאילו לא קיימות כלל.
וכאן עוסקים אנו בגורל אדם, הרחקת אם או אב מילדיהם, הרחקת ילדים מהוריהם, אנו עוסקים עם אנשים הנתונים בסערת רגשות, וכזו התעלמות מכזה מסמך איכותי מעוררת שיאי שיאם של חוסר אמון, ומשליכה בעצם את חוות דעתו של תיקונצ'יק ב' לפח הזבל של ההיסטוריה, גם אם יש בו טוב.
דוח סילמן ללא דוח סלונים הוא חמור בלי אתון
דוח סילמן מצר על שני תהליכים שהתגלגלו ככדור שלג עקב החלטות קודמות של המערכת -
1) ערוב תחומים בין "טיפול והערכה" ובין "טובת הילד" לרמה שניטשטשו הגבולות בין מצבים אותם יש לשקם במסגרת תוך ביתיות, לבין מצבים הדורשים שיקום או קורת גג במסגרת חוץ ביתית
2) סעיף 19 לחוק האפוטרופסות המאפשר לשופטים לזרוק בפועל את ההחלטה השיפוטית על כתפי פקידת הסעד באמצעות תסקיר המעוגן בחוק והמאפשר בפועל לשופט להפעיל ראש קטן ולהתכסת"ח באותו תסקיר, הדוח מעיד על עליה ניכרת בשימוש בכלי הזה, כי הוא נוח לשופטים, הוא בסמכותם, אך ככל שניתן להבין הוא לקוי, כלומר נוגד את טובת הילד, ומסתבר שאפילו שופטים הם עיוורים לגבי עצמם וניהול ההליך על ידם, לפחות חלקם, כל לפחות ניתן להסיק מן הדוח.
לשורש השורשים של היבטים אלה ולהיבטים אחרים, אף הם כבדי משקל מתייחסת כבר ועדת סלונים, ומציעה פתרונות מעשיים, פתרונות מניעתיים, פתרונות שיישומם העיקרי הוא לפני ההגעה להכרעה שיפוטית, האם הפתרונות שלה שגויים? היכן הם שגויים? איך נדע, דוח סילמן לא מזכיר כלל את דוח סלונים.
בריחה מאחריות של עובדים סוציאליים - המדינה אשמה
דוח סילמן מצר גם על בריחה של עובדים סוציאליים מקבלת אחריות, הדגש לדעתי בדוח סילמן הוא שגוי כי הוא מתמקד באלימות לכאורה לה חשופים העוסי"ם, אך אני יכול לומר לכם מתוך נגיעה משפחתית בתחום, שעוס"ים (אלה שאני מכיר לפחות) עושים מלאכתם נאמנה, לא חוששים מאלימות, בכל מקצוע יש סיכונים, גם במקצוע העו"ס, החשש הגדול הוא החשש להגיע לידי החלטה שגויה, למסקנה שגויה, החשש הוא לגרימת נזק תוך כדי השקעת מאמץ בל יתואר לעזור, וזו הסיבה לכן שהתור של העובדות בסוציאליות ההופכות לפקידות סעד אינו גדול, ולכן שחיקתן של פקידות הסעד כה גדולה, כי מדינת ישראל על כל מנגנוניה מפקירה את פקידות הסעד, מפקירה אותם על-ידי מתן עודף סמכויות, בהעדר כל גורם אחר המוכן לשאת באחריות, ודוח סלונים יד ביד עם דוח סילמן נותנים מענה ולו חלקי לבעיה בעוד שדוח סילמן בפני עצמו רחוק מאוד מלתת מענה.
מי שמתנהג באלימות כלפי פקידות הסעד אלה אינם ההורים או אינם בעיקר ההורים שלילדים מורחקים, זוהי מדינת ישראל בכך שהיא מממנת מספר כה מועט של פקידות סעד, בכך שהיא לא מחייבת ומממנת תחלופה חיונית בתפקיד הכל כך שוחק הזה (השלב המוגדר כ"הוצאה לפועל" אשר ועדת סלונים ממליצה להגבלת כהונה בו של שנה אחת), בכך שהיא מטילה על כתפיהן את כל האחריות אשר החוק, במקור, רצה להפיל על מגוון דיסציפלינות בעיקר השופטים.
האויב של פקידת הסעד הוא עודף הסמכויות שלה, המלווה בעודף ניכר של אחריות, כי כל שותפיה האחרים של פקידת הסעד, משחקים ראש סיכה ובורחים מאחריות, ואפילו כאשר ההורים מבקשים לקחת אחריות, אפילו לכאורה, מדירים אותם, ממדרים אותם, מייאשים אותם, אוטמים את האוזניים מולם - וועדת סלונים נותנת דעתה לצורך בשינוי גם שם, מדובר הרי בילדים שלהם, ובטובת הילדים שלהם, אשר עדיפותה הראשונה, לכל הדעות היא המסגרת המשפחתית השלמה ככל הניתן.
תוספת לשני הדוחות - ניסיון בין לאומי
דומני ששני הדוחות לוקים בחוסר ההתייחסות שלהם לצורך חיוני להקמתו של כלי מינוף פתרונות לבעיות האקוטיות של הנושאים בהם עסקו הוועדות, והוא מחקר מתמשך בין לאומי, וקשר שוטף עם האקדמיה, לאיתור הזדמנויות וסיכונים בתחום האמור ובהתבסס על ניסיון בין לאומי הן מעשי והן תיאורטי.
בכל פינה בעולם, החל באפריקה הענייה והנידחת וכלה בעשירות שבמדינות העולם, קיימת התמודדות עם הבעיות האלה, קצת יותר בהצלחה או קצת פחות, ואין שום סיבה לשלם את מלוא שכר הלימוד בכל פינה בעולם, אנו חייבים בצוות מקצועי המשלב את פקידי המשרד ומומחים מהאקדמיה, אשר ישאב אל תוכו את מה שקורה בעולם בתחום, ויהיה גורם סולל דרך בהתאמת ההצלחות אלינו, ובמניעת כניסה לפתרונות שכשלו כבר במקומות אחרים.
אלימות מילולית של פקידי רווחה, גם הבכירים - נוגדת את יסודות עבודת רשויות הרווחה
קחו את כל אלה, ועיינו בהתבטאויותיו של מנכ"ל הנכבד של משרד הרווחה המציפות כעת את האינטרנט, בעקבות הפרסום הרב המלווה את המעצר של בלוגרית אשר לדעתה מערך הרווחה ובראשו המנכ"ל מתנכל לה, אשר כל חטאה הוא בכך שפרסמה מידע על כבוד המנכ"ל ירום הודו, ותבינו שראויה החלפתו המיידית של מנכ"ל משרד הרווחה באדם שיכול להוציא את המשרד מקשייו המתגברים ולא אחד שיביא להתחפרות ולשקיעה עקב מתן גיבוי לכל הדורש תיקון במשרד, בסגנון ההגנה הטובה ביותר מפני הציבור היא תקיפה רבתי של הציבור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה